אין מידה לאדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת הספר בעברית

אין מידה לאדםאנגלית: The Mismeasure of Man) הוא ספרו של המדען האמריקאי היהודי סטיבן ג'יי גולד שיצא לאור בשנת 1981. הספר סוקר ומבקר את השיטות והמניעים העומדים בבסיס הדטרמיניזם הביולוגי - האמונה ש"ההבדלים החברתיים והכלכליים בין קבוצות אנושיות - בראש ובראשונה גזעים, מעמדות ומינים - יסודם בתכונות ייחודיות תורשתיות ומולדות, והחברה, בהקשר זה, היא השתקפות מדויקת של הביולוגיה"‏[1]

הספר מותח ביקורת קשה על מה שמהווה לטענת גולד את הנושא המרכזי של הדטרמיניזם הביולוגי, הניסיון "לאמוד את ערכם של פרטים וקבוצות על ידי מדידת אינטליגנציה בכמות אחת ויחידה".‏[2] גולד דן בשתי טכניקות חשובות בניסיון לאמוד כמות כזו, קרניומטריה, היא מדידת עצמות הגולגולת, ובמיוחד קיבולת הגולגולת, הנתפסת כמדד לאינטליגנציה, ומבחני אינטליגנציה. גולד תיאר שיטות אלו כסובלות משני כשלים חמורים. הראשון - "המחשה, או נטייתנו להפוך מושגים מופשטים לישויות".‏[3] ישויות אלו כוללות את הגורם היסודי של מנת המשכל המכונה "גורם g", שעמד בבסיס מחקרים פסיכולוגיים רבים. הכשל השני, על פי גולד, הוא "דירוג - או נטייתנו לסדר וריאציה מורכבת על פני סולם עולה בהדרגה".‏[4]

הספר מתח ביקורת על "הפשטתה של האינטליגנציה כישות אחת ויחידה, מיקומה במוח, כימותה כמספר אחד לכל פרט, והשימוש הנעשה במספרים האלה כדי לדרג בני אדם בטור אחד ויחיד של ערך, מתוך מגמה קבועה להראות שהקבוצות המדוכאות והמקופחות - ברמה של גזעים, של מעמדות או של מינים - נושאות עימן את נחיתותן מטבע בריאתן, וראויות, בתור שכאלה, למעמדן".‏[5]

בשנת 1994 הוציאו ריצ'רד הרנסטיין וצ'ארלס מורי את ספרם "עקומת הפעמון", בו הם יצאו להגנת מבחני האינטליגנציה מפני התקפותיו של גולד בספר "אין מידה לאדם". גולד הגיב בשנת 1996 במהדורה שנייה ומעודכנת של הספר שכללה התייחסות נרחבת לטענות בספר "עקומת הפעמון".

מהדורה עברית של הספר, בתרגום ד"ר עמוס כרמל, יצאה לאור בשנת 1992 בהוצאת דביר.

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלקים הראשונים של הספר מוקדשים לניתוח ביקורתי של המחקרים המוקדמים שניסו למצוא את הבסיס התורשתי לאינטליגנציה, כמו מחקרי הקרניומטריה, המדידה של קיבולת הגולגולת והיחס של תוצאתה לתכונות שכליות. גולד טען שהבסיס למחקרים אלו היה ביסוסה של דעה קדומה יותר ממה שהיה רצון לידע מדעי, וכי במספר מקרים חוקרים כסמואל ג'ורג' מורטון, לואי אגסי ופול ברוקה כשלו בכך שהשתמשו בתוצאות אותן קיוו לקבל כחלק מהליך ההסקה המדעי. כן מתייחס חלק זה של הספר לכמה תאוריות מודרניות העוסקות בדטרמיניזם מדעי, בדומה או במקביל לאותם מחקרים מוקדמים, ומנסה להפריכן.

