אילת הראל

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אילת הראל
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 11 בינואר 1974 (בת 50)
באר שבע, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת בן-גוריון בנגב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אילת הראל (נולדה ב-11 בינואר 1974) היא פרופסור מן המניין למדע המדינה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, היא חוקרת בתחומי פוליטיקה, מגדר וקונפליקט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילת הראל נולדה בבאר שבע וגדלה בבאר שבע ובעומר. בתם של אהובה, מורה ואורי הראל, מהנדס ומתכנן מיזוג אוויר ואחותם הצעירה של שלושה אחים. היא סיימה את לימודי הדוקטורט שלה בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, בהנחיית פרופ' גד ברזילי. הייתה עמיתת פוסט-דוקטורט בשנים 2008–2010 באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הייתה חוקרת אורחת במרכז נזריאן[1] ב-UCLA בשנים 2011–2013 והצטרפה לסגל הבכיר של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ב-2013. מאז היא חוקרת ומרצה בתוכנית לניהול ליישוב סכסוכים ובמחלקה לפוליטיקה וממשל. בשנת 2017 זכתה בפרס גלאט[2] המוענק למרצים מצטיינים באוניברסיטת בן-גוריון וב-2018 זכתה בפרס החוקרת הצעירה המצטיינת מטעם האגודה הבינלאומית ללימודי ישראל[3]. בשנת 2018 קודמה לדרגת פרופסור חבר וב-2021 קודמה לפרופ' מן המנין.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתה המחקרית של פרופ' הראל נמצאת בנקודות התפר שבין מדע המדינה, מגדר ותיאוריות ביקורתיות ללימודי ביטחון.

חקר חברות שסועות ודמוקרטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ניכר מהמחקרים של הראל סובב סביב בנושא של חברות שסועות ושרידות דמוקרטיות. מוקרי המבחן בו עסקה היו בעיקר הודו וישראל, אך גם סרי-לנקה, קפריסין (לפני החלוקה) ומקדוניה. ספרה הראשון אשר פורסם ב-2010 עסק בסוגיה זו[4]. הספר זכה בפרס הספר הטוב ביותר מטעם האגודה למדע הישראלית למדע המדינה והודפס באסיה בהודו במהדורה נוספת מחודשת בהוצאת בת של Cambridge University press, India Foundation Books ב 2013[5]. בהמשך היא ערכה עם פרופ' ארתור שטיין (UCLA) ספר בנושא הפוליטיקה של סכסוכים אתניים ודתיים[6]. במסגרת מחקרית זו הראל בחנה סוגיות כגון מעמדן של שפות מיעוט בדמוקרטיות[7], המורכבות של מתן זכויות קהילתיות בתחום הדת[8], ועלייתו של הימין הלאומני בחברות שסועות[9]. במקביל לפיתוח תאורטי של סוגיות אלו, היא בחנה לעומק את סוגיית המגדר בסכסוכים בחברות שסועות וכיצד הקונפליקט משפיע על קבוצות חלשות בחברה, ובכללן הנשים ונשים מקהילות מיעוט[10]. במסגרת מחקרים אלו היא ביקרה את הסיווג של מדען המדינה פרופ' ארנד ליפרהט אשר טען שהודו היא מקרה בוחן מוצלח של פשרה ושיתוף.

