אינבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקדם ההתפשטות התרמית של סגסוגות ניקל-ברזל משורטט כאן כנגד האחוז המשקלי של ניקל בסגסוגת. נקודת מינימום חדה מופיעה באחוז האינבר, 36% ניקל.

אינבראנגלית: Invar) היא סגסוגת ניקל-ברזל אשר ידועה בשל מקדם ההתפשטות התרמית הנמוך שלה. מקור השם אינבר הוא במילה האנגלית invariable (בלתי-משתנה) אשר מתייחס לאופן שבו הסגסוגת כמעט ואינה מתכווצת או מתרחבת בעת שינויי טמפרטורה.[1] הסגסוגת הומצאה בשנת 1896 על ידי הפיזיקאי השווייצרי שארל אדואר גיום. הוא זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1920 בשל המצאה זו, אשר הייתה בעלת השפעה משמעותית על מכשירים מדעיים מדויקים ועל נורות להט.[2]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגימות אינבר

בדומה לסגסוגות ניקל-ברזל אחרות, גם אינבר היא תמיסה מוצקה; כלומר זו סגסוגת בעלת פאזה יחידה, המורכבת מכ- 36% ניקל ו- 64% ברזל (אחוז משקלי).[3]

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינבר הינה סגסוגת שימושית כאשר נדרשת יציבות ממדית גבוהה, כמו למשל במכשירי מדידה מדויקים, שעונים, מדי זחילה סייסמית, שסתומי מנועים, ושעונים אנטי-מגנטיים (אנ').

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אינבר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Davis, Joseph R. Alloying: Understanding the Basics. ASM International. עמ' 587–589. ISBN 0-87170-744-6. 
  2. ^ "The Nobel Prize in Physics 1920". nobelprize.org. The Nobel Foundation. בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2017. The Nobel Prize in Physics 1920 was awarded to Charles Edouard Guillaume "in recognition of the service he has rendered to precision measurements in Physics by his discovery of anomalies in nickel steel alloys". 
  3. ^ "Material Data Sheet Alloy 36". בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2017.