איסיי סגאווה
 | |
| לידה |
26 באפריל 1949 קובה, היוגו, יפן  |
|---|---|
| פטירה |
24 בנובמבר 2022 (בגיל 73) טוקיו, יפן |
| מקום קבורה |
Yahashira Cemetery |
| מדינה |
יפן |
| מקום מגורים |
טוקיו |
| כינוי |
Japonais Cannibale |
| השכלה |
|
  | |
איסיי סגאווה (ביפנית: 佐川一政)[1] הידוע גם בכינוי "פאנג" או "הקניבל מקובה", היה רוצח מתוך תאווה, קניבל ונקרופיל יפני, שהתפרסם בעקבות רציחתה של רנה הארטוולט בפריז בשנת 1981. לאחר שרצח את הארטוולט, הוא הטיל מום בגופתה, אכל חלקים ממנה וביצע בה נקרופיליה במשך מספר ימים. בצרפת, סגאווה הוכרז כבלתי שפוי ונידון לכליאה בלתי מוגבלת במוסד פסיכיאטרי. לאחר מספר שנים, הוא גורש ליפן, שם פסיכיאטרים מבית החולים מטסוזאווה בטוקיו בדקו אותו וקבעו פה אחד כי הוא שפוי. בשל כך, הוא שוחרר מהאשפוז בשנת 1986.
מכיוון שהתיק הפלילי בצרפת נסגר והתיעוד המשפטי לא הועבר לרשויות ביפן, סגאווה לא הועמד שוב לדין ונשאר חופשי עד סוף חייו. הדבר עורר ביקורת ציבורית נרחבת על כך שנתפס כהפרעה למערכת המשפט. למרות זאת, הוא הפך לידוען ביפן וחי כלכלית בזכות מידת העניין הציבורי בפשע שביצע.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]איסיי סגאווה נולד בקובה, מחוז היוגו, למשפחה עשירה. אביו, אקירה סגאווה, היה איש עסקים ושימש כנשיא תעשיות המים של קוריטה, וסבו היה עורך בעיתון "The Asahi Shimbun" (אנג'). סגאווה נולד פג ונטען כי היה קטן מספיק כדי להיכנס לכף ידו של אביו. מיד לאחר לידתו, פיתח דלקת מעיים (אנג') ונזקק לטיפולים באשלגן וסידן בתמיסת מלח עד שהחלים.[2]
בריאותו השברירית ואופיו המופנם הביאו אותו להתעניין בספרות. עוד כשהיה בכיתה א', דיווח סגאווה כי פיתח דחפים קניבליים לאחר שראה ירך של גבר.[3] בראיון שנערך בשנת 2011 עם Vice, סיפר כי בצעירותו ביצע מגע מיני בכלבו והרגיש תשוקה קניבלית כלפי נשים.[4] סגאווה למד באוניברסיטת ואקו והשלים תואר שני בספרות אנגלית באוניברסיטת קוואנזאי גאקווין.
בגיל 24, במהלך לימודיו באוניברסיטת ואקו שבטוקיו, עקב אחר אישה גרמנייה גבוהה עד לביתה, ואז פרץ לדירתה בזמן שישנה. כוונתו הייתה לחתוך חתיכה מעכוזה ולאכול אותה, אך היא התעוררה, הדפה אותו והצליחה להימלט. סגאווה נעצר על ידי המשטרה והואשם בניסיון אונס, אך לא הודה בכוונותיו האמיתיות בפני הרשויות.[4] האישומים נגדו בוטלו לאחר שאביו שילם פיצויים לקורבן.
