סיווג ארנה-תומפסון

סיווג ארנה-תומפסון (Aarne-Thompson classification Index) הוא כלי מחקרי המשמש באתנופואטיקה לסיווג מוטיבים עלילתיים של מעשיות. במרכז השיטה נמצא קטלוג ממוספר של מוטיבים חוזרים, שלפיהם מסווגות האגדות. את השיטה והקטלוג יצרו חוקר הפולקלור הפיני אנטי ארנה (Antti Aarne;‏ 1867 – 1925) וחוקר הפולקלור האמריקאי סטית תומפסון (1885 – 1976). הקטלוג הבסיסי פורסם על ידי ארנה ב-1910 בגרמנית ותורגם לאנגלית ב-1928 על ידי תומפסון, שגם הרחיב אותו. במהדורה מ-1961 נקבע מספור המוטיבים לפי מספרים המתחילים בתחילית AT. ב-2004 האנס-יורג אות'ר (Hans-Jorg Uther) פרסם מדריך מעודכן ומורחב של הסיווג הנקרא מאז סיווג ארנה-תומפסון-אות'ר.

קטלוג המוטיבים מתבסס על מחקר של יותר מ-2,500 אגדות, מעשיות וסיפורי עם ממקורות אירופיים בעיקר ומספר מקורות מהמזרח התיכון, אפריקה ואסיה.

השיטה

השיטה מקבצת סיפורי עם וסיפורי מעשיות בהתאם לקו העלילה הכללי; כך מקובצים יחדיו סיפורים בעלי מאפייני עלילה דומים או סדרת אפיזודות דומה. שיטה זו תלויה במידה רבה באותם מאפיינים שבהם בחרו המסַווגים להתמקד.

כך למשל, סיפורים כמו "סינדרלה" – שבה גיבורה נרדפת, בעזרתה של פיה טובה או עוזר קסום אחר, נוכחת באירוע (אחד או יותר) שבו היא זוכה באהבתו של נסיך ומוכרת ככלתו האמיתית – מסווגים כסוג מספר AT 510: "הגיבורה הנרדפת". חולשתה של שיטת סיווג זו נעוצה בעובדה כי היא מסווגת רק מספר חלקים קטן מן העלילה כמוטיבים. הסיפור "פעמונית", לדוגמה, מסווג כסוג 310 AT (המשרתת במגדל), אבל העלילה נפתחת בכך שיש דרישה לתינוק כתמורה לרכוש שנגנב (מוטיב לא מסווג). כך, סיפורי מעשיות אחרים הנפתחים בדרישה לילד כתמורה לרכוש שנגנב, אולם קו העלילה הראשי שונה מזה של פעמונית, לא יסווגו כמספר 310 AT. מנגד, סיפורים שהפתיח לעלילתם שונה לחלוטין מפעמונית, אולם המוטיב המרכזי בהם הוא המשרתת הכלואה במגדל, יסווגו תחת אותו סוג עלילה.

בהדגשת האלמנט המרכזי המשותף ככלי לסיווג, מתעלמת שיטת סיווג זו מן הצבע והפרטים המיוחדים לכל עלילה. זו גם הביקורת המרכזית על השיטה, שהדובר העיקרי שלה היה חוקר הפולקלור הרוסי ולדימיר פרופ, שיצר שיטת סיווג אחרת ב-1920. פרופ סיווג את המעשיות באמצעות התפקיד של כל דמות בעלילה והפעולה שנעשתה על ידה, וכך הגיע למסקנה כי סיפור מורכב מעד-31 מרכיבים ושמונה סוגי דמויות.

