אינטרנט בקוריאה הצפונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגישה לאינטרנט אפשרית בקוריאה הצפונית, אך מותרת רק עם אישור מיוחד והאינטרנט משמש בעיקר עבור מטרות ממשלתיות ועל ידי זרים. במדינה קיימות תשתיות פס רחב מסוימות, כולל סיבים אופטיים המקשרים בין המוסדות הגדולים.[1] עם זאת, שירותים מקוונים עבור רוב האנשים והמוסדות מסופקים בחינם באמצעות רשת אינטראנט המכונה Kwangmyong, כאשר הגישה לאינטרנט העולמי מוגבלת רק חלק קטן מאוד מהמשתמשים.[2]

ספקי שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש רק ספק שירותי האינטרנט המספק חיבור לאינטרנט בקוריאה הצפונית: Star Joint Venture Co, מיזם משותף בין תאגיד הדואר וטלקומוניקציה של ממשלת קוריאה הצפונית וחברת Loxley Pacific הממוקמת בתאילנד. הספק לקח שליטה על הקצאת כתובות האינטרנט ב-21 בדצמבר 2009.[3] טרם הקמת הספק הגישה לאינטרנט התאפשרה רק באמצעות קישור לוויני לגרמניה,  או עבור חלק משימושי הממשלה באמצעות חיבור ישיר עם צ'יינה יוניקום.[4] כמעט כל תעבורת האינטרנט של קוריאה הצפונית מנותבת דרך סין.[5]

החל מפברואר 2013, זרים מסוגלים להתחבר לאינטרנט באמצעות רשתות 3G דרך Koryolink.[6][7][8]

הרשאת גישה לאינטרנט נשארת מוגבלת מאוד. עם זאת, יש גידול הדרגתי בתעשיית ה-IT וגידול בגישה לאינטרנט בתוך קוריאה הצפונית.[9] בחודש אוקטובר 2010, עלה אתר האינטרנט של סוכנות הידיעות הקוריאנית המרכזית באמצעות שרת הנמצא בקוריאה הצפונית וניתן לגישה מכל העולם באמצעות כתובת IP צפון קוריאנית, וסימן בכך את החיבור הישיר הראשון הידוע של המדינה לאינטרנט.[10] בערך באותו הזמן, ב-9 באוקטובר, לעיתונאים שביקרו בפיונגיאנג עבור מסיבות חגיגות ה-65 שנים למפלגת הפועלים של קוריאה ניתנה גישה לחדר עיתונאים עם קישוריות מלאה לאינטרנט.[11][12]  נכון לדצמבר 2014 ישנם 1,024 כתובות אינטרנט רשמיות בקוריאה הצפונית, על אף שעיתונאי הניו יורק טיימס מאמינים כי המספר גבוה יותר.[13] מספר משתמשי האינטרנט מוערך בלא יותר מכמה אלפים בלבד.[14] נטען כי אלה היכולים לקבל גישה לאינטרנט ללא מגבלות כוללים פקידים בכירים, חברי ארגונים לא-ממשלתיים, ושגרירי המדינה.[5][15] קים ג'ונג-איל אמר כי אהב "לגלוש ברשת".[16] לפי חוקר האבטחה עופר גייר, סך תעבורת האינטרנט של המדינה נמוך מזה של איי פוקלנד.[17][18] עריק מקוריאה הצפונית טוען כי משנת 2014 רשת האינטרנט משמשת במטרה להגביל את השימוש של הציבור באינטרנט עולמי, בעיקר במלונות. על אף שהוא זמין ברוב הקמפוסים, הממשלה  מפעילה "פיקוח הדוק על השימוש באינטרנט."[15] ייתכן ואזרחים רבים של קוריאה הצפונית כלל אינם מודעים לקיומו של האינטרנט.[5]

מכיוון שסוני, אפל ומיקרוסופט אינן מורשות להפיץ את המוצרים שלהן לקוריאה הצפונית, חברות צד שלישי קונות את המוצרים שלהן, מוכרות אותם כשלהם ללקוחות. מעט מאוד ידוע על תעשיית האלקטרוניקה בקוריאה הצפונית עקב מדיניות הבידוד הממשלתית.[5]

מאפריל 2016, קוריאה הצפונית החלה לחסום את פייסבוק, טוויטר, יוטיוב ואתרי אינטרנט של קוריאה הדרומית בשל "החשש שלה עם התפשטות המידע המקוון".[19]