מונוגניזם ופוליגניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק הראשון של הספר מתייחס לגזענות באיצטלה מדעית בתקופה שקדמה לביסוס תורת האבולוציה. בתקופה זו נחלקו החוקרים בין התומכים ב"מונוגניזם", היא התאוריה שהאדם נברא כגזע אחד, וההבדלים בין הגזעים נובעים מניוון, ובין "פוליגניזם" התאוריה לפיה גזעי האדם הם מינים ביולוגיים שונים. בין היתר סקר את עבודת המדען האמריקאי החשוב לואי אגסי ובן זמנו סמואל ג'ורג' מורטון שתמכו בתאוריה הפוליגנית, וניסו למצוא לה ביסוס מדעי, תוך ניסיון לדירוג הגזעים השונים מבחינת איכותם ותכונותיהם השכליות.

הפרק כלל עיבוד מחודש לתוצאות מחקרו של מורטון על נפח הגולגולת, והראה כי התוצאות המקוריות היו מבוססות על נטאי ומניפולציה, הן בבחירת המידע והן בהטייה של התוצאות עצמן. גולד טען כי משנלקחות בחשבון הטיות אלו, אין כל בסיס לדירוג שערך מורטון לנפח הגולגולת של הגזעים השונים, כאשר הנפח הגדול ביותר נמצא אצל בני הגזע הלבן, לאחריו בני הגזע המונגולי, ובתחתית הדירוג השחורים.

בשנת 1988 התפרסם מאמר של החוקר ג'ון ס. מייקל, שבחן מחדש את עבודתו של מורטון לאור טענותיו של גולד בספר. המחקר מצא כי נתוניו של מורטון היו מדויקים יותר ממה שטען גולד, וכי על אף שעבודתו כוללת שגיאות והשמטות, היא מדויקת במידה סבירה ואין כל ראיה לכך ששיבש את הנתונים במכוון. עם זאת, על פי המאמר, בהיעדר הגדרה מדויקת ל"גזע", עבודתו של מורטון היא חסרת משמעות מבחינה סטטיסטית. על פי מייקל, עבודתו של מורטון היא פגומה, והסביבה התרבותית בה עבד הייתה גזענית, אך לא ניתן להראות קשר ברור בין שתי העובדות, כפי שניסה גולד להוכיח.‏[6]

הפרק כולל אף דיון בנסיונות "מדעיים" אחרים למצוא הבדלים בין הגזעים, שיוכיחו כי המדובר בבריאה נפרדת, ובין היתר נסיונותיו של רופא דרומי בשם קרטרייט, לאבחן מחלות הנפוצות רק בין העבדים השחורים. קרטרייט איבחן שתי מחלות כאלו "דיסאתזיה אתיופיקה" המובילה לעצלות ולטמטום בשל חוסר אספקת דם למוח, ו"דראפטומניה" שהיא מחלת נפש המביאה לרצון בלתי נשלט של העבד להימלט מבעליו. עבודתו של קרטרייט נראית כיום נלעגת, אך המדובר בנסיון חלוצי לרתום את המדע לטובת מציאת הבדלים בין הגזעים שיצדיקו טיפול שונה.

קרניומטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק השני של הספר כולל התייחסות לעבודתם של אישים כפול ברוקה שניסו לדרג קבוצות אנושיות על פי מדע הקרניומטריה במהלך המאה ה-19. הפרק מראה את הכשלים בשיטה זו, ומתייחס לעבודת האנתרופולוג האמריקאי פרנץ בועז שהראה כי מדידת גולגלות מסוג זה היא חסרת טעם, שכן במהלך חיי האדם משתנה מאוד נפח הגולגולת, וכי שינוי בסביבה עשוי להביא גם לשינוי במדד זה. הפרק מתייחס באופן ביקורתי לעבודתו של המדען ארתור ג'נסן שטען, בשנת 1979 כי יש מתאם בין ממדי המוח ובין מנת המשכל, ומסיים במחקרו של המדען הדרום אפריקאי פיליפ ולנטיין טוביאס שהראה כי אין כל בסיס מדעי אפשרי לבחינת הבדלים קבוצתיים בממדי המוח.

