אינגה הראשון, מלך נורווגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אינגה הראשון
Inge Haraldsson
Dronning Ingerid og Gregorius egger kong Inge.jpg
לידה 1135
נורווגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 בפברואר 1161 (בגיל 26 בערך)
אוסלו, נורווגיה
שם מלא אינגה האראלדסון
מדינה נורווגיהנורווגיה  נורווגיה
מקום קבורה כנסיית הלווארד הקדוש אוסלו, נורווגיה
עיסוק איש צבא עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת גילה
כינוי "הגיבן"
אב האראלד הרביעי
אם אינגריד
צאצאים Jon Kuvlung עריכת הנתון בוויקינתונים
מלך נורווגיה
11363 בפברואר 1161
(כ־25 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אינגה האראלדסוןנורדית עתיקה: Ingi Haraldsson, בנורווגית: Inge Haraldsson;‏ 11353 בפברואר 1161) היה מלך נורווגיה מ-1136 ועד מותו. תקופת מלכותו עמדה בסימן תחילת התקופה הידועה בהיסטוריה של נורווגיה כמלחמת האזרחים הנורווגית. הוא מעולם לא היה שליט יחיד של הארץ. לרוב הוא ידוע בכינוי אינגה הגיבן (Inge Krokrygg) בשל נכותו. יחד עם זאת, כינוי זה לא מופיע במקורות מתקופתו.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינגה היה בנם החוקי היחיד של האראלד הרביעי, מלך נורווגיה ושל אשתו, אינגריד, בתו של אינגה הזקן, מלך שוודיה. בכל אופן, עובדת היותו בן חוקי לא היוותה גורם מכריע בזכותו לעלות לכס המלוכה. אינגה גודל על ידי אוגמונד (או אמונד) במזרח נורווגיה. אביו נרצח ב-1136 על ידי הטוען לכתר, זיגורד סלמבה. אינגה בן השנה הוכרז כמלך על ידי אספת האצילים. שני אחיו למחצה, גם הם תינוקות, מגנוס וזיגורד, הוכרזו גם הם כמלכים. האפוטרופוסים שלהם שתפו פעולה כנגד זיגורד סלמבה וכנגד בעל בריתו, המלך לשעבר, מגנוס הרביעי ("העיוור"). ב-1139 הם הובסו ונהרגו בקרב הולמנגרה. על פי הסאגות שב"קלף העבש" (Morkinskinna) ובמחזור העולם, נבעה נכותו של אינגה מכך שהוא נישא על ידי אחד מהאפוטרופוסים שלו לקרב ב-1137: "...מגבו צמח גבנון ואחת מרגליו הייתה קצרה מהשנייה. בנוסף הוא היה כה חולה עד שהוא בקושי יכול היה ללכת כל ימי חייו". הכרוניקן הדני סקסו גרמטיקוס מציע הסבר אחר שעל פיו הוא היה לגיבן לאחר שהוא הופל על הרצפה על ידי אחת המשרתות בעת ינקותו. בשנות ילדותם של אינגה, זיגורד ומגנוס, נמשלה נורווגיה בשלום על ידי האפוטרופוסים שלהם, שהבולטת מתוכם הייתה אמו של אינגה, המלכה אינגריד. מגנוס, שעליו ידוע מעט, מת בילדותו במהלך שנות הארבעים של המאה ה-12. ב-1142 הגיע לנורווגיה מסקוטלנד אח רביעי, בוגר, אייסטיין. האראלד הרביעי הכיר באייסטיין כבנו עוד לפני מותו ולפיכך ניתן לו חלק בממלכה.

מלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא נראה שחלוקת הממלכה בין האחים הייתה טריטוריאלית. לכל האחים היו זכויות מלכותיות שוות על כל חלקיה של נורווגיה. על פי הסאגות, היחסים בין האחים היו שלווים כל עוד האפוטרופוסים שלהם היו בחיים. חלק זה בתקופת מלכותם עמד בסימן הקמתה של ארכיבישופות נורווגית עצמאית בנידארוס (טרונדהיים) ב-1152. עם מותם של האפוטרופוסים ועם התבגרותם של האחים, החלו העימותים ביניהם.

