איסור אכילת מנחת כהן

איסור אכילת מנחת כהן הוא מצוות לא תעשה מתרי"ג מצוות, לפיה קיים איסור לאכול כל מנחה שכהן מקריב.

איסור אכילת מנחת כהן
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר ויקרא, פרק ו', פסוק ט"ז
תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ע"ב
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י"ב
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות לרמב"ם: לאו קלח. ספר החינוך: מצוה קלז. ספר מצוות גדול: לאו שכב.

מקור ושורשי המצווה

בספר ויקרא נאמר:

וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל.

— ויקרא ו, טז

כתב ספר החינוך כי כוונת הקורבנות הם כדי לעורר את לב המקריב, ומכיוון שלכהן יש חלק בקורבנות המנחה, אם יאכל את מנחתו תחושתו תהיה מעין מי שאופה סתם פת לצורכו, כיוון שלבסוף הוא אוכל אותה. וכדי לעורר את לב הכהן המקריב יש צורך לאסור את אכילת המנחה, בין על ידו ובין על ידי שאר הכהנים מכיוון שבמקרה כזה, הוא יאכל את מנחותיהם והם את מנחותיו ושוב יראה הדבר בעיניו כאילו הוא עושה לצורך עצמו.

דיני המצווה

מנחת כהן זכר אסורה באכילה ומקטירים אותה כולה. בכלל זה: מנחת חנוך ומנחת חביתין וכן כהן שהביא מנחת חוטא או מנחת נדבה כולן נשרפות על גבי המזבח בשלמותם.

במנחת חוטא של כהן ישנה מחלוקת במשנה: לדעת תנא קמא דינה ככל שאר המנחות של כהן ומוקטרת כולה ולדעת רבי שמעון קומצים את המנחה ומקטירים את הקומץ לבד ואת שאר המנחה לבד.

בברייתא במסכת סוטה לומדים שבת כהן שנשאת לישראל מנחתה נאכלת ובת ישראל שנשאת לכהן מנחתה אינה נאכלת. אמנם, בבת ישראל שנשאת לכהן, קומצים את המנחה והקומץ קרב בפני עצמו מפני שיש גם לו וגם לה חלק במנחה. שיירי המנחה מפוזרים על גבי הדשן.

איסור זה חל על גברים ונשים בשווה. אדם שעבר על האיסור ואכל כזית מנחת כהן, לוקה.