אינטל 8080

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

Intel 8080 הוא המיקרו מעבד השלישי שתוכנן ויוצר על ידי אינטל, והשני בארכיטקטורת 8-ביט. שוחרר באפריל 1974.[1] תדר שעון עבודה מותר הוא 2MHz, עם הוראות שימוש 4, 5, 7, 10, או 11 מחזורים הכוונה היא שמהירות ביצוע הוראות של כמה מאות אלפי הוראות בשנייה.

מערכת עם 8080 בדרך כלל עושה שימוש בשני שבבים נוספים, ושלושת השבבים מהווים ביחד את "משפחת ה-8080". שני השבבים הנוספים במשפחה הם i8224 ‏(clock generator/driver) ו-i8228 ‏ (bus controller).

8080 מיושם על ידי NMOS באמצעות שיפור מצב רוויה ובטרנזיסטורים כעומסים ולכן היה נדרש מתח 12v+ ו- 5v-. בנוסף ל-TTL +5vNMOS using non-saturated enhancement mode.

קודם לכן מיקרו-מעבדים שימשו ב-מחשבונים, קופות רושמות, מסופי מחשב, רובוטים תעשייתיים[2] ויישומים אחרים. 8080 היה המיקרו מעבד הראשון שזכה לתפוצה נרחבת, מכמה סיבות: קודם כל, המעבדים הקודמים, 4004 ו-8008, פותחו עבור לקורות מסוימים (בוסיקום ו-CTC), והיו מגבלות על מכירתם ללקוחות נוספים, בעוד ה-8080 היה פיתוח עצמאי של אינטל, שיכלה לשווק אותו כעולה על רוחה.

הסיבה השנייה הייתה יתרונותיו הטכניים על המעבדים הקודמים: פישוט יישום NMOS (כך שהסיגנלים מתאימים לממשק TTL), סט פקודות משופר ומורחב, עם אופני מיעון נוספים, מארז 40-פין (לעומת 18 ב-8008 ו-16 ב-4004), שאפשר להתממשק אליו בצורה פשוטה יותר, והחשוב מכל: ערוץ כתובת 16-סיביות, שהעניק לו גישה ל-64K זיכרון, לעומת 14 ערוצים ב-8008, שהגבילו את מרחב הזיכרון שלו ל-16KB בלבד[3])[4]

הסיבה השלישית היא העובדה שהמחשב האישי הראשון, Altair 8800 השתמש בו, ומערכת ההפעלה הראשונה למיקרו מעבדים, CP/M, נכתבה עבורו. אינטל בנתה ומכרה מערכת פיתוח מלאה עבור ה-8080, בשם


הצלחתו של ה-8080 גרמה לכך שהמעבד הנפוץ הבא, ה-Z80 של חברת זילוג (זילוג נוסדה על ידי פדריקו פגין ומסטושי שימה, הצוות שפיתח את ה-8080 באינטל), היה "תואם לאחור" ל-8080, והמעבד המשמעותי הבא של אינטל, ה-8086, שתכננו החל בשנת 1976, נדרש גם הוא להיות תואם-לאחור ל-8080. באופן זה, ה-8080 השפיע ישירות על ארכיטקטורת המעבדים הדומיננטית עד היום (2017), ארכיטקטורת ה-x86.

במשפחת ה-8080 יצאו מספר דגמים, כמו 8080, 8080A, ועוד כמה, עם הבדלים קטנים ביניהם. ב-1976 יצאה אינטל עם דגם משופר של ה-8080, בשם 8085. דגם זה נבנה בטכנולוגיה חדשה יותר, ולא דרש 12V (ה-"5" בשם 8085 מרמז לכך שהמעבד דורש 5 וולט בלבד), תמך בקצב שעון מהיר יותר, והרחיב את סט הפקודות שתי פקודות חדשות שהוסיף סטן מזור. ה-8085 הגיע לשוק אחרי ה-Z80 של זילוג, ואינטל למעשה איבדה את ההגמוניה בשוק ה-CP/M, שנשלט על ידי ה-Z80. אינטל חזרה למעמד דומיננטי בדור הבא של מעבדים, ה-8086, עם תוספת אוגרים, פקודות חדשות בסט הפקודות, קצב שעון משופר, והחשוב מכל: 20 סיביות באפיק הכתובות, שאפשרו גישה למגהבייט זיכרון - פי 16 מה-8080 ו-Z80.

ציוני דרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפת המחשב הראשונה שיועדה למיקרו-מעבדים, PL/M, ומערכת ההפעלה הראשונה למיקרו-מעבדים, CP/M, נכתבו שתיהן עבור ה-8080, שתיהן על ידי גארי קילדל. המחשב שנחשב בדרך כלל ל"מחשב האישי הראשון", ה-Altair 8800 היה מבוסס על ה-8080, וכמוהו רבים מהמחשבים שבאו בעקבותיו - IMSAI-8800 של חברת IMSAI, ‏Sol-20 של Processor Technologies, ורבים אחרים. עד הופעת ה-Z80, מעבד זה הניע את מהפכת ותעשיית המחשבים האישיים. כמקובל באותה תקופה, חברת אינטל נתנה רישיון לחברות נוספות לייצר את המעבד, בהסכם שנקרא Second-Source, וסימנס ו-AMD ייצרו את ה-8080 ברישיון. בנוסף, Mitsubishi,‏ National Semiconductor, ‏NEC, ‏OKI, ‏NTE, ‏Signetics, ‏Tesla, ‏Texas Instruments, וברית המועצות, ייצרו 8080 בלי רישיון מאינטל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אינטל 8080 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Intel (15 באפריל 1974). "From CPU to software, the 8080 Microcomputer is here". Electronic News (New York: Fairchild Publications). עמ' 44–45. 
  2. ^ The 8008 (1972) was used for interpolation and control in ASEA's (now ABB) first line of general industrial robots, introduced October 1973.
  3. ^ The enhancements were largely based on customer feedback and Federico Faggin and others listening to minicomputer-oriented professionals about certain problems and lack of features in the 8008 architecture.
  4. ^ The fact that the Z80 (and to some extent, the 8085) soon took over most of the CP/M market does not reduce this pivotal role of the 8080.