אינטגרציה (ספרות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אִינְטֶגְרַצְיָה בספרות היא הניסיון להעניק הסבר לבעיות המופיעות בטקסט, החל מסתירות פנימיות ועד להבדלים בין הערכים המשתקפים בטקסט לערכים של הקורא.

במאמרה Interart narrative: (un)reliability and ekphrasis, טוענת תמר יעקבי כי ישנם חמישה סוגים של אינטגרציה אליהם יכול הקורא לפנות:

  1. המכניזם הגנטיגנזיס) – מסביר בעיה טקסטואלית במונחים של מייצרי הטקסט וכותביו, החל מאי תשומת לב של המחבר ועד לטעות דפוס. כך, למשל, בספר שמואל א', פרק יג', מופיע הפסוק "בן שנה שאול במלכו". מאחר שאין זה סביר להניח ששאול אכן היה רק בן שנה כאשר מלך על ישראל (והנחה זו מתנגשת גם בהשתלשלות האירועים המתוארת בפרקים הקודמים), הקורא יכול לפנות לאינטגרציה הגנטית, ולהסביר את הבעיה בטקסט כנובעת מהשמטה של מילה במהלך העתקתו.
  2. המכניזם הז'אנרי – הקורא מסביר סתירות טקסטואליות על ידי ייחוסן לסוגה ספרותית. דוגמה לכך היא הקומדיה, שבה באופן מסורתי מגיע הגיבור בסופו של דבר לאושר, לעתים על אף שהוצבו בפניו קשיים בלתי אפשריים במהלך העלילה. גם בפרודיה ניתן לראות דוגמה, כאשר אלמנטים "גבוהים" בטקסט מופיעים לצד אלמנטים "נמוכים", באופן שלא תמיד מתקבל על הדעת מבחינת הסיבתיות הפנימית של היצירה. הקורא מבחין בדיסוננס, מזהה את טקסט המקור, ומסביר את הבעיות הטקסטואליות כנובעות מעצם מהותו של הז'אנר הפארודי.
  3. המכניזם האקזיסטנציאלי - מייחס את חוסר ההתאמות לנורמות של העולם הבדוי. בין אם מדובר במודל מציאות קודם (כבמדע בדיוני) ובין אם מדובר במודל מציאות השייך ליצירה הספציפית (כב"גלגול" של פרנץ קפקא). כלומר, דבר הנראה כבלתי אפשרי בעולם שלנו, אפשרי במונחי העולם המיוצג.
  4. המכניזם הפונקציונלי - מטיל סדר על סטיות טקסטואליות במונחי המטרות שסטיות אלו משרתות. המטרות האסתטיות, התמטיות והרטוריות של הטקסט יכולות לשמש כקווים מנחים ליצירת היגיון בטקסט. הבעיות בטקסט יכולות לשמש גם כדי להצביע על כמה ממטרות הטקסט. במקרה זה הקורא מסביר תופעות בטקסט על ידי תפיסתו כשדר, ומנסה להסביר את הסתירות באמצעות כוונות המחבר.
  5. המכניזם הפרספקטיבי - המוזרויות בטקסט (ובעולם המיוצג באמצעות הטקסט) מוסברות על ידי ייחוסן למתווך בין העולם המיוצג לבין הקורא – הדובר. כך, למשל, יכול הקורא להחליט שהניגוד החריף בין עמדותיו של הדובר לבין עמדות הקורא, יכול להיות מוסבר באמצעות היפותזה של דובר בלתי מהימן - דובר שחלק מהנורמות שלו מנוגדות לנורמות של המחבר המובלע.

אינטגרציה וטעויות פרשניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההחלטה באיזה מכניזם אינטגרטיבי יש לנמק אלמנטים בטקסט תלויה במשתנים רבים, ומשתנה מטקסט לטקסט. פעמים רבות אין ניתן לדעת בוודאות כיצד יש לבצע את האינטגרציה של האלמנטים בטקסט, והדבר עלול להיות הגורם למספר טעויות ומחלוקות פרשניות.

במקרה שבספר שמואל, שבו נכתב כי שאול המלך היה "בן שנה במלכו" ניתן לנמק את הבעיה הטקסטואלית במונחים גנטים, ולטעון כי בתהליך העתקת המקרא נשמטה מילה. אולם ניתן גם לנסות ולנמק זאת באופן פונקציונלי, ולטעון, למשל, ששאול מלך כבן שנה, כלומר - היה תמים כבן שנה. ההחלטה באיזה מכניזם יש לנמק את הבעיה בטקסט נובעת, בין השאר, ממעמדו של הטקסט (מעמד אלוהי, מעמד של טקסט רגיל, וכדומה). במקרה זה, תפיסה של הטקסט המקראי כנובע ממקור אלוהי, שאינו שוגה, מניחה כי לא ניתן מראש לפנות להסבר הגנטי, ויש, לפיכך, לנמק את הבעיה הטקסטואלית במונחים פונקציונאליסטים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]