איסור שתיית מים בחילופי תקופות
ביהדות, תקופה היא אחת מארבע התקופות - ארבעת חלקיה של שנת החמה[1] (שנקראים גם "עונות השנה"). התקופות קרויות על שם חודש תחילתן: תקופת תשרי, תקופת טבת, תקופת ניסן ותקופת תמוז.[2]
בתחילתה של תקופה (לעיתים מכנים זאת "כשהתקופה נופלת"), קיים ביהדות מנהג קדום שלא לשתות מים במשך שעה[3], המקפידים על המנהג מזהירים ששתיית מים בשעה זו כרוכה בסכנת מוות, כך שהאיסור משום סכנה. מאידך יש השוללים את המנהג, וסוברים שאין בו ממש. מנהג זה לא היה קיים בכל התפוצות.
משך כל תקופה הוא 91 יום ו-7.5 שעות[4]. התקופה הבאה תיפול ב-7 ביולי 2024 בשעה 20:09:03[5].
מקור וטעם[עריכת קוד מקור | עריכה]
המנהג מופיע לראשונה כמנהג רווח בתשובות הגאונים, מדברי הגאונים עולה, כי יש לחשוש למנהג זה ולו רק משום שכך נהגו העם. בין היתר הובאו בגאונים כמה השערות לסיבת המנהג:
- חילופי משמרות מלאכים ששומרים על המים, על פי טעם זה בעת חילופי המלאכים, יש רגע שבו אין השגחה על המים, ויש סכנה שמלאך המוות ירעילם.
- לסימן בעלמא.
- לעורר את העם. (טעם זה הובא בגאונים, ומתחבר לדברי הזוהר כי בזמן התקופה "הכרוז יוצא למעלה ודינים מתעוררים").
ששאלתם על מה שנהגו העם להזכר בשעת התקופה שלא לשתות מים? אע״פ שלא ידענו טעם צריכין אנו לחוש, שלא על חנם פשט מנהג זה בישראל. וקאמרי בגמרא דבני מערבה בפרק אין מעמידין אמר ר' אמי צריכין אנו לחוש על מה דברייתא חוששין וכו' ובערבי פסחים (קיב א) אמרי אפי' מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהם. ויש אומרים לפי שבכל אחת ואחת מארבע תקופות מלאכים ממונים עליהן ובעוד שמתחלפים מלאכים אחרים ייתכן שיצא נזק לשום אדם, כמו מלך בשר ודם שמת ואת״כ מקימים מלך אחר תחתיו ואינם יודעים הבריות אם יהיה טוב [או] רע.ויש אומרים שהוא משום סימנא בעלמא לפי שאינם רוצים להתחיל בראש התקופה במים שהוא דבר הקל. ודמיון לזה מה שאמר דוד הע״ה והורדתם אותו אל גיחון כלומר שתמשך מלכותו אף כאן בעבור שהיא תחלת התקופה עשו זה המנהג.
— יעקב מוסאפיה, תשובות הגאונים סימן יד, באתר היברובוקס
ר' דוד אבודרהם, בן המאה ה-14, הביא טעם נוסף, כי במועד זה המים נטמאים בדם שיכול להזיק.
מצאתי כתוב שיש ליזהר בכל תקופה מארבעתן שלא לשתות מים בשעת התקופה משום סכנה שלא ינזק ויתנפח, מפני שתקופת ניסן היא לפי שנהפכו מימי מצרים לדם לפי רגע. ותקופת תמוז לפי שבשעה שאמר הקב"ה למשה ולאהרן (במדבר כ, ח) "ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו" וגומר והם לא עשו כן והכו אותו וזבו ממנו דם שנאמר (תה' עח כ) "הכה צור ויזובו מים" ואין זיבה אלא דם שנאמר[6] "ואשה כי יזוב זוב דמה". ובאותה שעה לקו כל המימות בדם. ותקופת תשרי לפי שבאותו פרק בא אברהם לשחוט את בנו וטפטפה הסכין דם ואותה הטיפה נתפרשה במימות. ותקופת טבת היא לפי שבאותו הפרק נשחטה בת יפתח ונהפכו כל המימות לדם. וא"א לעולם בלא צחצוח דם באותן פרקים והיא מלקת. וי"א שארבעה מלאכים ממונין על המים בארבע תקופות אלו כל אחד ואחד בתקופתו ומתחלפין וכשזה יוצא זה נכנס ועומדין המים בלא שמירה. וי"א כי עקרב מתגרה עם אריה ועקרב משליך טפת דם במים כשאומרים תקופה נופל'.
