אינדיאנפוליס (CA-35)
_at_Pearl_Harbor,_circa_in_1937_(NH_53230).jpg) | |
| הסיירת הכבדה אינדיאנפוליס בנמל פרל הארבור, 1937 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | סיירת כבדה |
| צי |
 צי ארצות הברית |
| דגל הצי |
.svg){kind=small} |
| סדרה | פורטלנד |
| אוניות בסדרה |
מדחף  |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
New York Shipbuilding Corporation |
| הושקה | 7 בנובמבר 1931 |
| תקופת הפעילות | 15 בנובמבר 1932 – 30 ביולי 1945 (12 שנים) |
| אחריתה | טובעה על ידי צוללת יפנית ב-30 ביולי 1945 |
| מיקום |
12°02′00″N 134°48′00″E / 12.033333333333°N 134.8°E |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם השנייה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 9,800 טון |
| אורך | 186 מטר |
| רוחב | 20 מטר |
| שוקע | 5.28 מטר |
| מהירות | 32.7 קשרים (59 קמ"ש) |
| גודל הצוות | 629 קצינים ומלחים ברגיעה, 1,269 בזמן מלחמה |
| הנעה | 8 דוודים בהספק 107,000 כ"ס |
| חימוש | 9 תותחים בקוטר 8 אינץ' (203 מ"מ), 8 תותחים בקוטר 5 אינץ' (127 מ"מ) |
| מטוסים | שניים מדגם קינגפישר |
  | |
אינדיאנפוליס (CA-35) הייתה סיירת כבדה מסדרת פורטלנד ששירתה בצי האמריקני במלחמת העולם השנייה והייתה אוניית הדגל של אדמירל ריימונד ספרואנס, מפקד הצי החמישי באוקיינוס השקט. בפברואר 1945 היא סייעה בקרב איוו ג'ימה, במרץ היא השתתפה בקרב על אוקינווה. ב-30 ביולי 1945 היא טובעה בידי צוללת יפנית, ומעל 850 מלוחמיה טבעו או נהרגו בים.
ב-19 באוגוסט 2017 נמצאו שרידיה על ידי צוות חיפוש שמומן בידי פול אלן, על קרקעית ים הפיליפינים בעומק של כ-5,500 מטר.[1]
משימה חשאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשימתה האחרונה היא שימשה להעברת חלקים מהפצצה הגרעינית "ילד קטן" לאי טיניאן באוקיינוס השקט. הסיירת הגיעה לאי ב-26 ביולי 1945, וארבעה ימים מאוחר יותר, בדרכה חזרה, ב-30 ביולי בשעה 00:14, היא טובעה בים הפיליפינים בידי צוללת יפנית. במשך שלושה ימים לא הבחין פיקוד הצי בחסרונה של הסיירת, עד שבשעות הבוקר של היום הרביעי לאחר הטביעה חלף מטוס אמריקני באזור והבחין בניצולים. תוך כמה שעות הגיע למקום מטוס-ימי, שהצניח לניצולים מזון וסירות הצלה. הטייס, אדריאן מארקס, הבחין בכרישים ארוכי-גף הסובבים את האנשים, ותוך הפרת הפקודות שניתנו לו נחת על המים כדי להבהיל את הכרישים ולסייע לניצולים.[2] מתוך 1,199 האנשים ששהו על סיפונה, כ-300 נהרגו בהתקפה עצמה והיסטוריונים אינם יודעים לומר בוודאות כמה מלחים נטרפו למוות וכמה מתו בשריפה או שטבעו, כשההערכות על מספר ההרוגים במתקפת הכרישים נעות בין 50 ל-150. רק 317 מלחים ניצלו.[2]
הצי הטיל את האחריות לאסון על מפקד הספינה, צ'ארלס בטלר מקווי השלישי, והוא הועמד למשפט בפני בית דין צבאי על אי מילוי הוראה. אף על פי שמאות ספינות אמריקניות טובעו במלחמת העולם השנייה, מקוויי היה המפקד היחיד שנשפט על אובדן ספינה. הוא לא הודח מהצי, אך התקרית העיבה על חייו ובמשך שנים הוא קיבל מכתבי נאצה לביתו. ב-1968 הוא התאבד בגיל 70. אחרוני השורדים יצאו למערכה כדי לטהר את שמו, וב-2001 זכה מקווי לחנינה מהקונגרס.[2]
בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסרט "מלתעות", שיצא בשנת 1975, מספר המלח קווינט שהוא ניצול הסיירת, ומתאר את סיפור טביעתה ומתקפת הכרישים מנקודת מבטו.
באוגוסט 2016, יצא לאקרנים הסרט "ספינת מלחמה אינדיאנפוליס: אנשי הגבורה" בכיכובו של ניקולס קייג', המגולל את סיפור הטביעה של הספינה והחילוץ של אנשיה, ואת המשפט הצבאי שנערך בעקבות הסיפור.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר המוזיאון
- אתר ניצולי הסיירת
- סוכנויות הידיעות, 72 שנה למלחמה: שרידי האונייה התגלו באוקיינוס, באתר ynet, 20 באוגוסט 2017
- אינדיאנפוליס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Wreckage of USS Indianapolis found in Philippine Sea, IndyStar, מרשת USA Today, 19 באוגוסט 2017
- ^ 1 2 3 אוריה כנף, סיפורה של מתקפת הכרישים הנוראה בהיסטוריה, באתר וואלה!, 17 באוגוסט 2013
| בקרת זהויות |
|
|---|
ערך זה הוא קצרמר בנושא מלחמת העולם השנייה ובנושא אמצעי לחימה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.