איל מגד
מגד, 2010 | |
לידה |
29 באוגוסט 1948 (בן 76) ניו יורק סיטי, ניו יורק, ארצות הברית |
---|---|
מדינה | ארצות הברית, ישראל |
שפות היצירה | עברית |
בן או בת זוג | צרויה שלו |
פרסים והוקרה | פרס היצירה לסופרים עבריים (2005) |
איל מגד (נולד ב־29 באוגוסט 1948) הוא סופר ומשורר ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בניו יורק[1] וגדל בתל אביב. בנם של הסופר אהרן מגד והסופרת אידה צורית. בוגר תיכון חדש בתל אביב. את שרותו הצבאי עשה בגלי צה"ל. למד פילוסופיה ותולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב. עבד כעורך בקול ישראל.
בתחילת שנות השבעים החל לפרסם שירה, ובמהלך שנות השבעים והשמונים הוציא עשרה קובצי שירים. בשנות ה-90 החל לכתוב רומנים.
בשנת 2004 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.
בשנת 1977 אימץ אורח חיים צמחוני, ובשנת 2008 אימץ אורח חיים טבעוני[2]. מגד נוהג להפיץ את משנתו הטבעונית במאמרי דעה[3][4]. פרסם ב-2019 מאמר נגד שר החקלאות אורי אריאל ובו כינה אותו "אייכמן של בעלי החיים". בתגובה אריאל ביקש מהיועץ המשפטי לפתוח בחקירה.
מתגורר בשכונת דניה בחיפה. הוא נשוי בשנית לסופרת והעורכת צרויה שלו ולהם שני בנים משותפים. למגד שני ילדים נוספים מנישואיו הראשונים לאמנית נונה מגד.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רומנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ברברוסה, כתר, 1993
- אשת הקמיקזה, זמורה ביתן, 1995
- סודות מונגוליה, זמורה ביתן, 1997
- חסד נעורייך, ידיעות אחרונות, 1999
- חיי עולם, ידיעות אחרונות, 2001
- האור השחור, ידיעות אחרונות, 2003
- סודות ובגידות, ידיעות אחרונות, 2005
- ארץ אשה, ידיעות אחרונות, 2006
- זוג, ידיעות ספרים, 2008
- איך לחיות, ידיעות ספרים, 2010
- סוף הגוף, ידיעות ספרים, 2012
- אוֹשרַליה, ידיעות ספרים, 2016
- חיים שנעזבו, ידיעות ספרים, 2020
- בעל, ידיעות ספרים, 2023[5]
שירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פארק עדן, עקד, 1972
- קצה , ספרית פועלים, 1975
- סוף הזיכרון , מסדה, 1976
- חצרות, דביר, 1979
- שלוש שנים, ספרית פועלים, 1983
- מתחת לשטיח הכחול, כנרת, 1985
- סערת אסתר, זמורה ביתן, 1986
- בחזרה לאושר, הקיבוץ המאוחד, 1989
- קרפה, פואמה, זמורה ביתן, 1990
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איל מגד, דף שער בספרייה הלאומית
- איל מגד, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- איל מגד, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- איל מגד, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
- איל מגד, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- הספרים של איל מגד, באתר "סימניה"
- אביבה לורי, מכור לאהבה, באתר הארץ, 4 באפריל 2008
- שירה סתיו, חפשו את האשה, באתר הארץ, 28 במאי 2008
- צרויה שלו, ידיעות אחרונות, טיפול זוגי, באתר ynet, 24 ביוני 2008
- ורד לי, חמש שאלות לאיל מגד, הפיכת הלב, באתר הארץ, 21 באפריל 2010
- עמיחי שלו, ספר לאימוץ, באתר ynet, 12 במאי 2010
- עמיחי שלו, לכתוב כדי לא להצליח, באתר ynet, 12 ביולי 2010
- אריק גלסנר, על הרומן "איך לחיות", מעריב, 24 באפריל 2010
- אריק גלסנר, ביקורת על הרומן "זוג", מעריב, 1 ביוני 2008
- אריק גלסנר, על הרומן "ארץ אשה", מעריב, 2008
- מיה סלע, איל מגד מותח את הקו, באתר הארץ, 15 ביוני 2012
- קובי מידן, חוצה ישראל - שיחה עם אייל מגד על ספרו " סוף הגוף", הטלוויזיה החינוכית, 2012
- רבקה קרן, "סוף הגוף": להיפרד מהחיים, להיפרד מעצמי, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2012
- אריק גלסנר, על "סוף הגוף", של איל מגד, הוצאת "ידיעות ספרים", פורסם בשבעה לילות, ידיעות אחרונות, אוגוסט 2012
- יניב מגל, איל מגד: "יש להטיל פצצה בצורת הסדר", באתר גלובס, 10 בספטמבר 2012
- יותם שווימר, "אושרליה" של איל מגד: חיוור וצפוי מדי, באתר ynet, 24 במאי 2016
- גילית חומסקי, לא אינטלקטואל ימני מחמד: איל מגד בורח מי-ם, באתר nrg, 18 ביוני 2016
- יוני ליבנה, ריאיון עם איל מגד, אושרליה, ידיעות אחרונות, 5 באפריל 2016
- איל מגד, עריקת הזוג הספרותי, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2015
- איל מגד, מחשבות על מות אבי, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2016
- איל מגד, סיפור: ואז אבא חוזר והלב בבת אחת מתעופף, באתר הארץ, 1 במאי 2017
- איל מגד, סיפור: עד שאבא מגיע, הזמן נושם אלפי נשימות, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2017
- איל מגד, סיפור: אפשר להיפגש רק כשנגמר הזמן, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2018
- איל מגד, סיפור: אתה יושב מול המבצר וקורא, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2020
- איל מגד, סיפור: כשאשתי מתכחשת לי, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2021
- איל מגד, סיפור: מוכתם. אשם, באתר הארץ, 1 באפריל 2023
- איל מגד, ביבי יחריב את ישראל, באתר הארץ, 21 באפריל 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אבנר הולצמן, ילד יוּלד לנו: בית הילדים בקיבוץ כמוסד טוטלי , בבלוג "עונג שבת", אוגוסט 2020
- ^ רפי רשף מראיין את איל מגד בתוכנית אינטימי עם רפי רשף, ערוץ עשר, 5 במאי 2018
- ^ איל מגד, טבעונות = אנושיות, הארץ, 15 ביולי 2013
- ^ איל מגד, העגל הזה הוא הילד שלי, באתר הארץ, 9 במאי 2014
- ^ ניצה בן-דב, "בעל" הוא רומן הכתוב כמונולוג פנימי ארוך, מיוסר ותזזיתי , באתר הארץ, 14 ביוני 2023