המנהג הוזכר גם בספרי ראשונים נוספים. בהם ספר המנהיג,[7] המרדכי,[8] מהרי"ל[9] והרוקח.[10]
מתנגדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם הסבורים כי אין ממש במנהג, כך עולה מדברי ר' האיי גאון הסבור כי המנהג הוא ניחוש בעלמא, דבריו הובאו גם בספרו של רבי אברהם אבן עזרא, בן המאה ה-12. בהמשך דבריו שלל האבן עזרא את מקורותיו המיסטיים, וכתב עליהם כי "דבר הניפוח - שיחת הזקנות"[11][12] והציג את הטעם הרציונלי המופיע בגאונים:
וכבר שאלו חכמי קרואן לרבינו האי ז"ל למה נהגו שלא לשתות מים בשעת התקופה? והשיב, ניחוש בעלמא הוא כי בעבור היות התקופה תחלת השנה על כן לא נהגו היהודים לשתות בה מים בעבור שאין להם דמים, על כן יאכלו כל מתוק להיות שנתם מתוקה. ואני אומר מתוקה שנת העובד השם בכל רגע. ויש מהגאונים שאמר על התקופה כי לא נחש ביעקב ולא קסם, אבל הקדמונים תקנו אלו הדברים להפחיד שייראו את השם ולא יוסיפו הרשעים לרשוע וישובו מדרכם למען יצילם השם מהארבע תקופות...
כמו כן היעב"ץ בספרו מור וקציעה כתב בשם אביו (בעל חכם צבי), כי אין ממש למנהג זה בנימוק כי "כל דבר שאין לו יסוד בתלמוד אין לחשוש לו". בסידורו עמודי שמים הוסיף "והנה הכל הבל בדוי, מימינו לא נזהרנו בזה. וכך למדתי מבית אבא שהיה משחק בעניין הזו נפילת התקופה שהוא בדוי זקנות." הרב עבדאללה סומך כתב כי בעיראק לא נהגו את המנהג כלל[13]. כמו כן בתימן[14] ובעדן[15] לא נהגו מנהג זה.
בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספרי ההלכה המנהג הוזכר בספר בית יוסף, והובא להלכה בהגהות הרמ"א, בן המאה ה-16, על שולחן ערוך:
מתומכי המנהג: החיד"א[16] הכנסת הגדולה ועוד. המנהג נזכר דרך אגב גם במשנה ברורה[17].
על פי המנהג המקורי באשכנז, אין להשתמש במים ששהו בכלים בשעת התקופה ויש לשופכם[18], חוץ ממים שלנו שמותר להשתמש בהם לאפיית מצות[19]. החיד"א ציין כי בטורקיה ואיטליה נוהגים מנהג ממוצע, כך שלא שופכים את המים לאחר התקופה, ומקפידים רק שלא לשתות את המים בשעת התקופה. ישנם מקומות שנהגו להכריז בשבת בבית הכנסת על יום התקופה, כך בוונציה[20] ובמרוקו.
בדורות האחרונים רבים אינם מקפידים על מנהג זה, כך גם כתב הרב חיים קניבסקי שבבית החזון איש לא חששו למנהג זה[21], מאידך דעת הרב מאיר מאזוז[22] והרב עובדיה יוסף כי יש להחזיר את המנהג אף במקומות שנשכח. כך כתב:
יש להזהר שלא לשתות מים בעת ה"תקופה" מחשש סכנה. דהיינו, חצי שעה קודם התקופה, וחצי שעה לאחריה. וכן המנהג בארץ ישראל, ובשאר מקומות... וראוי להדפיס בלוחות השנה להודיע על כך. וכתבו האחרונים, שיש לתת ברזל בתוך המים בשעת התקופה. ואין להחמיר אלא במים, אבל בשאר משקים אין לחוש.
— הרב עובדיה יוסף, הליכות עולם, חלק ז' עמוד קפג
הרב מרדכי אליהו ובנו הרב שמואל אליהו פרסמו שכיום אין צורך לחשוש כלל לתקופה וניתן לשתות מים כרגיל.[דרוש מקור] הרב אליעזר מלמד כתב שכיום המנהג הוא לא לחשוש לזה כלל[23].
