איסמו נוגוצ'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איסמו נוגוצ'י
Isamu Noguchi.jpg
איסמו נוגוצ'י, 1941.
תאריך לידה 17 בנובמבר 1904
מקום לידה לוס אנגלס, קליפורניה
תאריך פטירה 30 בדצמבר 1988 (בגיל 84)
מקום פטירה ניו יורק סיטי, ניו יורק
לאום אמריקני
תחום יצירה פיסול, אדריכלות נוף, עיצוב רהיטים
זרם באמנות ביומורפיזם
יצירות ידועות הקובייה האדומה (ניו יורק סיטי), השמש השחורה (סיאטל), שער השמיים (הונולולו), נורות אקארי, שולחן הקפה CL901 (עבור חברת הרמן מילר)
"ח'מר", 1968, גן האמנות ע"ש בילי רוז, מוזיאון ישראל
"הבכי", 1959

איסמו נוגוצ'י (Isamu Noguchi; ‏17 בנובמבר 1904 - 30 בדצמבר 1988) היה אמן, פסל, מעצב ואדריכל נוף יפני-אמריקאי דגול, שהקריירה האמנותית שלו הקיפה שישה עשורים, משנות העשרים עד שנות השמונים של המאה ה-20. הוא היה ידוע בפסליו ובעבודותיו הציבוריות. בנוסף, הוא עיצב גם תפאורות למגוון הפקות של מרתה גרהם, ומספר מנורות ורהיטים שיוצרו בהמוניות, וחלקם עדיין מיוצרים ונמכרים כיום.

ב-1947 החל בשיתוף פעולה עם חברת הרמן מילר (Herman Miller), כשהצטרף לג'ורג' נלסון, פאול לזלו וצ'ארלס אימס, כדי להפיק קטלוג המכיל מה שלעתים נחשב לגוף הריהוט המודרני, המשפיע ביותר שאי פעם הופק, הכולל את שולחן נוגוצ'י (CL901) הסמלי, שעדיין מיוצר כיום. עבודותיו נמצאות ברחבי העולם ובמוזיאון נוגוצ'י שבניו יורק סיטי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייו המוקדמים (1922-1904)[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסמו נוגוצ'י נולד בלוס אנג'לס, כבן הבלתי חוקי של יונגורו נוגוצ'י, משורר יפני שזכה לשבחים בארצות הברית, וליאוני גילמור, כתבת אמריקנית שערכה הרבה מעבודתו של יונגורו.

יונגורו סיים את מערכת היחסים עם גילמור מוקדם יותר באותה שנה, ותכנן להינשא לכתבת הוושינגטון פוסט, אתל ארמס. לאחר שהציע נישואין לארמס, עזב יונגורו ליפן באוגוסט, התיישב בטוקיו וחיכה להגעתה; הם התארסו לאחר כמה חודשים, כשלארמס נודע על לאוני ועל בנה.

ב-1906, יונגורו הזמין את לאוני לבוא לטוקיו עם בנה. בתחילה היא סרבה, אך בגלל פיתוח רגשות אנטי-יפניים בעקבות מלחמת רוסיה-יפן, השתכנעה לבסוף להיענות לבקשתו של יונגורו. ליאוני ובנה המריאו מסן פרנסיסקו במרץ 1907, ליוקוהמה כדי לפגוש את יונגורו. עם הגעתם, הם העניקו לבנם את השם איסמו (勇, "אומץ לב"). עוד לפני שליאוני ובנה הגיעו ליפן, נשא יונוגורו אישה יפנית, ועקב כך לא היה נוכח רוב הזמן בתקופת ילדותו והתבגרותו של בנו. לאחר שנפרדו שוב מיונגורו, לאוני ואיסמו עברו דירה מספר פעמים ברחבי יפן.

ב-1912, כששניהם חיו בצ'יגסקי, אחותו החורגת של איסמו, חלוצת תנועת המחול המודרני האמריקני אליס גילמור, נולדה לליאוני ולאב לא ידוע. בשלב זה החליטה ליאוני לבנות לשלושתם בית, והעניקה לאיסמו בן ה-8 את האפשרות "לפקח" על בנייתו. כדי לטפח את כשרונו האמנותי של בנה, היא מינתה אותו לאחראי על גינתם והפכה אותו לשוליה של נגר מקומי. בכל אופן, בדצמבר 1917 עברו השלושה להתגורר בקהילת דוברי אנגלית ביוקוהמה.

ב-1918, נשלח נוגוצ'י חזרה לארצות הברית, כדי ללמוד ברולינג פראירי (ערבה מתגלגלת) שבאינדיאנה. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר, הוא עזב עם דוקטור אדוארד רומלי ועבר ללה-פורט, שם הוא התאכסן אצל סמואל מק, כומר של הכנסייה החדשה. נוגוצ'י החל ללמוד בתיכון לה-פורט, וסיים את לימודיו ב-1922. בתקופה זו של חייו, הוא היה ידוע בשם "סם גילמור".

ראשית הקריירה האמנותית (1927-1922)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום התיכון, הביע נוגוצ'י בפני לרומלי את רצונו להיות אמן; הגם שהעדיף שנוגוצ'י יהיה דוקטור, כיבד רומלי את בקשתו של נוגוצ'י ושלח אותו לקונטיקט לעבוד כעוזר של חברו גאטסון בורגלם. בורגלום, הידוע בתור היוצר של הר ראשמור, עבד באותו הזמן על קבוצה הנקראת מלחמות אמריקה, פסל המכיל ארבעים ושתיים דמויות ושני פסלי פרשים, עבור העיר ניוארק שבניו ג'רזי. כאחד מעוזריו של בורגלם, רכש נוגוצ'י הכשרה מסוימת כפסל; כחלק ממשימותיו היה עליו לארגן את הסוסים ולדגמן בשביל הפסל את דמותו של גנרל שרמן. אף על פי כן, הוא רכש מספר מיומנויות ביציקה מעוזריו האיטלקיים של בורגלם, ולאחר מכן אף עיצב בעצמו פסל של אברהם לינקולן. בסוף תקופת התמחותו של נוגוצ'י, הודיע לו בורגלם שהוא לעולם לא יוכל להיות פסל, והמריץ אותו לשקול מחדש את הצעתו הקודמת של רומלי.

למרות קביעתו של בורגלם, הפך נוגוצ'י לאחד הפסלים הידועים והמשפיעים במאה ה-20. יצירותיו מתאפיינות בשילוב בין תפיסות אמנותיות מן המזרח לאלו של אמנות המערב. בראשית שנות השישים הוזמן נוגוצ'י לעצב את גן האמנות ע"ש בילי רוז במוזיאון ישראל בירושלים. בשנת 1985 הוקם מוזיאון נוגוצ'י בלונג איילנד, ניו יורק.

נוגוצ'י זכה בפרסים רבים ובהם:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]