אילת כרמי

אילת כרמי
	אמנית מיצב וציירת
לידה	21 ביולי 1967 (בת 56); קיבוץ בית השיטה
לאום	ישראלית
מקום לימודים	בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב
תחום יצירה	ציור, מיצב
	ayeletcarmi.com

אילת כרמי (נולדה ב-21 ביולי 1967) היא ציירת ואמנית מיצב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה ב-1967 בקיבוץ בית השיטה. חיה ועובדת בתל אביב ובהרצליה. כרמי היא בוגרת האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, זוכת פרס עידוד היצירה וציון לשבח בפרויקט ״דיוקן ראשון״ מטעם מועצת הפיס לתרבות ולאמנות וזוכת פרס שרת התרבות - האמנות הפלסטית לשנת 2017^[1] . עבודותיה חוברות להתמודדות מתוחכמת עם עקרונות ייצוג – מרחב רב ממדי הנדחס לדו-ממד, בנייה שהיא קריסה, רוח שהיא גוף, אז ועכשיו שבהם משתברת תמונת עתיד. ד״ר קציעה עלון תיארה את ציוריה כמורכבים מ״ניירות דקיקים, שקופים, מונחים זה על גבי זה, מנכיחים את העדינות המרבית של הרישום לצד הברוטליות של הדימוי. נדמה כי זהו פיסול שנדחס לדו־ממדיות, כמו מבקש להבקיע לצורניות אחרת.״^[2]

סגנונה הציורי מתאפיין בעושר צבעוני ודמיוני של דמויות, נופי טבע ותהלוכות ססגוניות, או כפי שניסחה זאת טלי תמיר: ״מחוות טקסיות, תהלוכות ומצעדים, קיסרים ונסיכים, אטריבוטים מיתולוגיים ופולחני טבע קטנים […] כמי שגדלה בחברה הקיבוצית, בעמק יזרעאל, סגנונה הציורי של כרמי נדמה רחוק וזר לכל אסתטיקה מקומית, חומק מכל אזכור של דלות או של סגפנות סוציאליסטית, אולם קריאה מדויקת שלו מזהה את נוכחותה של שניות בין האידאולוגיה הנשגבת לבין המציאות קשת היום, ובין הזדקנות הגוף לבין צעירותו הנצחית של החזון.״^[3] יצירתה מתכתבת עם מסורת האמנות, אך שפת הגוף וחוט השדרה הפנימי שלה מעוגנים במציאות העכשווית תוך עיסוק בנשיות, בציונות ובנרטיבים מעולם האמנות. כרמי בונה עולם אוטופי ומשלבת דרך קבע בין סתירות רבות המתקיימות בהרמוניה בעבודותיה - טבע ותרבות, נשיות וגבריות ומציאות ודמיון. על מוטיב האישה בעבודותיה של כרמי כתבה גליה בר אור: ״זכויותיה אינן מעוגנות במעגל צר של הקשר מקובע הנתפס כנתון. היא פועלת ללא עכבות בצמתים מכוננים של תרבות ומפעילה אותם בפרשנות חדשה ודינמית, מעצבת מחדש מסורות של עבר ומגיבה לאתגרים שמציב ההווה. היא מרכיבה, מכליאה ומטביעה את גופה ורוחה בנינוחות מחויכת בנגזרות רחוקות וקרובות של הישגי האדם.״^[4]

״המכביה״, ציור קיר של אילת כרמי במסגרת התערוכה ״על גדות הירקון״ במוזיאון תל אביב לאמנות, 2005 (פרט)

בטקסט שליווה את תערוכת היחיד שלה ״אלפיים רגל״ כתבה האוצרת אורלי הופמן כי כרמי עוקבת ״אחר הכמיהה הקמאית לחצות את אין האונות האנושית ולעלות גבוה יותר ממפלס הקרקע. היא ממציאה גופים היברידיים הכובשים את שכבות האטמוספירה ומשבשת סדרים של מעלה ומטה. […] כרמי יוצרת עולם מדומיין ומרכיבה בין דימויים של אובייקטים, מכונות תעופה, גלגלים ובוכנות, לבין דמויות נשים, ראשי חיות, כנפיים ועצמות שלד שונות. היא מציירת בתנועות מהירות ומנצלת את ההזדמנות האחת להשלים את המלאכה לפני שייבש הצבע, כמחווה לטכניקות עבר מסורתיות של ציור ה'פרסקו'. הבחירה באסטרטגיית פעולה זו משפיעה על תחושת דחיפות, העולה בעבודות ודוחקת את הגבולות בין האקראי למתוכנן מחד, לצד שחרור וחופש ממגבלות החומר וההקשר מאידך.״^[5]

