אילת שמיר

אילת שמיר
	אין תמונה חופשית
לידה	17 במאי 1964 (בת 59); חדרה, ישראל
מדינה	ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת חיפה
שפות היצירה	עברית
בן או בת זוג	יובל שמעוני
פרסים והוקרה	פרס היצירה לסופרים עבריים

איֶלֶת שמיר (נולדה ב-17 במאי 1964) היא סופרת ישראלית, מלמדת בחוג לספרות במכללה האקדמית אורנים כפרופסור יוצר חבר. בין השנים 2010–2018 שימשה כראשת החוג.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילת שמיר נולדה בחדרה וגדלה בקיבוץ ניצנים עד גיל 4, אחר כך שהתה שלוש שנים באתיופיה מכיוון שאביה איש צבא הקבע היה שם בשליחות. ^[1] בגיל 7 שבה עם משפחתה לישראל והם גרו בחדרה עד גיל 18. בשנים 1982–2004 גרה בחיפה, לאחר מכן בשנים 2004–2010, גרה בכרכור. בשנים 2010–2019 גרה בחיפה, מ-2019 גרה בתל אביב עם שני בניה ועם בן זוגה הסופר יובל שמעוני.

ב-2017 התמנתה לפרופסור חבר במסלול יוצרים מטעם מל"ג.

סיימה דוקטורט בספרות באוניברסיטת חיפה בשנת 2004, בנושא: "הזר המקומי" – גילומי כלאיים בפרוזה הישראלית החדשה. העבודה דנה במושג הכלאיים, בגניאולוגיה המושגית והתרבותית שלו, במהותו ובמאפייניו, ומציעה אותו כפריזמה לקריאה בשלוש יצירות מן הפרוזה הישראלית החדשה.

זכתה בפרס ווינר לעידוד יצירה מקורית מטעם הוצאת עם עובד לשנת 2007.

זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תשס"ט 2009.

זכתה בפרס רמת גן לעידוד הספרות העברית תשע"ד, 2014.^[2]^[3]

אודות ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנסין 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו ספרה הראשון של אילת שמיר, שראה אור בהוצאת "עכשיו" בשנת 1999. הספר הוא אוסף של ארבעה סיפורים ארוכים, שדוחסים את החוויות במרקם לשוני המהווה את הקוטב ההפוך לשפה הרזה וה"שיינקיאנית". זו אינה פרוזה ריאליסטית, אלא סיפורי חקירה ניסיוניים שיש בהם פירוק ושבירה לא רק של המסגרת הפורמלית של העלילה ושל התחביר הקוהרנטי, אלא גם של הרגלי המחשבה. באופן כזה, חייב הקורא, במידה רבה להיות שותף לשחזור המסגרת הכללית, שבה, ואולי כתוצאה ממנה, מתרחשות החוויות. כך למשל בסיפור "גנסין 3", שעל שמו קרוי הקובץ, מתוארות חוויותיו הקשות של זוג צעיר, בבית שעובר תהליך של פירוק ובניה מחדש, ורק בהדרגה מתברר כל מתאר היחסים ביניהם. באופן דומה, משולבת הכוחנות הגברית של כמה מן הגיבורים ה"חוקרים" כגון החייל ("המיטה שאתה מציע בעצמך") המורה ("אוגוסט וכו', רקוויאם לתלמידה") והנערה (אפריקה בלוז"), ברגישות לה ניתן לצפות מכושר ההכלה וההסתכלות של האישה. שמיר קיבלה על הספר מענקים מטעם "קרן הנשיא" ומטעם "קרן תרבות חיפה".