עקיפת האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]
המהרי"ל כתב כי סכנה זו חלה רק על מי נהרות אבל על מי בורות העיר אין סכנה, אולם אחרונים כתבו כי האיסור הוא גם על מי בורות העיר כי גזרו על מי בורות העיר מחשש בלבול.
בספרי ההלכה נכתב כי אפשר להשתמש במים אם הכניסו לתוכם ברזל[24], היתר זה מתבסס על דברי התלמוד בעניין רוח רעה, פתרון זה נכתב בספר הרוקח ועוד[25]. לפי דברים אלו דעת הרב יצחק רצאבי כי בימינו שכל המים עוברים בחלקם דרך צינורות מתכת, אין כלל את האיסור[26].
הרב כלפון משה הכהן, בשו"ת "שואל ונשאל", הציע מספר דרכים אחדות לעקיפת האיסור:
- להרתיח את המים.
- להוסיף מעט מיץ למים, כך שיהיו עכורים.
- לשים את המים בכלי ברזל, שמפיג את הסכנה שבמים.
- להחזיק את המים בכלי חתום.[27]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעקב בלוי, איסור לשתות מים בתקופת תמוז: מי שישתה מים יכול למות, באתר כיכר השבת, 7 ביולי 2015
- אהרון בוארון, בדיני ומנהגי זמן "נפילת התקופה", תנובות שדה 96, סיון–תמוז תשע"א, עמ' 31–40
- עובדיה יוסף טולידאנו, שתיית מים בזמן התקופה, באתר "דין", כ"א בתמוז ה'תשע"ה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אופן חישוב התקופה ראו משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות קידוש החודש, פרק ט'
- ^ בלוח השנה במגילות קומראן התקופות קרויות: קציר, קיץ, זרע, דשא.
- ^ המהרי"ל נהג לחשוש לשלוש שעות מזמן התקופה (ספר מהרי"ל דף פ"ו עמוד ב')
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"ו, עמוד א'.
- ^ הזמן מחושב בהתאם להפרש בין הזמן המקומי בירושלים לזמן האזורי
- ^ ספר ויקרא, פרק ט"ו, פסוק כ"ה
- ^ הלכות סעודה סימן י"ח
- ^ מסכת פסחים סימן תקצ"ג
- ^ הלכות מים דמצות
- ^ סימן רע"ה
- ^ הובא באבודרהם שער התקופות עמוד שיא ד"ה וכתב
- ^ הפרי חדש, לאחר שהביא את דברי האבן עזרא התנגד להם וכתב "ואל תחוש לדברי החכם אבן עזרא שכתב שדבר הניפוח שיחת זקנות היא, שאנו בזמנינו זה שמענו כמה וכמה ניפוחים משתיית מים בשעת התקופה, ומהם מתים ומהם מתרפאים
- ^ שו"ת חלק ב סימן קט"ז אות כב
- ^ דברי הרב עזריה בסיס, הובא בהערות זית רענן, על ספר שתילי זיתים חלק ב' עמוד רצ"ח; הרב יצחק רצאבי שולחן ערוך המקוצר חלק ד סימן קלט הערה כ"ו.
- ^ ספר נחלת יוסף חלק ב דף י"ד ע"ב
- ^ מחזיק ברכה סימן תנ"ה
- ^ ראו משנה ברורה, סימן ר"ו, סעיף קטן כ"ו
- ^ בית יוסף סוף סימן תנ"ה
- ^ ספר האסופות, דין אפיית מצות, מעשה משנת ד'תתקס"ו. הסיפור מובא באופן חלקי ברוקח ובמרדכי ובהגהות מיימוניות דפוס קושטא.
- ^ ר' דוד ניטו, כוזרי שני, ויכוח חמישי, קנ"ב
- ^ לוח דבר בעתו, תשע"א, א' שבט, באתר היברובוקס.
- ^ הערות איש מצליח על משנה ברורה סימן רו ס"ק כ"ו
- ^ הרב אליעזר מלמד, ז - אזהרות סגוליות למקפידים, באתר פניני הלכה
- ^ הגהות הרמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תנ"ה, סעיף א'
- ^ אורחות חיים מהרי"ל וש"ך. בספר תרומת הדשן לא הסכים לפתרון זה
- ^ שולחן ערוך המקוצר חלק יורה דעה, סימן קל"ט אות ט
- ^ כלפון משה הכהן, שואל ונשאל, חלק א, סימן מ"ה, באתר היברובוקס