דאורייתא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף איסור מדאורייתא)

בהלכה, דְּאוֹרָיְתָא (או: מִדְּאוֹרָיְתָא; בעברית: "של התורה") הוא שמן של מצוות שמקורן בתורה.

ההלכות מדאורייתא הן אלו שנחשבות לחלק ממערכת החוקים שניתנו על ידי אלוהים למשה, לעומת ההלכות דרבנן (או מדרבנן) שנחשבות לחוקים שפורשו והוספו על גבי מערכת ההלכות דאורייתא ("תקנות חכמים").

להבחנה בין הלכות בעלות תוקף מדאורייתא לעומת הלכות בעלות תוקף מדרבנן משמעויות מעשיות בפסיקת ההלכה, כגון במקרה של ספק אם יצא ידי חובת המצווה.

הגדרת מושגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דין דאורייתא כולל את כל הדינים שנמסרו למשה רבנו בהר סיני. כלומר הן דינים הכתובים בתורה (במפורש או שנלמדים מפסוק) והן דינים שהם "הלכה למשה מסיני", כלומר דינים שאין להן מקור בתורה שבכתב והם בבחינת תורה שבעל פה. "דאורייתא" הוא מונח בארמית שמשמעתו "של התורה", כינויים נוספים הם "דבר תורה" או "דברי תורה".

בנוסף, המונח מצווה משמש בדרך כלל דווקא להוראות דאורייתא, בניגוד להוראות דרבנן (מתייחסים בשיח ההלכתי ל"תרי"ג מצוות" שהן מן התורה לעומת "ז' מצוות דרבנן" ושאר תקנות וגזירות חכמים). בשיח ההלכתי מקובל להתייחס ל"דין/איסור/חיוב דאורייתא" לעומת "דין/איסור/חיוב דרבנן".

דרבנן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – דרבנן

דרבנן הוא כינוי לתקנות גזירות ומצוות שתקנו חז"ל במשך הדורות, ואין להם מקור בתורה, (אמנם ישנם מקומות שחז"ל מצאו רמז לתקנה או למצווה בתורה, לימוד זה נקרא אסמכתא). חיוב דרבנן קל יותר מחיוב דאורייתא, וכן בספק בדין דרבנן אפשר להקל.

דינים דרבנן נקראים גם "תקנת חכמים" או "גזירת חכמים" (גם בקיצור: "תקנה" או "גזירה" בסתם).

דברי קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – דברי קבלה

בין דין דאורייתא לדין דרבנן יש גדר אמצעי שנקרא דברי קבלה. כלומר מצוות או חיובים שנאמרו על ידי הנביאים, או שנלמדות (בדרכי הלימוד של התורה שבעל פה) מן הכתוב בספרי הנביאים והכתובים. דברי קבלה אינם כתוקף של דיני התורה, אך הם יותר חמורים מדינים דרבנן. יש בהם גם צד קל יותר משאר דיני דרבנן, אלא נידונים כדיני דאורייתא, שכן במקרים מסוימים החמירו חכמים בדבריהם יותר מדיני התורה, ובדברי קבלה לא החמירו כבדיני תורה[1].

דוגמה למצווה מדברי קבלה היא פורים שנתקנה על ידי הנביאים.

הגדרת הדאוריתא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – תרי"ג מצוות

הבסיס להוראות וחיובים דאורייתא הן תרי"ג המצוות, כלומר, מערכת החוק המקראי הכתובה בתורה שבכתב. בנוסף לכך, ישנם עוד חיובים ומצוות שאינם כתובים במפורש בתורה, אך דינם הוא כדין דאורייתא:

חומר דין דאוריתא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ספקא דאורייתא לחומרא

כשישנו ספק בדין דאורייתא, כגון שמסופק אם יצא ידי חובה או לא, במקרה וחיוב המצווה הוא מדאורייתא, חייב לנהוג לחומרא (להחמיר), ולקיים את המצווה, עד שידע בוודאות שיצא ידי חובה. בראשונים נחלקו אם חיוב זה עצמו, הוא דין דאוריתא, או מדרבנן.

בניגוד לכך, כשישנו ספק במצוות ודינים שחיובים מדרבנן, ההלכה היא שניתן להקל בכך, מדין ספק דרבנן לקולא (להקל).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסכת ראש השנה דף י"ט עמוד א'.
  2. ^ לדעת הרמב"ן. אמנם לדעת הרמב"ם רק כאשר "פרשו הם בעצמם ואמרו שזה גוף תורה או שזה מדאורייתא" - נחשב כדבר תורה. ראו בפורום פורטל הדף היומי.