האם אתה רואה את מה שאני שומע[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי נובלה פרי עטה של אילת שמיר שראתה אור בספר "בזמן מלחמה" בהוצאת כנרת בשנת 2002. הספר מורכב, משתי מסות של פרופ' נסים קלדרון, שמנתח בין היתר, את הסמלים הספרותיים והפוליטיים שהתפתחו בצל האינתיפאדה השנייה, מהנובלה של שמיר ^[4] ומקטעים מהסיפור "אמנות המלחמה" של יובל שמעוני. הנובלה "האם אתה רואה את מה שאני שומע" מנסה לחדור אל הדינמיקה ואל האינטימיות ואל התשוקה שמעורבים במעשה חקירה של אסיר פלסטיני במתקן חקירות של השב"כ. וזאת באמצעות פירוק והרכבה מחדש של מפגש התודעות בין חוקר ונחקר, של לשון החקירה, ושל הזמן והמרחב בתא במהלך העינויים. שמיר כתבה את הסיפור מיד אחרי שפרצה האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000, והוא מבוסס על סיפור אמיתי של בכיר בממשל הפלסטיני מג'נין שהיה כלוא במהלך שנות השמונים במשך תשע שנים בכלא הישראלי בשל פעילות פוליטית, מתוכן שנה וחצי בחקירת שב"כ. שמיר נפגשה עמו בחיפה, ואף ביקרה בג'נין באוגוסט 2000, כחודש לפני ההתפרצות. כעבור תשע שנים, במאי 2009 בעת כנס במכללה האקדמית אורנים ("הכתובת הייתה על הקיר") ^[5] הרצתה שמיר על הסיפור שמאחורי הנובלה והזמינה את מר עבדאללה ברכאת המשמש כיום (2009) כסגן מושל ג'נין, אותו ראיינה ועליו ביססה את סיפורה, למסור עדותו שלו המקורית לאירועים. ב־2003, שמיר זכתה במענק מטעם אוניברסיטת חיפה לתרגום הנובלה לשפה האנגלית.

פסנתר בחורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן "פסנתר בחורף" ראה אור בהוצאת עם עובד בשנת 2007. הספר נבחר לאחד מחמשת המועמדים הסופיים של פרס ספיר לשנת 2008 וזכה בפרס ווינר לעידוד יצירה מקורית מטעם הוצאת עם עובד לשנת 2007. הוא תורגם לצרפתית וראה אור ב-2010 בהוצאת Christian Bourgois éditeur.

הספר מתאר ליל דצמבר סוער אחד בפיאנו-בר בשולי מושבה נידחת, שבו נמצא ג'ו אוחנה בעל בית שהוא גם הברמן, גדי מאירי הפסנתרן ופאדיל, נער ערבי שמשמש כטבח-כולבויניק. למקום נקלעת חבורת אנשי-כספים – ארבעה גברים ושתי נשים – בדרכם חזרה לתל אביב מסעודת גיבושון במסעדת ציידים כפרית. אוחנה בעל-הבית כבר רוצה לסגור וללכת הביתה, אך החבורה מתעקשת להישאר ולשתות דווקא בפיאנו-בר שלו. במהלך הלילה הקצר הזה – מ-12 בלילה עד 4 בבוקר – מתפתחת בהדרגה דרמה אלימה וקשה שעיקרה ההתנגשות האנושית הבלתי נמנעת בין המקומיים לבין הזרים שנקלעים למקום. בסיטואציה הדחוסה והיצרית שבה כמעט לאף אחד אין מה להפסיד, נחשפים החיים של כל אחת מהדמויות; נחשפות הצלקות שכל אחת מהן נושאת עמוק בתוכה; נחשפות האכזבות שלהן, חרדות-הכישלון, הגסות, הבהמיות והנואשות; ונחשפת גם הכמיהה העמוקה לאינטימיות. הספר מתאר פיסה של המציאות הישראלית שרוויה במובלעת של אלימות.

נטל ההוכחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנו, עורך דין חיפאי, נקלע לקרב של חייו. שנים עברו עליו בשולי האירועים הגדולים, עד שהוא נקרא להגן על נגר ערבי שהיה מעורב בתקרית אלימה ומגלה שנלכד בסבך מוסרי ורגשי שלא שיער את מידותיו. מה שנראה כסכסוך עסקי מגלה פנים אחרות מרגע שנחשפים שורשיו בעבר, וגם בחלוף שלושה עשורים מתברר שדבר לא נשכח. האם תעלה עכשיו ממעמקי השנים אשמה נוספת, חמורה יותר, או להפך, יתגלו שם נסיבות מקילות? ואולי לא טינות מן העבר יכריעו, אלא ההווה ואהבה שאינה תלויה בדבר? אילת שמיר, כלת פרס ראש הממשלה ופרס רמת גן למצוינות ספרותית, מבודדת בספרה השלישי מקטע מליבת חיינו כאן, ובכתיבה בוטחת ורבת־כוח מצליחה להאיר את המורכבות הסבוכה של ההוויה הישראלית. היה בין חמשת המועמדים הסופיים לפרס ספיר 2019^[6]