בשנת 1977, בגיל 28, עבר לצרפת כדי ללמוד לדוקטורט בספרות באוניברסיטת הסורבון שבפריז.[2] סגאווה סיפר כי במהלך שהותו בפריז, "כמעט כל לילה הייתי מביא זונה הביתה ומנסה לירות בה, אבל מסיבה כלשהי, אצבעותיי קפאו ולא הצלחתי ללחוץ על ההדק".[3]
רציחתה של רנה הרטוולט
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-11 ביוני 1981, איסיי סאגווה, אז בן 32, הזמין את רנה הרטוולט, עמיתה ללימודים מהסורבון ממוצא הולנדי, לארוחת ערב בדירתו ברחוב ארלאנז'ה 10, בפריז, בתואנה של תרגום שירה עבור משימה אקדמית. סאגווה תכנן לרצוח ולאכול אותה, לאחר שבחר בה בשל בריאותה ויופייה, תכונות שלטענתו היו חסרות לו. סאגווה ראה עצמו חלש, מכוער וקטן (גובהו היה 145 ס"מ)[5] ורצה "לספוג את האנרגיה שלה". הרטוולט הייתה בת 25 וגובהה היה 178 ס"מ.[6]
לאחר שהרטוולט הגיעה לדירה, היא החלה לקרוא שירה כשלגבה מופנה אליו, ואז סאגווה ירה לה בעורף ברובה. לדבריו, הוא התעלף מההלם אך כשהתעורר הבין שעליו להשלים את תוכניתו.[2] סאגווה אנס את גופתה, אך לא הצליח לנשוך את עורה כי שיניו לא היו חדות מספיק, ולכן יצא לקנות סכין קצבים.[2] הוא אכל חלקים מגופה, כולל שדיה, פניה, ישבנה, רגליה, צווארה וירכיה, הן נא והן מבושל (אפילו הודה שהוא בלע את הדגדגן שלה בשלמותו, בגלל שהיא קיבלה מחזור באותו זמן, והוא לא אהב את הריח של האיברים האחרים בקירור). בנוסף, הוא שמר חלקים נוספים במקרר וצילם את הגופה בשלבי האכילה.[7] לאחר שהחלקים שלא נאכלו החלו להירקב, סאגווה ניסה להשליך את השאריות לאגם ביער בולון, כשהוא נושא את חלקי גופתה בשתי מזוודות. עם זאת, הוא נתפס על חם ונעצר על ידי משטרת צרפת כעבור ארבעה ימים.[2][8]
אביו העשיר של סאגווה סיפק לו עורך דין להגנה. לאחר שנתיים במעצר לקראת משפט, קבע השופט הצרפתי ז'אן-לואי ברוגייר כי סאגווה אינו כשיר לעמוד לדין עקב אי-שפיות משפטית, והורה לכלוא אותו ללא הגבלת זמן בבית חולים פסיכיאטרי.[2] לאחר פרסום עדותו של סאגווה ביפן, בספרו "In the Fog",[2] הרשויות הצרפתיות החליטו לגרשו ליפן, שם אושפז במוסד פסיכיאטרי בטוקיו. הרופאים היפנים קבעו כי סאגווה שפוי, וכי מניעו היחיד לרצח היה סטייה מינית.[2] מכיוון שהרשויות הצרפתיות סגרו את התיק והמסמכים המשפטיים לא הועברו ליפן, לא ניתן היה להעמידו לדין שם. ב-12 באוגוסט 1986, שוחרר סאגווה מהמוסד ונותר חופשי עד מותו.[2] חירותו המתמשכת ספגה ביקורת ציבורית רבה.[2]
לאחר שחרורו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין השנים 1986 ל-1997 הוזמן סגאווה לעיתים קרובות כדובר ופרשן.[9] בשנת 1992 השתתף סגאווה בסרט ניצול "Uwakizuma: Chijokuzeme" (בתרגום: אשת איש בוגדנית: עינוי מביש) של הבמאי היסאיאסו סאטו, בתור מציצן סדיסטי-מיני.[10] סגאווה כתב ספרים על הרצח שביצע, וכן את הספר "Shonen A" על רציחות קובה בשנת 1997.[11] בנוסף, הוא כתב ביקורות מסעדות עבור המגזין היפני "Spa".[12][13] עם הזמן לא הצליח עוד למצוא מוציאים לאור לכתביו, והתקשה למצוא עבודה. סגאווה כמעט התקבל לבית ספר ללימודי צרפתית לאחר שמנהל המוסד התרשם מאומץ לבו בשימוש בשמו האמיתי, אך בעקבות מחאת העובדים נדחתה מועמדותו.
