אינסה ארמנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אינסה ארמנד בשנת 1916

אינסה ארמנדרוסית: Инесса Арманд;‏ 26 באפריל 187424 בספטמבר 1920) הייתה מהפכנית רוסיה ממוצא צרפתי. ככל הנראה הייתה מאהבת של ולדימיר לנין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליזבט פשו ד'ארבנביל נולדה בפריז למשפחת זמרי אופרה. בשנת 1889 היא עברה להתגורר לאימפריה רוסית ועבדה כאומנת במשפחת ארמנד. בהיותה ברוסיה היא החליפה את שמה הפרטי ל"אינסה". בשנת 1893 היא התחתנה עם בן המשפחה בה עבדה. היא חיה עם בעלה 9 שנים ונולדו להם 4 ילדים. בשנת 1902 היא התגרשה ממנו והתחתנה עם אחיו הצעיר ולדימיר. תוך זמן קצר נולד לה בן.

אינסה ארמנד התעניינה בספרות מהפכנית ובשנת 1904 היא התקבלה כחברה במפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית. בעקבות השתתפותה במהפכת 1905 היא נשלחה לגלות למחוז ארכנגלסק. בשנת 1908 היא נמלטה תחילה לסנקט פטרבורג ואחר כך לשווייץ. בהיותה בשווייץ בעלה נפטר משחפת. ארמנד עברה לבריסל ולמדה כלכלה באוניברסיטה מקומית.

בשנת 1909 ארמנד נפגשה עם ולדימיר לנין. הם התקרבו ולדעת רוב ההיסטוריונים התפתח קשר רומנטי. ארמנד עבדה בבית הספר של המפלגה ותרגמה עבודות של לנין לצרפתית. כאשר לנין עבר לפריז ארמנד עם ילידה התגוררו בבנין הקרוב.

בשנת 1912 ארמנד חזרה לתחומי האימפריה הרוסית באופן לא-לגאלי, נעצרה ולאחר שחרור עזבה את המדינה. תקופה מסוימת היא התגוררה בקרבת לנין ואשתו בסביבת קרקוב. בשנת 1917, ביחד עם ולדימיר לנין ובולשביקים נוספים היא חזרה לרוסיה.

לאחר מהפכת אוקטובר ארמנד כהנה בתפקידים שונים בממסד הסובייטי במוסקבה והתגוררה בקרמלין בו שוכנו ראשי הממשל. בשנת 1920 ארמנד ארגנה וועידה נשים קומוניסטית בינלאומית במוסקבה.

עקב מצב בריאותה, לנין שלח אותה לבית הבראה על חופי הים השחור. בדרכה חזרה למוסקבה היא חלתה בכולרה ונפטרה בתחנת רכבת ליד נלצ'יק. גופתה הועברה למוסקבה והיא נטמנה בבית הקברות של חומת הקרמלין במקום שמור לראשי המפלגה.

בהתאם לעדויות של אנג'ליקה באלאבנוב ואלכסנדרה קולונטאי ולדימיר לנין נשבר בהיוודע למותה והדבר "קיצר את חייו".

ילדיה של ארמנד הגיעו לרוסיה הסובייטית וטופלו על ידי בני משפחת לנין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אינסה ארמנד בוויקישיתוף