על סגנונה נכתב:

"חריפות ריאליסטית רבת עוצמה [...] חריג ביותר בנוף הספרים שיוצאים לאור בעברית בשנים האחרונות [...] נוגעת בפצע ממאיר שמפעיל את הדרמה הישראלית ואת סיפוריה [...] ללא הרדמה וללא חומרי טשטוש"

(עמרי הרצוג, הארץ).

"תנופת הכתיבה של איילת שמיר מרשימה ביותר [...] היכולת שלה לעצב דמות על נפתולי הנפש שלה, [...] ועברה המשפיע על מי שהיא בהווה - מופתית"

(שופטי פרס רמת גן למצוינות ספרותית).

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

75 - תמונת מצב', עריכה לצד יובל שמעוני, עם עובד, 2023
נטל ההוכחה, מועמד החמישייה הסופית של פרס ספיר 2019. הוצאת עם עובד 2018
הזר המקומי – גילומי כלאיים בספרות ישראלית. רסלינג, תל אביב, 2016
המיטה שאתה מציע בעצמך, הוצאת עם עובד, 2013
פסנתר בחורף, מועמד החמישייה הסופית של פרס ספיר 2008, הוצאת עם עובד, 2007

הספר תורגם לצרפתית: Un piano en hiver, traduit de l'hébreu par Katherine Werchowski; Christian Bourgois editeur; parution 2010; ISBN 978-2-267-02074-8

בזמן מלחמה, (בשיתוף עם נסים קלדרון), הוצאת כנרת, 2002
גנסין 3, הוצאת עכשיו, 1999

פרקים בספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמר על פסנתר בחורף - של: אוריין יהודית, מתוך "עיתון 77", גיליון 8–327, ינואר-פברואר 2008
"הכלאה משחררת – גילומי כלאיים בהכלה המשחררת לא"ב יהושע", ראה אור בספר "מבטים מצטלבים" (2010) שיצא בשיתוף הוצאת הקיבוץ המאוחד ומרכז "הקשרים" של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
L'ibrido liberato: la personificazione dell' ibrido ne "La sposa liberata" התפרסם בספר מאמרים על יצירתו של א"ב יהושע Leggere Yehoshua, Giulio Einaudi editore, s.p.a. Torino, 2006
ד"ר יעל לוי חזן, "מה את מבינה: נשים כותבות על מלחמה בספרות העברית", הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2019. עמ' 101–135 שם הפרק: "מה שלא יעלה על הדעת" ו"מה שהנייר אינו סובל" הפונקציה התרבותית והפואטיקה של העינויים: אילת שמיר "האם את ה רואת את מה שאני שומע"
פרופ' זיוה שמיר, "הספרות ורוח המוזיקה", הוצאת ספרא, 2019. עמ' 190–200 שם הפרק: שלל האפשרויות של קלידי הפסנתר ברומן "פסנתר בחורף"
נקשרות - סופרות כותבות על נשיות, הוצאת אריה ניר, 2022
פרק בספר "לכתוב ולהוציא לאור", מאת הגר ינאי, עם עובד, 2022
אפריקה בלוז, פרק ראשון לספרה "אפריקה בלוז" בגיליון כתב העת "פנס", 1 באוגוסט 2022
- באפריל 2023, הוקדש מוסף הספרות של ידיעות אחרונות ל-10 סיפורי חירות, של סופרים שונים, במסגרתו ראה אור "ההפיכה" - פרק מתוך הרומן הבא שלה "אפריקה בלוז" שעתיד לראות אור השנה בהוצאת עם עובד