רקפיטולציה ואנתרופולוגיה קרימינלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק השלישי של הספר עוסק בביקורת הנסיונות לבסס את עליונות הגזע הלבן על תאוריית הרקפיטולציה ולפיה כל פרט עובר בשלב העוברי של התפתחותו צורות שונות המשקפות צורות בוגרות של אבותיו הקדמונים. מכך הסיקו כי הגזע הלבן הוא צורה מתקדמת ובוגרת יותר של הגזע השחור. כן סקר גולד באופן ביקורתי את עבודתם של אישים כצ'זארה לומברוזו שטען כי הנטייה לפשע היא מורשת וכי מי ש"נולד פושע" ניתן לזיהוי על ידי מאפיינים חיצוניים, שבבסיסם ההנחה כי הנטייה לפשע היא אטוויסטית, וכי בקרב הפושעים ישנה חזרה לתכונות של אבותיהם הקדמונים הניכרת הן בהתנהגותם והן במראם החיצוני. כן כולל הפרק התייחסות ביקורתית לתאוריה המודרנית ולפיה טריזומיה של כרומוזום Y אצל זכרים מביאה לנטייה להתנהגות אלימה ופלילית. הפרק מסיים באמירה שלפיה אין לחפש ספקולציות המבוססות על פילוסופיה דטרמיניסטית, אלא להעביר מן העולם את הגורמים לדיכוי ולפשע.

מדידת מנת משכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חציו השני של הספר עוסק בנושא מדידת מנת משכל. הוא פותח בפרק המראה את ההיסטוריה הבעייתית של מדידת מנת המשכל בארצות הברית. הספר מתאר את מחקריו של אלפרד בינה, וכיצד סקאלת מנת המשכל שפיתח בצרפת, הגיעה לארצות הברית והפכה שם לכלי בידי חסידי הדטרמיניזם התורשתי. הפרק מתאר את עבודתם של פסיכולוגים ומדענים אמריקאים כהנרי ה. גודארד, לואיס מ. טרמן ורוברט מ. ירקס שפיתחו את הכלי המדעי שיצר בינה, וניסו לאבחן "רפי שכל", ולהוכיח כי תכונות הקשורות במשכל עוברות בתורשה, מה שהביא לנקיטת אמצעים אאוגניים כהגבלת ההגירה לקבוצות שנראו כנחותות. גולד מראה את הפגמים והכשלים הטבועים במבחנים שפיתחו המדענים האמריקאים, ואת הנטאי העמוק שהיה טבוע בהם.

גולד הסביר כי פעולות אלו של המדענים האמריקאים לוקות במספר כשלים. גם אם מנת המשכל היא תכונה בודדת ומדידה (ובהמשך הספר טוען גולד כי אין הדבר כך) הרי ש"בר הורשה" אינו "בלתי נמנע", וגם אם ניתן להוריש תכונה הקשורה למנת המשכל, הרי חינוך ותנאים ראויים עשויים לשפר את מנת המשכל. כן מראה גולד את הבלבול בין תורשה תוך קבוצתית ותורשה בין קבוצתית: לצד ההבדלים בין ערכים ממוצעים של משתנה מדיד בין קבוצות, יש הבדלים, משמעותיים אף יותר, בערכים בתוך כל קבוצה. גולד מתייחס אל הגובה כדוגמה, ומראה כי הבדלים בגובה הממוצע בין קבוצות יכולים להיגרם מתזונה באותה מידה שהם יכולים להגרם מתורשה. עמיתו של גולד, המדען האמריקאי ריצ'רד לוונטין, ידוע בשימוש בדוגמה זו בהקשר למבחני מנת משכל.

מתאם סטטיסטי ותורשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולד מקדיש את החלק האחרון של ספרו לניתוח המתאם הסטטיסטי ושיטת ניתוח הגורמים, שהן מהשיטות העיקריות בהן השתמשו הפסיכולוגים לביסוס התקפות של מבחני מנת משכל והורשת האינטליגנציה. למשל, על מנת לטעון כי מבחן מנת משכל מודד מדד אחד ויחיד לאינטליגנציה יש צורך במתאם גבוה בין תשובות לשאלות שונות. הורשתו של "g" דורשת שמשיבים למבחן, שיש ביניהם קשרי משפחה, יציגו מתאם גבוה יותר מאשר מבחנים של אלו שאין ביניהם קרבת משפחה ברמה זו.