תיאוריות פמיניסטיות ללימודי ביטחון והסוגיה של נשים בתפקידי לחימה ותפקדים תומכי לחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראל ערכה סדרה גדולה של מחקרים על מגדר, צבא וביטחון, הנשענים על תיאוריות פמיניסטיות וביקורתיות בלימודי ביטחון. במסגרתן היא חקרה את השתלבותן של נשים בחדרי מלחמה באזורי גבול ואת חוויתיהן של נשים תומכות לחימה בצה"ל, במיוחד בתפקודם בחדרי מלחמה קדמיים. מאמרה[11] בנושא זה זכה בפרס המאמר המצטיין מטעם מטעם מכון כנרת על שם דן שומרון, במסגרת הכנס השנתי של אגודת חוקרי צבא-חברה בשנת 2020. נוסף לכך, היא חקרה יחד עם פרופ' שיר דפנה-תקוע את המאבק של נשים לאינטגרציה בצבא בתפקידים הנחשבים גבריים[12] וכן את המשמעות של טראומה מקרב אצל נשים[13]. נקודת המבט הרב-תחומית שלהן אשר משלבת פוליטיקה ויחסים בינלאומיים מחד ולימודי טראומה ואלימות מאידך, היא חדשנית ומאתגרת גבולות דיסציפלינריים. ספרם המשותף בנושא, Breaking the Binaries in Security Studies: A Gendered Analysis of Women in Combat, ראה אור בהוצאת הספרים של אוניברסיטת אוקספורד ב-2020. הספר זכה בפרס מטעם אגודת ERGOMAS לספר המצטיין של השנה.

חקר סוכנות (Agency) של נשים מקהילת מיעוט בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראל עורכת מחקר בשנים אלו אודות נרטיבים של סוכנות בקרב נשים מקהילת מיעוט, בשיתוף עם פרופ' בקי קוק מאוניברסיטת בן-גוריון. במחקר זה נערכת התבוננות עמוקה אודות המונח "סוכנות" ונבחן מונח זה בקרב נשים במיקומים שונים – בעיקר נשים מקהילות שמרניות ובעלות אופי פטריארכלי[14][15].

מתודולוגיות איכותניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראל עורכת מחקרים שהם בעיקרם איכותניים ופרסמה גם מאמרים מתודולגיים אשר שופכים אור על היישום של המתודולוגיות, כדוגמת – המשמעות של שתיקה במחקר ובראיונות אישיים[16]; ניתוח היישום של מדריך ההקשבה שהגתה קרול גיליגן[17]; וכן יתרונותיהם של ראיונות קבוצתיים[18].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתגוררת עם משפחתה בדרום. ידועה כאוהדת של הפועל באר שבע בכדורגל.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס עבודת דוקטורט מצטיינת – 2006 – מטעם האגודה הישראלית למדע המדינה
  • פרס גלאט להצטיינות בהוראה 2017 – מטעם אוניברסיטת בן-גוריון[2]
  • פרס החוקרת הצעירה המצטיינת 2018 – מטעם Association for Israel Studies[3]
  • פרס המאמר המצטיין – 2020 – מטעם מכון כנרת ע"ש דן שומרון לקשרי חברה, ביטחון ושלום, מכללת כנרת.
  • פרס מרצה מעוררת השראה - 2021 - מטעם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, על חוות דעת מעולות ויוצאות דופן מהסטודנטים.

ספרים שכתבה או ערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Challenge of Sustaining Democracy in Deeply Divided Societies: Citizenship, Rights, and Ethnic Conflicts in India and Israel. Lanham: Lexington Books. The book was awarded the Israeli Political Science Association's prize for the best book of 2010
  • The Challenge of Democracy: Citizenship, Rights, and Ethnic Conflicts in India and Israel. South Asian edition. New Delhi: Cambridge University Press India and Foundation Books
  • Affect, Interest, and Political Entrepreneurs in Ethnic and Religious Conflicts. With Stein, Arthur. New York & London: Routledge. ISBN 9780815396116
  • Breaking the Binaries in Security Studies: A Gendered Analysis of Women in Combat. With Daphna-Tekoah, Shir. New York: Oxford University Press
  • הראל-שלו, אילת ודפנה-תקוע, שיר, על ביטחון וחוסר ביטחון: הקרב הכפול של נשים לוחמות / פרדס, 2021

