איסלנדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף איסלנדי)
איסלנדים
Íslendingar
Arngrimur laerdi.jpgEric the Red.pngSeattle's Leif Erikson statue.jpgEgil Skallagrimsson 17c manuscript.jpgJónas Hallgrímsson.jpg
Halldór Kiljan Laxness 1955.jpgAsgeir Asgeirsson.jpgVigdis Finnbogadottir (1985).jpgBjörk and the Swan Dress.jpgNiels ryberg.jpg
קולאז' של אישים איסלנדים. לחיצה על תמונה תוביל אותך לשם האדם המופיע בה
אוכלוסייה
383,500[1]–465,000
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים

איסלנדאיסלנד איסלנד 295,672
דנמרקדנמרק דנמרק 8,429[2]
נורווגיהנורווגיה נורווגיה 8,274[2]
שוודיהשוודיה שוודיה ,5,454[2]
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 42,716[3]
בריטניהבריטניה בריטניה 2,225[2]
גרמניהגרמניה גרמניה 1,802[2]
ספרדספרד ספרד 1,122[2]
קנדהקנדה קנדה 94,205[4]
אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה 980[5]
ברזילברזיל ברזיל 576[2]
פוליןפולין פולין 492
ארצות אחרות 3,000[2]
שפות
איסלנדית
שפות מקורבות: פארואית, נורווגית, דנית, שפות גרמאניות, כולל סקנדינביות, אחרות,
דת
נצרות לותרנית
אמונות אחרות:מיעוטים דתיים נצרות רומית קתולית: 1,000-1,500, נאו-פגניזם נורמני וכו';חילונים.
קבוצות אתניות קשורות
בני איי פארו, נורווגים, דנים, שטלנדים, אורקדים, אירים, סקוטים, הולנדים, גרמנים

איסלנדיםאיסלנדית: Íslendingar) הם עם, לאום או קבוצה אתנית החיה מזה דורות רבים באי איסלנד ומהווה כ-96.5% מכלל תושביו. "איסלנדים" יכול גם להתייחס לכלל אזרחיה של רפובליקת איסלנד, ללא הבדל מוצא. האיסלנדים מבחינה אתנית הם ברובם צאצאי מהגרים מאזור נורווגיה ודנמרק שהתיישבו באיסלנד בתקופת הוויקינגים. הם נמנים עם העמים הגרמאניים ושפתם - האיסלנדית - היא חלק מתת-קבוצת השפות הגרמאניות הצפוניות. הדת השלטת באיסלנד היא הנצרות הלותרנית. מדינת האיסלנדים, איסלנד, הייתה לרפובליקה עצמאית ב-17 ביוני 1944 כשמימשה את זכותה להתנתק מממלכת דנמרק.

האיסלנדים נחשבים כאחד העמים ה"הומוגניים" ביותר בעולם. נעשו מאמצים משום כך לחקור ולהשתמש לצרכים מסחריים בנתוני המאגר הגנטי של תושבי המדינה אולם הם נתקלו בחששות להפרת הזכות לפרטיות ולהסכמה לביצוע מחקרים המבוססים על נתונים אלה.

ההומוגניות הגנטית עצמה של האוכלוסייה אינה וודאית מבחינה מדעית, במובן שישנן השערות לפיהן מספר גדול מהמהגרים מהארצות הסקנדינביות שהגיעו בזמנו לאיסלנד היו עבדים קלטים מהאיים הבריטיים שהתערבבו עם המהגרים הסקנדינבים הגרמאניים. לפי תיעודים היסטוריים ונתוני DNA משערים כי 80-60% מתושביה הראשונים של איסלנד היו נורמנים, אנשי צפון שמוצאם בעיקר במערב נורווגיה והשאר היו ממוצא קלטי, שאבותיהם חיו באירלנד ובחופי סקוטלנד. מכל מקום בידודו של האי איסלנד על ידי הים גרם לצמצום המגעים ותערובת של תושביה עם עמים אחרים למשך אלף שנה עד למלחמת העולם השנייה. הקדמה הטכנית והמוביליות הגוברת של האוכלוסייה גרמו בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 להגעתם לאיסלנד של מהגרים השייכים לקבוצות אתניות נוספות.

איסלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איסלנד

הפיתוח של איסלנד היה איטי בגלל חוסר העניין שגילו לגבי האי המעצמות ששלטו בו למשך מרבית שנות ההיסטוריה: נרווגיה, דנמרק-נורווגיה ואחר כך דנמרק לבד. בתקופה שהייתה מושבה מגעי איסלנד עם העולם היו מוגבלים למדי. למשך מאות שנים האי היה ספק דגים לארצות רבות במערב אירופה. קוימו קשרים בעיקר עם בריטניה ועם אירלנד. סוחרים גרמנים והולנדים באו לאי מן הימים הקדומים. גם ימאים בסקים וברטונים מצרפת דגו בסביבות האי. בחוף המזרחי של איסלנד הייתה למשך שלוש מאות שנה נוכחות צרפתית משמעותית, במיוחד קרוב לעיר פאסקרודספיורדור.

בשנת 1918 הפכה איסלנד לעצמאית במסגרת איחוד מכסים עם דנמרק. ב-1944 הפכה איסלנד לרפובליקה עצמאית ומאז ידעה תהליך מהיר של מודרניזציה, במקביל למודרניזציה שהתרחשה במערב אירופה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסלנד הוא גוש יבשתי צעיר מבחינה גאולוגית שהתהווה לפני כ-20 מיליון שנים בעקבות התפרצויות של הרי געש ברכס המרכזי האטלנטי. הוא היה אחד האיים הגדולים שנשארו בלתי מיושבים זמן רב, עד שלפי ההערכות המקובלות בדרך כלל, בסביבות שנת 874 התיישבו בו בני האדם הראשוני. קיימות ראיות מסוימות לנוכחות אנושית באי גם לפני הגעת הנורמנים.

המתיישבים הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגנולפר ארנרסון, המתיישב הראשון, מגיע לרייקיאוויק בשנת 874, בציור מאת יוהאן פטר רוסה
סלע החוק בת'ינגוויליר, מקום התכנסות האלת'ינגי

הוויקינג הראשון שראה את חופי איסלנד היה גארדר סוואוורסון שבעת הפלגתו מנורווגיה סטה מן המסלול בגלל תנאים קשים אל איי פארו. רישומיו הביאו למאמצים הראשונים לאתר את האי. פלוקי וילגרדרסון (יליד המאה ה-9) היה הנורמני הראשון שארגן מסע לאיסלנד. סיפורו מתועד בכתב היד לאנדנאומאבוק וייתכן כי הוא זה שנתן לאי את שמו - "איסלנד". בדרך כלל למתיישב הראשון באיסלנד נחשב ראש שבט נורווגי בשם אינגולפר ארנארסון. הוא התנחל באי עם משפחתו בסביבות 874, במקום שאותו כינה "מפרץ העשן" או רייקיאוויק, באותה שנה, 874, בעקבות אינגולפור, הפליגה קבוצה אחרת מנורווגיה על פני האוקיינוס האטלנטי הצפוני, עם משפחות, בעלי חיים ועבדים, שנמלטה מפני שלטונו של המלך האראלד בהיר-השיער. בני קבוצה זו נסעו לאורך 1000 ק"מ על מנת להגיע לאיסלנד המיוחלת. אלו היו נורווגים, אך גם אנשים ממוצא אירי או גלי-סקוטי. כפי שמסופר בסאגות האיסלנדיות אירים וגלים סקוטים היו אז עבדים או משרתים של ראשי השבטים הנורמנים, או היו צאצאים של קבוצת נורמנים שהתיישבו בסקוטלנד ואירלנד והתחתנו בנישואי תערובת עם מקומיים דוברים שפות קלטיות (גלית). על סמך ממצאים גנטיים כ-62% ממאגר הגנים האימהיים של איסלנד הוא מאירלנד או סקוטלנד, בעוד השאר - 37%- הוא ממוצא גרמאני צפוני. לעומת זאת כ-20-25% ממאגר הגנים האבהיים באיסלנד הם ממוצא קלטי (גלי), והשאר הוא גרמאני-נורמני.