ב-19 בספטמבר 2016, שרת השמות של קוריאה הצפונית – שמכיל מידע על כל האתרים בעלי סיומת ".kp" – הוגדר באופן שגוי, ואפשר בכך לחוקרים לגשת ולפרסם[20] שמות המתחם וחלק מקובץ המידע בנוגע לאתר, ובכך נחשף כי לקוריאה הצפונית יש רק 28 אתרי אינטרנט.[21][22]

תקנות האינטרנט של קוריאה הדרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משתמשי אינטרנט בקוריאה הדרומית חייבים לציית לחוקי הסחר עם קוריאה הצפונית (סעיף 9 חלק 2) שעל פיהם יש לקבל את אישור משרד האיחוד של קוריאה הדרומית להתחברות לאתרים צפון קוריאנים.[23]

טווחי כתובות IP[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-2014 לקוריאה הצפונית יש טווח כתובות אחד ידוע של 1,024 כתובות IPv4:[13]

  • 175.45.176.0 – 175.45.179.255[24]

למרות הגבלת הגישה לאינטרנט בקוריאה הצפונית, מאגר כתובות ה-IP הקטן הוביל להקצאה שמרנית מאוד של כתובות. כך למשל, לאוניברסיטת המדע והטכנולוגיה פיונגיאנג,  הייתה בשנת 2012 רק כתובות IP אחת לאינטרנט העולמי.[25]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ North Korea (Korea, Democratic People's Republic of) – Asia Internet History Projects.
  2. ^ North Korea moves quietly onto the Internet.
  3. ^ Whois lookup for IP netblock 175.45.176.0/22
  4. ^ He.net. "AS131279 Ryugyong-dong". he.net. בדיקה אחרונה ב-10 בספטמבר 2016. 
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Pagliery, Jose (December 22, 2014).
  6. ^ "North Korea to offer mobile internet access". BBC. 22 בפברואר 2013. בדיקה אחרונה ב-15 ביולי 2014. 
  7. ^ Caitlin Dewey (26 בפברואר 2013). "Instagrams from within North Korea lift the veil, but only slightly". Washington Post. בדיקה אחרונה ב-15 ביולי 2014. 
  8. ^ "North Korea blocks access to Instagram". The Guardian. Associated Press. 23 ביוני 2015. בדיקה אחרונה ב-23 ביוני 2015. 
  9. ^ Lee, Jean H. (25 ביולי 2011). "North Korea's 'Digital Revolution' Under Way". Associated Press. בדיקה אחרונה ב-8 באוגוסט 2011. 
  10. ^ The new face of KCNA « North Korea Tech.
  11. ^ North Korea opens up Internet for national anniversary.
  12. ^ Cho (조), Min-jeong (민정) (30 באפריל 2011). "北 웹사이트 접속 늘어…윈도XP 사용". Yonhap News (בקוריאנית). בדיקה אחרונה ב-8 בדצמבר 2011. 
  13. ^ 13.0 13.1 Sanger, David E.; Perlroth, Nicole (December 22, 2014).
  14. ^ Max Fisher (22 בדצמבר 2014). "Yes, North Korea has the internet. Here's what it looks like.". Vox. בדיקה אחרונה ב-23 בפברואר 2015. 
  15. ^ 15.0 15.1 Tae-jun Kang (August 14, 2014).
  16. ^ Andrei Lankov (12 בדצמבר 2007). "Surfing Net in North Korea". Korea Times. בדיקה אחרונה ב-30 במאי 2016. 
  17. ^ Satter, Raphael; Sullivan, Eileen (December 25, 2014).
  18. ^ The Associated Press; Raphael Satter (24 בדצמבר 2014). "Correction: NKorea-Mystery Outage Story". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-28 בפברואר 2015. 
  19. ^ "North Korea blocks Facebook, Twitter and YouTuber". The Associated Press. 4 באפריל 2016. בדיקה אחרונה ב-4 באפריל 2016. 
  20. ^ https://github.com/mandatoryprogrammer/NorthKoreaDNSLeak
  21. ^ http://www.telegraph.co.uk/technology/2016/09/21/north-koreas-internet-revealed-to-have-just-28-websites/
  22. ^ http://www.cnbc.com/2016/09/21/north-korea-accidentally-lets-world-access-its-internet-and-it-only-has-28-websites.html
  23. ^ Choe, Cheol (8 באפריל 2010). "北 인터넷사이트에 '댓글' 달면 어떻게 될까 (What Happens If You Post 'Reply' On North Korean Website)". No Cut News (בקוריאנית). בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2010. 
  24. ^ "APNIC Whois Search (STAR-KP)". APNIC. בדיקה אחרונה ב-30 במאי 2016. 
  25. ^ One IP address for all of PUST « North Korea Tech.