אינבר

**אינבר**
	דגימות אינבר
מרכיבים	ברזל (64%), ניקל (36%)
צפיפות	8 גרם/סמ"ק
הערה כללית	ידועה במקדם ההתפשטות התרמית הנמוך שלה

אינבר (באנגלית: Invar) היא סגסוגת ניקל-ברזל אשר ידועה בשל מקדם ההתפשטות התרמית הנמוך שלה. מקור השם אינבר הוא במילה האנגלית invariable (בלתי-משתנה) אשר מתייחס לאופן שבו הסגסוגת כמעט ואינה מתכווצת או מתרחבת בעת שינויי טמפרטורה.^[1] הסגסוגת הומצאה בשנת 1896 על ידי הפיזיקאי השווייצרי שארל אדואר גיום. הוא זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1920 בשל המצאה זו, אשר הייתה בעלת השפעה משמעותית על מכשירים מדעיים מדויקים ועל נורות להט.^[2]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לסגסוגות ניקל-ברזל אחרות, גם אינבר היא תמיסה מוצקה; כלומר זו סגסוגת בעלת פאזה יחידה, המורכבת מכ- 36% ניקל ו- 64% ברזל (אחוז משקלי).^[3]

אינבר היא סגסוגת שימושית כאשר נדרשת יציבות ממדית גבוהה: במכשירי מדידה מדויקים, שעונים, מדי זחילה סייסמית, שסתומי מנועים, ושעונים אנטי-מגנטיים (אנ').

אלינבר (אנ'), סגסוגת בעלת מודול אלסטיות יציב לאורך טווח טמפרטורות
קונסטנטן (אנ') ומנגנין (אנ'), סגסוגות בעלות התנגדות חשמלית יציבה לאורך טווח טמפרטורות
סיטאל (אנ') וזרודור, חומרים קרמיים בעלי התפשטות תרמית קטנה יחסית

מדיה וקבצים בנושא אינבר בוויקישיתוף

^ Davis, Joseph R. Alloying: Understanding the Basics. ASM International. pp. 587–589. ISBN 0-87170-744-6.
^ "The Nobel Prize in Physics 1920". nobelprize.org. The Nobel Foundation. נבדק ב-24 בנובמבר 2017. The Nobel Prize in Physics 1920 was awarded to Charles Edouard Guillaume "in recognition of the service he has rendered to precision measurements in Physics by his discovery of anomalies in nickel steel alloys". {{cite web}}: (עזרה)
^ "Material Data Sheet Alloy 36" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-06-14. נבדק ב-24 בנובמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)