עידן ההתיישבות האיסלנדי - Landnámsöld - נמשך בערך בין 930-874 עד שמרבית האי נכנס לבעלותם של מתיישבים ובת'ינגווטליר הוקם האלת'ינגי, אספת הקהיליה האיסלנדית ,

מצוקות וסכסוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלטון הנורווגי 1380-930[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 930 במישור ת'ינגווטליר על ידי רייקיאביק, התכנסו ראשי השבטים ומשפחותיהם והקימו את האלת'ינגי, הפרלמנט הלאומי הראשון של איסלנד. עם זאת לאלת'ינגי חסר הכוח ליישם את החוקים שחוקק. ב-1262 העימותים בין ראשי השבטים היריבים פיצלו את הארץ עד שהיה צורך לפנות אל מלך נורווגיה, האקון הרביעי כדי לשמש כבורר סופי בכל המריבות, כחלק מה"ברית העתיקה". תקופה זו נודעה כ"עידן הסטורלוג".

השלטון הדני עד לאוטונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר הגעש לאקי בשנת 2004

איסלנד נשארה תחת שליטה נורווגית עד שנת 1380 כשדעכה השושלת המלכותית של נורווגיה. החל מאותה שנה נורווגיה ואיסלנד כאחת נשלטו על ידי הכתר הדני. בעקבות הנהגת המונרכיה האבסולטית בדנמרק, ויתרו גם האיסלנדים לאוטונומיה שלהם לטובת מלכי דנמרק, לרבות בתחום יזימת החקיקה ואישורה. התחילו אז 300 שנים של שפל וחוסר אוטונומיה. דנמרק ומלכיה לא ראו באיסלנד מושבה שזקוקה לסיוע כלשהו. בהיעדר הגנה מספקת, נחשפו אז החופים האיסלנדים לעיתים קרובות לפשיטות של פיראטים. להבדיל מנורווגיה לא נזקקה דנמרק לדגי איסלנד ולמר הביתי שלה. משום כך נפגע המסחר של תושבי איסלנד ולא נבנו בו ספינות חדשות. בשנת 1602 הותרה ממשלת דנמרק על איסור מסחר בין איסלנד למדינות אחרות. במאה ה-18 חלה הרעה ניכרת באקלים של האי בהשוואה לכל התקופות מאז ההתיישבות . בשנים 1783-1784 פרץ הר הגעש לאקי בדרום איסלנד עם השלכות קשות ביותר עבור תושבי הארץ. אסון זה נודע בתולדות איסלנד כ- "מודוהרדינדין" Móðuharðindin "צרת הערפל". נוצרה לבת בזלת בנפח של כ-15 km³ ונוצרה טפרה בנפח של 0.91 km³ . האירוסולים שנוצרו קיררו באופן משמעותי את האזור הצפוני. 25-33% מתושבי איסלנד, לפי העשרות שונות, מתו בשנים 1784-1783 מרעב. בגלל שחרור פלואור כ-80% מהכבשים, 50% מהבקר ו-50% מהסוסים מתו מהרעלת פלואור. בשנים 1798-1799 הופסקה למשך כמה עשורים פעילות האלת'ינגי בת'ינגווליר והוא הוקם מחדש ברייקיאוויק בשנת 1844.

אוטונומיה ושגשוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

יון סיגורדסון, בציור מאת ת'ורלקסון

במאה ה-19 ידעה איסלנד שיפור משמעותי במצב התושבים. בהשפעת התנועות הלאומיות והרומנטיות מיבשת אירופה קמה גם באיסלנד תנועת מחאה שדגלה ב"חזרה לתודעה הלאומית" וברפורמות מדיניות וחברתיות. בראש תנועה זו עמד יון סיגורדסון, היסטוריון וסופר, שפרס את משנתו בעיתונים וספרים. בשנת 1854 הסכימה הממשלה הדנית להקל את המחסומים שנכפו על איסלנד בשנת 1602. איסלנד התחילה להיות חלק ממערב אירופה מבחינה כלכלית וחברתית. המגע המחודש עם שאר העמים התלווה בהתעוררות של הספרות והאומנויות. כעבור עשרים שנה, ב-1874 זכתה איסלנד בחוקה.

העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסלנד זכתה לריבונות ועצמאות מלאה החל משנת 1918 בתום מלחמת העולם הראשונה. היא הפכה אז לממלכת איסלנד כש מלך דנמרק היה גם מלך איסלנד ולמדינה קשרים פורמליים בלבד לכתר דנמרק. ב-17 ביוני 1944 בוטל המשטר המונרכי והוכרזה רפובליקה ביום הולדתו ה-133 של יון סיגורדסון. עם אירוע זה הושם קץ לשש מאות תלות פוליטית בדנמרק.

דמוגרפיה וחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל ממדיה המצומצמים של האוכלוסייה המייסדת וההיסטוריה של בידוד יחסי, האיסלנדים נחשבו תכופות כהומוגניים מבחינה גנטית לעומת אוכלוסיות אירופיות אחרות. משום כך ובגלל הרישומים הגנאלוגיים הנרחבים הקיימים לגבי רבים מתושבי איסלנד, והמגיעים אחורה בזמן עד לתקופת ההתיישבות, נבחרו האיסלנדים כמוקד למחקרי גנום רבים על ידי חברות ביוטכנולוגיות וחוקרים אקדמיים ורפואיים. החוקרים יכלו משום כך לשחזר הרבה מהגנום האמהי של התושב השחור הראשון של איסלנד, הנס יונתן, (1824-1787) מתוך ה-DNA של צאצאיו בני ימינו, בין השאר מכיוון שהחלקים האפריקאיים של הגנום שלו היו יחידיים באיסלנד עד לתקופה האחרונה. עדויות גנטיות הראו שרוב אילנות היוחסין של האיסלנדים של ימינו קשורים לתקופת המתיישבים הראשונים של איסלנד, ושמאז הייתה הגירה מועטה אל האי. עדויות אלה מצביעות כי האוכלוסייה המייסדת של איסלנד הגיעה מאירלנד, סקוטלנד וסקנדינביה:מחקרי DNA מיטוכונדרי וכרומוזומים Y מצביעים כי אצל 62% מהתושבים הגנאלוגיה האמהית שלהן באה מסקוטלנד ואירלנד (כשמרבית השאר - מסקדנינביה), בעוד 75% מההגינאלוגיה האבהית באה מסקנדינביה (כשהשאר - מאירלנד ומהאיים הבריטיים). על אף בידודה ההיסטורי של איסלנד המפה הגנטית של האיסלנדים של ימינו היא עדיין שונה מזו של האוכלוסייה המייסדת, בגלל אפקט המייסד והסחף הגנטי. במחקר אחד נמצא שהתורשה הסקנדינבית בקרב המתיישבים האילסנדים הייתה 56%, בעוד שאצל התושבים של ימינו האחוז היא 70%.

מחקרים אחרים זיהו תורשות נוספות. מחקר אחד של DNA מיטוכונדרי, קבוצות דם ואיזוזימים הצביע על אוכלוסייה יותר מגוונת ממה שהיה צפוי, הניתנת להשוואה למגוון הקיים אצל קבוצות אירופים אחרות. מחקר אחר הראה שאחוז זעום מתוך המדגמים של איסלנדים בני זמננו, יש להם שושלות רחוקות יותר, השייכות ל קובצת הפלו C, היכולה להתקשר ליישוב אמריקה מלפני כ- 14000 שנים. ממצא זה רומז על אחוז קטן של איסלנדים שיש להם תורשה ילידית אמריקאית (אינדיאנית) שנוצרה בימי יישוב גרינלנד וצפון אמריקה על ידי הסקנדינבים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איסלנדים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Icelander". Joshua Project. בדיקה אחרונה ב-27 בפברואר 2017. 
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 World Migration International organization for migration
  3. ^ "Census 2000 ACS Ancestry"
  4. ^ מפקד אוכלוסין בקנדה ב-2011
  5. ^ מפקד באיסלנד 2011 - נתוני משרד החוץ של אוסטרליה