בשנת 2005 מתו הוריו של סגאווה, והוא לא הורשה להשתתף בהלווייתם. הוא שילם את חובותיהם לנושיהם ועבר לדיור ציבורי. במשך תקופה מסוימת קיבל קצבאות רווחה.[14] בראיון למגזין Vice בשנת 2011 אמר סגאווה שהקושי להתפרנס בעודו ידוע כרוצח וקניבל הוא עונש חמור בפני עצמו.[3] בשנת 2013 לקה בשבץ מוחי, שהותיר אותו עם פגיעה נוירולוגית קבועה. לאחר מכן חי בגפו ונדרש לעזרה יומיומית מאחיו הצעיר או ממטפלים. באותה תקופה טען כי הוא מתחרט על אובססיית העבר שלו.[15]
סגאווה נפטר מסיבוכים של דלקת ריאות בבית חולים בטוקיו, ב-24 בנובמבר 2022, בגיל 73.[16]
בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצירות מדיה שנעשו בהשראת סגאווה, מציגות אותו או מתארות אותו כוללות:
- "'Interview with a Cannibal'" (Vice, ארצות הברית, 2011, 34 דקות)[17]
- "'The Bedroom'" (היסאיאסו סאטו, יפן, 1992, 64 דקות), סרט ורוד בכיכובו של סוגאווה בתור מר טאקאנו.[18]
- "'Caniba'" (ורנה פאראבל ולוסיאן קסטנג-טיילור, צרפת, 2017, 97 דקות)[19]
- "'Adoration, סרט קצר משנת 1986 מאת אוליבייה סמולדרס, המבוסס על סיפורו של סוגאווה.[20]
- "'"La Folie", שיר מ-1981 של להקת החונקים, נכתב בהשראת סיפורו של סוגאווה.[21]
- "'"Too Much Blood", שיר מאלבומם של הרולינג סטונז "Undercover" משנת 1983, עוסק בסיפורו של סוגאווה ובאלימות במדיה[22]
- "'Issei Sagawa, מיני-אלבום של Gnaw Their Tongues משנת 2007.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
Interview with a Cannibal, סרטון בערוץ "VICE", באתר יוטיוב (אורך: 33:50)- Pia D Harritz, צריכת הגוף הנשי: פינקו אייגה והמקרה של איסיי סוגאווה, באתר Mediavidenskab (ארכיון)
- Masuo Kamiyama, 'הקניבל מפריז' סוגאווה עדיין מחפש תשומת לב, באתר Mainichi Shimbun, 2 באוקטובר 2007 (ארכיון)
איסיי סגאווה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
איסיי סגאווה, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Issei Sagawa: Cannibal Killer, Learning History
- 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Morris, Steven (20 בספטמבר 2007). "Issei Sagawa: Celebrity Cannibal". New Criminologist. אורכב מ-המקור ב-14 ביולי 2011.
- 1 2 3 Tomokazu Kosuga, Lena Oishi, Who's Hungry?, Vice Magazine, 1 בינואר 2009
- 1 2 Interview with a Cannibal, Vice Magazine
- ↑ Katherine Ramsland, The Cannibal Celebrity: Issei Sagawa, TruTV
- ↑ Lorette C. Luzajic, The Sweetest Taboo: An Anthropology of Anthropophagy, Gremolata
- ↑ Incendie, suicide, cannibalisme: la maudite rue Erlanger, L'Express
- ↑ Murderer, cannibal, celebrity: Inside the mind of Issei Sagawa, CNN
- ↑ Kushner, Barak. (1997). "Cannibalizing Japanese Media: The Case of Issei Sagawa". Journal of Popular Culture, vol. 31 (3), p. 55-57
- ↑ Issei Sagawa | Actor, Director, Writer, IMDb
- ↑ Sagawa, Issei; 佐川一政 (1997). Shōnen A (Shohan ed.). Tōkyō: Poketto Bukkusha. ISBN 4-341-14134-1. OCLC 54033669.
- ↑ Henshall, Kenneth G. (1999). Dimensions of Japanese society: gender, margins and mainstream (rev. ed.). London: Palgrave Macmillan. p. 207.
- ↑ "Japan's only convicted cannibal, who lives at large and now describes himself as a food critic, has written more than 20 books". Red Circle Authors. 7 ביוני 2019.
- ↑ 『週刊新潮』2006年2月23日号。
- ↑ "'Paris Cannibal' Sagawa reminisces over his grisly crime". Japan Today. 19 במרץ 2015.
- ↑ "「パリ人肉事件」の作家・佐川一政さんが死去…７３歳". 読売新聞オンライン. 2022-12-02.
- ↑ Kelsey Choe, Opinion: VICE's chilling 'Interview with a Cannibal' leaves viewers cautious, angry, Los Angeles Times, 2019-07-13
- ↑ Unfaithful Wife: Shameful Torture (1992), IMDB
- ↑ Glenn Kenny, Review: In 'Caniba', a Killer Tries to Make His Case, The New York Times, 2018-10-18
- ↑ Knoll, Paul (25 באפריל 2007). "Bard of Brooklyn".
- ↑ "'We were called heretics and ostracised': the Stranglers on fights, drugs and finally growing up". the Guardian. 2021-08-31.
- ↑ "The Cannibal That Inspired The Rolling Stones To Write 'Too Much Blood'". culturacolectiva.com. 2016-12-12.
| רשתות חברתיות | |
|---|---|
| מאגרי מידע | |
| בקרת זהויות |
|