דוגמאות נבחרות מהקטלוג

1–299: סיפורי בעלי חיים

• 1–99: סיפורים אלו מתייחסים למרחב שבו בעלי החיים גרים וכוללים מעשיות על השועל הפיקח, חלק הארי, האריה והחסידה
• 100–149: סיפורים על חיות בר וחיות בית, כמו עכבר העיר ועכבר הכפר, הזאב ושבעת הגדיים, שלושת החזירונים
• 150–199: מפגש בין חיות בר לבין בני אדם, כמו אנדרוקלס (או בר כוכבא) והאריה, זהבה ושלושת הדובים
• 200–219: מעשיות על חיות בית
• 220–299: סיפורים על חיות ואובייקטים אחרים (דוממים, צומח, כוחות טבע), בתוך זה 220-249 יהיו ציפורים

300–399: אויבים על-טבעיים

• 302 – ענק בלי לב
• 303 – האחים התאומים
• 303A – שבע אחיות, שבעה אחים
• 304 – צייד מיומן
• 306 – תריסר נסיכות רוקדות
• 307 – הנסיכה בארון
• 310 – פעמונית
• 311 – הורג הענק
• 312 – כחול הזקן
• 313 – טיסה קסומה
• 314 – זהובת השיער
• 315 – האחות הבוגדנית
• 327A – עמי ותמי
• 332 - הסנדק מוות
• 333 – כיפה אדומה

460–499: משימות על-טבעיות

• 461 – שלוש שערות השטן
• 471 – גשר לעולם אחר

500–599: מסייעים על-טבעיים

• 500 – עוץ לי גוץ לי
• 502 – איש הפרא
• 507 – פילגש הענק
• 510A – הפיה של סינדרלה
• 510B - האב שרצה לשאת לאשה את בתו - אישה על ערש דווי מבקשת מבעלה שאחרי מותה ישא לאישה את זו שהטבעת תתאים לאצבעה או זו שדומה לה. האב מוצא את בתו כמתאימה וזו בורחת ממנו.
• 550 – הציפור הזהובה
• 571 (וגם 575) - נערה שחדה חידות ומי שפותר אותן ינשא לה

560–649: חפצים קסומים

• 560 – טבעת קסומה
• 561 – מנורת קסמים, למשל אצל אלאדין ומנורת הקסמים
• 571 – אווז זהוב
• 610 – הפרי המבריא
• 611 – אהבת אמת

700–749: סיפורים על טבעיים אחרים

• 703 - סנגורוצ'קה
• 704 – הנסיכה והאפון
• 709 - שלגייה

850–999: נובלות

• 850–869: איש הנישא לנסיכה
  • 851 – איש הפותר חידות קשות מאד על מנת להינשא לנסיכה
• 870–879: אישה הנישאת לנסיך
  • 870A – נערת האווזים
• 926 – משפט שלמה
• 930 – אדיפוס

סיווג ATU של האנס-יורג אותר

במהלך השנים, נוספו שיטות סיווג נוספות המבוססות על שיטת הסיווג ארנה-תומפסון ובאות לתקן או להשלים אותה. השיטה המקובלת ביותר כיום היא זו שעדכן והרחיב האנס-יורג אות'ר (גר') ב-2004, והידועה כסיווג ATU (ראשי תיבות של Aarne-Thompson-Uther). אות'ר ציין כי רבים מהתיאורים של סיווג ארנה-תומפסון היו שטחיים ושהמערכת המקורית לא מאפשרת הרחבות.

שימוש בשיטה זו בחקר הפולקלור בישראל

מספר חוקרי פולקלור ישראלים עשו שימוש בשיטת סיווג זו במחקריהם על פולקלור יהודי וערבי בארץ ישראל, כמו חיים שוורצבוים למשל, וכן גם דב נוי, תלמידו של סטית תומפסון, שהקים את ארכיון הסיפור העממי בישראל (אסע"י), והטמיע את מפתח הטיפוסים ארנה-תומפסון בעבודותיו ובקרב תלמידיו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סיווג ארנה-תומפסון בוויקישיתוף

• חלק גדול מהקטלוג (באנגלית)
• על המהדורה השלישית של הקטלוג (באנגלית)
• ריכוז אגדות לפי סיווגיהן (באנגלית) למשל:
  • אגדות לפי סיווג 1175 (יישור שיער מקורזל)
  • אגדות לפי סיווג 1191 (גשר השטן)