איסור דבוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

איסור דבוק הוא מושג הלכתי בהלכות איסור והיתר, שפירושו הוא, שאמנם כל איסור שנופל בקדירה מתבטל בששים, אך חתיכת היתר הדבוקה לחתיכת האיסור, נאסרת למרות שיש בשאר התבשיל ששים. (אם אין בה לבדה שישים), דין זה יוצר חומרא משמעותית בדיני ביטול ברוב וביטול בששים. ולא מספיק לשער בפשטות ששים, אלא מפרידים בין מה שדבוק לשאר התבשיל.

לפעמים זה משליך לדין חנ"נ ואז אף נהפכת חתיכת ההיתר לאיסור בפני עצמו. וכדי להתירה צריך כמות של פי שישים כנגד כל חתיכת ההיתר שנאסרה.

איסור זה אינו מוסכם ושנוי במחלוקת הפוסקים.

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור דין דבוק הוא בדברי רש"י (חולין קט א) שמשווה דין חתיכה נעשית נבלה במקרה שטיפת חלב נפלה על החתיכה למקרה של דבוק.

"ועבדינן כרבי יהודה בין בטיפת חלב שנפל על החתיכה ולא ניער ויש בה כדי ליתן טעם באותה חתיכה ובין בחלב הדבוק בחתיכת בשר ויש בו ליתן טעם בה"

רש"י חולין דף קט עמוד ב

כמו כן הביאו דעתו רבים מהראשונים הרשב"א הטור (עב, ב), המרדכי (חולין סי' תרצ"ט ות"ש) ועוד. כמו כן עם דעת רבנו יואל הלוי (הראבי"ה) כדעה זו. וכדעתם פסק הרמ"א בכמה מקומות[1].

לעומתם רבים מהפוסקים סבורים שאין את דין זה כלל ואין צריך לשער כנגד כל חתיכת ההיתר אלא רק כנגד חתיכת האיסור בין פוסקים אלו הרשב"א הטור והשולחן ערוך (סימן עב סעיף ג').

טעם האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

באחרונים נמצאו ב' הסברים לדין זה שחתיכת ההיתר נעשית נבלה.

א. שמכיוון שהאיסור דבוק בה, ממילא חתיכת ההיתר ממהרת לבלוע מהאיסור לפני התפשטות האיסור בכל החתיכות, ולכך אין להתייחס לריבוי החתיכות אלא יש להתייחס אליה בנפרד (שם ב-ב"ח, פרישה, לבוש, ש"ך).

ב. איסור זה נובע מחשש שמא חתיכת ההיתר הדבוקה לאיסור הייתה מחוץ לכל החתיכות, ומשום כך נאסרה החתיכה (בהיותה בחוץ) וחוזרת לאסור הכל, (שם ב-סמ"ק, או"ה הארוך, ד"מ, ט"ז, ביאור הגר"א)

ההבדל בין הטעמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האחרונים כתבו שהבנת טעם דין זה, משליך למקרים מסוימים לדוגמה:

במקרה והאיסור הדבוק איסורו מדרבנן, הכלל אומר ספק דרבנן לקולא ולכן לטעם השני לא נחיל עליו דין דבוק. אולם לטעם הראשון כן.

סוגי הדבוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפוסקים מובא דין זה לגבי כמה דינים כגון לב וכבד שלא הוכשרו ונשארו דבוקים בעוף, תולעת בפרי ובשלו את הפרי ביחד עם התולעת, בצק העוטף בשר אסור ועוד. מדבריהם עולה שיש כמה סוגי דבוק

  • דבוק באופן טבעי, כגון, לב שלא נקרע, כבד, חלב שלא נוקר
  • חיבור שלא באופן טבעי, כגון חתיכה שהצטמקה על ידי בישול, ונדבק האיסור בתוכה
  • מונח, כגון פרי ותולעת בתוכו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סימן ע"ב סעיף ג', סימן ע"ג סעיף ו, סימן צ"ב ד.