ב-1155, הסתיימה פגישה בין האחים שהתקיימה בברגן בעימות אלים בין אנשיו של אינגה לבין אנשיו של זיגורד, עימות שבו נהרג זיגורד. אייסטיין איחר לפגישה וכאשר זיגורד מת הוא רק היה בפאתי ברגן. הסדר לא נוח במיוחד הושג בין אינגה לבין אייסטיין. הסיבות ללחימה בברגן נותרו שנויות במחלקות. על פי הסאגות, אייסטיין וזיגורד זממו לנשל את אינגה מכסאו ולחלוק ביניהם את חלקו בממלכה. כמה היסטוריונים מודרניים חולקים על גרסה זו. בכל אופן, השלום בין אינגה לבין אייסטיין לא החזיק מעמד זמן רב לאחר האירועים הללו. ב-1157 הכינו שני הצדדים את כוחותיהם לעימות. כוחותיו של אינגה עלו בגודלם על אלה של אייסטיין וכאשר הם נפגשו על החוף המערבי, ליד מוסטר, הובסו כוחותיו של אייסטיין. אייסטיין עצמו נמלט, אך מאוחר יותר אותה שנה הוא נלכד ונהרג.

כעת נותר אינגה השליט היחיד מבין האחים. עם זאת, תומכיהם של זיגורד ואייסטיין התאחדו מאחורי בנו של זיגורד, הוקון והם חידשו את הלחימה כנגד אינגה. במחזור העולם מצוין שאינגה זכה לאהדה בקרב ראשי השבטים בשל העובדה שהוא התיר להם להיות מעורבים בניהול הממלכה. החשובים ביותר מבין יועציו היו האציל גרגוריוס דגסון וארלינג סקקה. אמו של אינגה, שחיה אחרי מותו, נותרה גם היא בעלת השפעה חזקה במשך כל תקופת מלכותו. ב-7 בינואר 1161 נהרג גרגוריוס בהתגשות עם כוחותיו של הוקון. ב-3 בפברואר אותה שנה הובס אינגה ונהרג בקרב שבו הוא הוביל את אנשיו נגד הוקון, ליד אוסלו. תבוסה זו התרחשה לאחר שרבים מאנשיו, בהנהגתו של גודרד אולפסון, מלך האי מאן והאיים, ערכו לצדו של הוקון. אינגה הראשון נקבר בכנסיית הלווארד הקדוש באוסלו.

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת השלום במהלך ימי ילדותם של אינגה ושל אחיו, מ-1129 ועד 1155, הייתה תקופת השלום הארוכה ביותר בנורווגיה עד 1240, שכן העימות ביניהם פתח את תקופת מלחמת האזרחים הנורווגית. מחזור העולם מתאר את אינגה באופן הבא:

"המלך אינגה היה הנאה ביותר בין כולם בארשת פניו. שיערו היה זהוב, דק ומתולתל. מבנה גופו היה קטן והיה לו קושי לצעוד בכוחות עצמו, שכן אחת מרגליו הייתה קצרה ומגבו ומחזהו בצבצה גיבנת. בשיחתו הוא היה עליז והוא היה ידידותי כלפי חבירו. הוא היה נדיב והוא התיר לראשי השבטים להיות מעורבים בשלטון בארץ. הוא היה אהוד על העם וכל אלו הביאו את המוני העם לצדו".

לאחר מותו של אינגה, התקבצו תומכיו מאחורי האציל ארלינג סקקה ומאחורי בנו, מגנוס. סיעה זו נקראת לעיתים "סיעת האצולה". הסאגות על אינגה לא מאזכרות שום צאצאים שלו, אך אחד מהטוענים לכתר שהתייצבו מאוחר יותר מול המלך סבר, יון קובלונג, טען להיותו בנו של אינגה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]