אין א ריליישנשיפ

אין א ריליישנשיפ

מידע כללי
מאת	תמר בלומנפלד
איורים	תמר בלומנפלד
שפת המקור	עברית
סוגה	רומן גרפי
הוצאה
הוצאה	כתר
תאריך הוצאה	2017

אין א ריליישנשיפ הוא רומן גרפי מאת תמר בלומנפלד, מאיירת, קריקטוריסטית וקומיקסאית, שפורסם בשנת 2017 והפך לרב מכר. הרומן עוקב אחר קורותיה של נעמי תפוחי, שנישאת לגבר אמיד ומצליח שלמד איתה בבצלאל, ויחסיהם עולים על שרטון. הרומן מתייחס באופן סאטירי וביקורתי לנושאים רבים, ובתוכם מוסד הנישואים, ברית מילה, הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועוד. הרומן משלב הומור דק המתחבא בפרטים הקטנים, וכן נקודת הסתכלות נשית על האירועים.

עלילה

העלילה פותחת בהזמנה לחתונתה של נעמי וחתנה אסף גולדבונר, וממשיך בהצגת החתונה עצמה. החתונה מוצגת כאירוע רצוף גרוטסקה והגזמה. האורחים המגיעים נאלצים להידחס ב"חניון מאחורי השירותים שלא ארומה", בין שלוליות שהן "ספק בוץ ספק צואת סוסים". בהמשך, הכלה מוצגת כמי שמגיעה "על רמפה של תשומת לב", ודווקא ברגע בו אמורים השניים להשלים את הטקס, מתחילים לשגר טילים על תל אביב במסגרת מבצע צוק איתן. רב החתונה מוצג כבדרן המספק את שירותי החתונה מבלי שהוא מחויב למסורת כלל, והוא מצהיר בביצוע שיר בסגנון ראפ כי הוא "מוכן להשיא גם חתול עם טרנסג'נדר - אם לא תגלו לבורא, זה בסדר".

בהמשך העלילה מתברר כי הקשר בין נעמי לאסף מתאפיין בניתוק רגשי בין השניים, כאשר נעמי מתארת את תקופת הנישואים כתקופה בה נהנתה מעושר חומרי, והייתה "האישה המושלמת", כזו שנשארת בבית ומתמכרת לקניות און-ליין. נעמי מגוללת את ההיכרות ביניהם כתאונה, לאחר שבמהלך הלימודים נהגה לדחות את חיזוריו, משום שלא היה לטעמה, תוך לגלוג על טעמה שלה עצמה.

מוטיב מרכזי בעלילה הוא "יומן הזיונים" אותו ערכה, אשר נכתב בפורמט של עבודה להגשה במסגרת קורס ב"בצלאל". ביומן איירה נעמי את הפרטנרים המיניים, תוך קטלוגם על-פי תכונה מרכזית הזכורה לה. היומן נחתם באיורו של אסף, או אז מכריעה נעמי כי היא מצאה יציבות, "ובמקום שקיימת יציבות אין מקום לאמנות".

בהמשך העלילה מבלים השניים סוף-שבוע באמסטרדם, וניכר כי הקשר ביניהם מתערער ונחלש, אך לאחר שהשניים משתמשים בסמים, סוף-השבוע נגמר באופן סביר.

העלילה מקבלת תפנית כשנעמי מארגנת מסיבת-הפתעה לאסף, וזה מגויס במפתיע למילואים. האידיליה הבורגנית הקצרה של הזוג הצעיר נסדקת עד מהרה, ומשאסף כבר אינו בסביבה, מתחילה נעמי לנהל רומן עם בחור בשם איתן, אותו פגשה במסגרת ב"ריב בין שמאלנים" ברשת. איתן מתואר כבעל גוף-נערי ממעמד כלכלי נמוך בהרבה, שמצליח לשבות את ליבה של נעמי באמצעות פלרטוטים הנוגעים באמנות המודחקת שבה. נעמי עוזבת בסופו של יום לגור עם איתן, אך הבאת מטלטליה הרבים לדירתו מביאה את איתן לעזוב אותה.

במה שנראה כמו תפנית, עת אסף ונעמי מתגרשים, מוצאים עצמם השניים מתעלסים בשירותי בית הדין הרבני בתל אביב, מודיעה לו נעמי כי היא מעדיפה שלא לחזור להיות בזוגיות, ומוכרת את מטלטליה תוך הצגת מיצג בו היא מנפצת את איוריה.

במהלך העלילה מוצגת האומנות המודרנית באופן גרוטסקי להחריד. בין היתר, נעמי מדריכה במוזיאון על אמן שהציג בפני ילדות איברי מין זכריים ו"צילם את הבעות פניהן", וכן מוצג בן שכבה מכיתתה בשם חגי יוקד שעבודת הגמר שלו הפכה למדוברת ביותר בהיסטוריה של בית הספר, כאשר כחלק מהמיצג תלה את עצמו למוות.

ביקורות

נועה בונה כתבה במגזין "Timeout" ביקורת על הספר, ובה פיארה את ההתייחסות אל עליבות דמויותיו ומבטו על הסצנה התל אביבית. עוד הוסיפה בונה כי מדובר ביצירה חלוצית בתחומה, ובעלת אמירה פמיניסטית חשובה. מנגד, בונה מבקרת את היעדרו של עומק רגשי בספר, המנסה להישאר קליל במחיר של פגיעה בתיאור מלא יותר של הדמויות.

נירית אנדרמן כתבה ב"הארץ" בזכות הספר על היותו חלוצי בתחומו ומבדר, אך ביקרה את העלילה על-שום סתמיותה. אנדרמן הוסיפה בזכות הספר על מבטו האירוני, הציני והסרקסטי על הרחוב הישראלי. בתוך כך נכתב כי בלומנפלד "מנצלת את האוזן הרגישה שיש לה לדיאלוגים כדי לחשוף את הסבטקסט הרגשי־המניפולטיבי, שתמיד כמעט מסתתר מאחוריהם, וכך מצליחה לחלץ את המיטב מן הפתטיות הבלתי נמנעת — שהיא מכעיסה עד כאב אבל גם מצחיקה עד דמעות — של יחסי הורים ילדים, זוגיות, ובכלל קשרים חברתיים מכל סוג שהוא".

ענת ענהר כתבה ב"ynet" כי מדובר בקומיקס נשי רענן, המספק חוויה ישירה ואותנטית. עם זאת, בחינה השוואתית מעמיקה מגלה כי הוא לא מספיק בועט, וכן כי השימוש שנעשה ברפרנסים מרושל ובלתי מספק.דור בביוף כתב ב"Mako" בזכות הספר על היותו חוויתי לקריאה, וכן את הביקורת כלפי כלל הדמויות ללא הבחנה.