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ UCLA Younes & Soraya Nazarian Center for Israel Studies
  2. ^ 1 2 הכירו את מקבלי הצל"שים: הענקת פרסי הצטיינות בהוראה ובמחקר תהיה אקורד הפתיחה של שנת הלימודים החדשה תשע"ז, באתר אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 18 בספטמבר 2016
  3. ^ 1 2 AIS Achievements Awards Association for Israel Studies (באנגלית)
  4. ^ Harel-Shalev, Ayelet, 1974-, The challenge of sustaining democracy in deeply divided societies : citizenship, rights, and ethnic conflicts in India and Israel, Lanham, Md.: Lexington Books, 2010, ISBN 978-0-7391-2684-4
  5. ^ Harel-Shalev, Ayelet, 1974-, The challenge of democracy : citizenship, rights, and ethnic conflicts in India and Israel, 1st South Asia ed, Delhi: Foundation Books, 2013, ©2010, ISBN 978-93-82264-57-6
  6. ^ Affect, interest and political entrepreneurs in ethnic and religious conflicts, ISBN 978-0-8153-9611-6
  7. ^ Harel-Shalev, Ayelet, The Status of Minority Languages in Deeply Divided Societies: Urdu in India and Arabic in Israel - A Comparative Perspective, Israel Studies Forum 21, עמ' 28-57
  8. ^ Ayelet Harel-Shalev, The problematic nature of religious autonomy to minorities in democracies – the case of India's Muslims, Democratization 16, 2009-12, עמ' 1261–1281 doi: 10.1080/13510340903271860
  9. ^ אילת הראל-שלו ושרינה חן, ישראל והודו בין דמוקרטיה ללאומנות: דואליות נורמטיבית בחברות שסועות, תיאוריה וביקורת 44, 2015, עמ' 151-175
  10. ^ Ayelet Harel-Shalev, Gendering ethnic conflicts: minority women in divided societies – the case of Muslim women in India, Ethnic and Racial Studies 40, 2017-09-26, עמ' 2115–2134 doi: 10.1080/01419870.2017.1277028
  11. ^ Ayelet Harel-Shalev, "A room of one’s own(?)" in battlespace – women soldiers in war rooms, Critical Military Studies, 2018-07-31, עמ' 1–19 doi: 10.1080/23337486.2018.1494882
  12. ^ Ayelet Harel-Shalev, Shir Daphna-Tekoah, The “Double-Battle”: women combatants and their embodied experiences in war zones, Critical Studies on Terrorism 9, 2016-05-03, עמ' 312–333 doi: 10.1080/17539153.2016.1178484
  13. ^ Shir Daphna-Tekoah, Ayelet Harel-Shalev, The Politics of Trauma Studies: What Can We Learn From Women Combatants' Experiences of Traumatic Events in Conflict Zones?: The Politics of Trauma Studies, Political Psychology 38, 2017-12, עמ' 943–957 doi: 10.1111/pops.12373
  14. ^ Rebecca B. Kook, Ayelet Harel-Shalev, Patriarchal norms, practices and changing gendered power relations - narratives of Ultra-Orthodox women in Israel, Gender, Place & Culture, 2020-05-18, עמ' 1–24 doi: 10.1080/0966369X.2020.1762546
  15. ^ Harel-Shalev Ayelet, Kook Rebecca, Elkrenawe Feniar, Changing (?) Gender Roles Within Conservative Communities: An Analysis of Group Interview Narratives of Bedouin Women, Social Politics: International Studies in Gender, State & Society, 2020-05-31, עמ' jxaa013 doi: 10.1093/sp/jxaa013
  16. ^ Ayelet Harel-Shalev, Learning from silences, International Feminist Journal of Politics 22, 2020-05-26, עמ' 434–441 doi: 10.1080/14616742.2020.1755335
  17. ^ Ayelet Harel-Shalev, Shir Daphna-Tekoah, Bringing Women’s Voices Back In: Conducting Narrative Analysis in IR, International Studies Review 18, 2016-06, עמ' 171–194 doi: 10.1093/isr/viv004
  18. ^ Rebecca Kook, Ayelet Harel-Shalev, Fany Yuval, Focus groups and the collective construction of meaning: Listening to minority women, Women's Studies International Forum 72, 2019-01, עמ' 87–94 doi: 10.1016/j.wsif.2018.12.004
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אילת_הראל&oldid=37336245"