כרמי הציגה תערוכות יחיד במשכן לאמנות בעין חרוד, בגלריה 39 ובגלריה הקיבוץ בתל אביב, בבית האמנים בירושלים ובחללי אמנות נבחרים ברחבי הארץ. היא השתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות במוסדות מובילים ובהם: מוזיאון תל אביב, מוזיאון רמת גן, מוזיאון ינקו דאדא, גלריה Alexander Ochs בברלין ועוד.

בשנת 2019 הציגה יחד עם האמנית מירב הימן את תערוכת "ספרה" במרכז נווה שכטר בתל אביב. התערוכה עסקה בספירת העומר, והיצירה המרכזית בה הציגה ארבע נשים המסתובבות על מתקן שנבנה במיוחד למטרה זו וסופרות בשפות שונות מ-1 עד 49 לצלילי לחן מאת מעיין צדקה. בכך אתגרו האמניות את נושא הדרת הנשים בכלל והדרתן מטקסי ספירת העומר במיוחד. השילוב בין הצילום והפרפורמנס של מירב הימן לבין הציור של אילת כרמי מהווה חלק מפרויקט גדול יותר בשם "שביל ישראל".^[6]

עבודותיה של כרמי נרכשו על ידי אוסף המשכן לאמנות בעין חרוד, אוסף סבג, אוסף ארי ואן רוזנבלט ואוספים פרטיים נוספים בארץ ובחו״ל. ציורי קיר קבועים שלה מוצגים במשכן האמנים בהרצליה ובמלון ארטפלוס של אוסף דורון סבג בתל אביב. מלמדת במכון הטכנולוגי חולון, במדרשה לאמנות במכללה האקדמית בית ברל ובמרכז מאירהוף לחינוך לאמנות של מוזיאון תל אביב.

מנימוקי השופטים בפרס משרד התרבות והספורט: "יצירתה של איילת כרמי הינה רב תחומית ובעלת מראה אסתטי מרשים. עבודותיה מצטטות באופן מושכל מחקרים מדעיים, כגון זה של לאונרדו דה וינצ'י בתחום התעופה ומחקר על חלקי מכונות מוכרות וזרות. השילוב שבין המכונה לאדם ובין המראה העדין לעיצוב השכבתי, יוצרים רושם מוכר וזר בו בזמן. תרגום המראה למדיה של הווידאו ארט, מעצים את המתח שבין המציאותי לדמיוני, ומהווה שלב נוסף ביצירתה המרתקת. וועדת הפרס התרשמה מהתחכום הסגנוני והרעיוני של היצירות. "^[7]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

1996 - בית האמנים, ירושלים.
1996 - "'ציורים", הקיבוץ גלריה לאמנות, תל אביב. אוצרת: טלי תמיר
1999 - "חוקרות חלליות", גלריית קריית האמנים החדשה, קריית טבעון. אוצרת: יפעת בן-נתן
2000 - "מסעותיי האחרונים ביבשת", הקיבוץ גלריה לאמנות, תל אביב. אוצרת: טלי תמיר
2003 - "הביאו לי את ראשו של נסיך החלומות", הקיבוץ גלריה לאמנות, תל אביב. אוצרת: טלי תמיר
2004 - "תאומות סיאמיות", משכן לאמנות עין חרוד. אוצרת: גליה בר אור (קטלוג)
2008 - "אלכסנטרופיה", גלריה 39, תל אביב. אוצרת: טל לניר (קטלוג)
2009 - "הבוטניקה הפשוטה של החלומות", הגורן, מכללת עמק יזרעאל
2010 - "אלפיים רגל", מרכז רפורמי בהנובר, גרמניה. אוצרת: פרדריקה שוורץ (קטלוג)
2010 - "אלפיים רגל", גלריה 39, תל אביב. אוצרת: אורלי הופמן
2013 - "אדם דואג", משכן לאמנות עין חרוד. אוצרת: גליה בר אור
2014 - "צלצוד", מרכז קשת אילון, קיבוץ אילון. אוצרת: ורדי בוברוב
2015 - מוזיאון חיפה לאמנות, אוצרת: סבטלנה ריינגולד
2015 - "הסליק", גלריה ראש הנקרה. אוצרים: אסיה דובלין ויורי כץ
2016 - "עשרימיון" בשיתוף עם מירב הימן, מוזיאון חיפה לאמנות, אוצרת: סבטלנה ריינגולד
2018 - "שביל ישראל: התהלוכה" בשיתוף עם מירב הימן, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, אוצרות: דרורית גור אריה ואיזבל בורז’ואה (צרפת)
2018 - "שביל ישראל" בשיתוף עם מירב הימן, Villa Tamaris בצרפת, אוצרת: Isabelle Bourgeois (צרפת)
2018 - "ספרה" בשיתוף עם מירב הימן, נווה שכטר, אוצרת: שירה פרידמן.
2019 – "גירלנדה", גלריה דואק, משכנות שאננים, ירושלים^[8]

תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1994 - "עולמות נפרדים", מוזיאון תל אביב לאמנות. אוצר: איתמר לוי
2005 - "על גדות הירקון: נחל הירקון באמנות הישראלית", מוזיאון תל אביב לאמנות. אוצרת: ורדה שטיינלאוף (קטלוג וקונצרטינת גלויות)
2010 - "יש מצע!", מוזיאון תל אביב לאמנות. אוצרת: שרה ריימן-שור
2011 - "תלוי במקום", עבודות קיר, מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד. אוצרת: רינה גנוסוב
2011 - "Scales and Measures", חלל Pavillon am Milchhof, ברלין, גרמניה
2011 - "Update Your Reality | Artists from Israel", גלריה Alexander Ochs, ברלין, גרמניה* 2012 "המומיה הצוחקת", מוזיאון רמת גן. אוצרת: מירה אבגר (קטלוג)
2012 - "שיחות סלון", בית האמנים תל אביב. אוצרת: אורלי הופמן
2012 - "אמנות בכל אופן", מוזיאון תל אביב לאמנות. אוצרת: שרה ריימן-שור
2012 - "טבע הארץ – צומח חי וקיים", משכן האמנים, הרצליה. אוצרת: ורדה גנוסר
2013 - "רשמים V: מעבר לנייר", ביאנלה לרישום, סדנת ההדפס, ירושלים. אוצרת: אירנה גורדון
2015 - "ליקוי", פרויקט משותף עם מירב הימן, "דופק מקומי", בית האמנים תל אביב, תל אביב. אוצרים: אורלי הופמן ואריה ברקוביץ
2016 - "בין-סינפסות| דיאלוג במרחבי מדעי המוח והאמנות", בית האמנים בירושלים, ירושלים. אוצרת: מיכל מור
2016 - "המגדירים", גלריית טרומפלדור: מרכז אמנות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע. אוצר: חיים מאור
2018 - "Three-part video program for the Museum of Nature and Hunting in Paris", מוזאון הטבע בפריז, צרפת, אוצרת: הדס מאור
2018 - "Flower Power", גלריה סירקל 1, ברלין, גרמניה, אוצרת: כרמית בלומנזון
2018 - "מאוצרות המשכן לאומנות", המשכן לאמנות על שם חיים אתר, אוצר: יניב שפירא.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"קיר מדען 2", מתוך התערוכה "אלפיים רגל", שמן על נייר מיילר, 70x143 ס״מ, 2010
"אלכסנטרופיה", מראה הצבה, גלריה 39, תל אביב, 2008 (פרט)
"הג׳וקרית", שמן על פלסטיק, 2008
"Scales and Measures", מתוך פרויקט ״ביתא 1״, ברלין, שמן על נייר מיילר שקוף, 170x300 ס״מ, 2010
"מרחב רחוב", ציור קיר במשכן האמנים, הרצליה, 2007 (פרט)
"אדם דואג", מיצב קיר, הצבה במוזיאון עין חרוד, 2013
"אלפיים רגל", שמן על נייר מיילר שקוף, 100x70 ס״מ, 2010
"ללא כותרת", שמן על פלסטיק שקוף, 2010
"מדע כתיבת הארץ", ציור קיר במלון Artplus בתל אביב, 2008 (פרט)
"ללא כותרת", שמן על עץ, 55 ס״מ (קוטר), 2007