לדלג לתוכן

אינולין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אִינוּלִינִים הם קבוצה של פוליסכרידים טבעיים המיוצרים על ידי מספר סוגי צמחים. האינולינים שייכים למשפחה של סיבים הידועים בשם פְרוּקְטַאנים (פולימרים של פְרוּקְטוֹז). הצמחים משתמשים באינולין כאמצעי לאחסון אנרגיה, ובדרך כלל ניתן למצוא את האינולין בשורש או בקנה השורש. רוב הצמחים המסנתזים ומאחסנים אינולין לא מייצרים פחמימות אחרות כגון עמילן.

אינולין משמש כתוסף פרוביוטי, ונחשב לממתיק היחיד (חוץ מסוכר תמרים) שאינו סינתטי. אינולין נחשב לממריץ עיכול אך הבוטיראט שבו יכול להפחית רגישות להתכווצויות במעיים.[1]

בבדיקת פינוי אינולין, האינולין משמש לצורך מדידה של קצב הסינון של הכליה בדרך של הזרקתו לגוף האדם ומדידת כמות האינולין בשתן. לאינולין שתי תכונות שהופכות אותו לחומר מועדף למדידה:

  1. משקלו המולקולרי קטן מ-400 דלטון, ולכן הוא יכול לחדור לתוך הנפרון.
  2. האינולין לא נספג מחדש בניגוד לסוכר.

קצב הסינון הכלייתי נתון בנוסחה הבאה:

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אינולין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.