גולד מפנה אל הכלל לפיו מתאם אינו מצביע על סיבתיות. לטענתו "ניתוח גורמים שייעשה במטריצת מתאם 5X5 הכוללת את הגיל שלי, את אוכלוסיית מקסיקו, את מחיר הגבינה השווייצרית, את משקל צב הים שאני מגדל בביתי ואת המרחק הממוצע בין הגלקסיות בעשר השנים האחרונות יספק רכיב ראשוני חזק..."‏[7] אך לא ניתן להבין מכך שגילו של גולד או משקלו של צבו עולה בשל העלייה במספר אוכלוסי מקסיקו או בשל המרחק בין הגלקסות. שנית, באופן יותר ספציפי, מתאם חיובי בין מנת המשכל של ילד ומנת המשכל של ההורה יכולה להיות עדות לכך שמנת המשכל עוברת בתורשה, או שהיא מושפעת מתנאים חברתיים וסביבתיים, מכיוון שאותו המידע יכול לשמש לתמיכה בשני הטיעונים, המידע כשלעצמו הוא חסר משמעות.

לדעת גולד ניתוח גורמים ראשיים אינו יכול להביא למסקנה בדבר קיומו של גורם משכל אחד ויחיד, שכן בסופו של דבר כל ניסיון להבין את הגורמים עצמם כעצמים מוחשיים או סיבות בעולם האמיתי נידון לכישלון, שכן המדובר אך בהפשטה מתמטית, וככזו ניתן להציג את אותן תוצאות עצמן במספר דרכים, הן כמראות על מדד אינטליגנציה אחד ויחיד (שגם לגביו לא ניתן לדעת אם הוא מציג תכונה העוברת בתורשה או תכונה המושפעת מן הסביבה) והן כמראות על מספר מדדים שווי עוצמה. הוא סוקר את עבודתם של צ'ארלס ספירמן וסיריל ברט שבאמצעות ניתוח גורמים ראשיים התיימרו למצוא את מנת המשכל המדידה בגורם יחיד g, שהוא תורשתי, מולד ומדיד. הוא מציג את הכשלים התאורטיים בעבודתם, וכן את פרשת המרמה בה היה מעורב ברט, שיש הטוענים כי זייף ביודעין נתונים מחקריים שנאספו, כביכול, על ידי נשים בשם הוארד וקונווי שלא היו ולא נבראו. כן הוא מתייחס לעבודתו של החוקר בן זמנו ארתור ג'נסן, תומך מודרני בתאוריית ה-g, ומבקר אותה.

פרסים בהם זכה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר זכה בפרס "חוג מבקרי הספרים הלאומי" ליצירה לא-בדיונית בשנת 1981, ול"פרס הספר המצטיין" מ"האגודה האמריקאית למחקר לימודי" בשנת 1983. תרגומו של הספר לאיטלקית זכה ב"פרס איגלסיאס" ב-1991. בדצמבר 2006 בחר המגזין המדעי האמריקאי דיסקבר כמספר 17 ברשימת ספרי המדע הגדולים ביותר בכל הזמנים.‏[8] ב-1998 בחרה הוצאת הספרים הידועה "מודרן לייבררי" בספר כמספר 24 ברשימת הספרים הלא בדיוניים הטובים בכל הזמנים‏[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סטיבן ג'יי גולד, אין מידה לאדם הוצאת דביר, 1992, עמ' 12.
  2. ^ סטיבן ג'יי גולד, אין מידה לאדם הוצאת דביר, 1992, עמ' 12.
  3. ^ סטיבן ג'יי גולד, אין מידה לאדם הוצאת דביר, 1992, עמ' 16.
  4. ^ סטיבן ג'יי גולד, אין מידה לאדם הוצאת דביר, 1992, עמ' 16.
  5. ^ סטיבן ג'יי גולד, אין מידה לאדם הוצאת דביר, 1992, עמ' 17.
  6. ^ Michael, J. S. (1988). "A New Look at Morton's Craniological Research." Current Anthropology 29: 349-354
  7. ^ אין מידה לאדם, 273
  8. ^ Discover Editors (2006). "25 Greatest Science Books of All Time." Discover 27 (Dec. 8)
  9. ^ American Library (1998). 100 "Best Nonfiction." July 20