איפולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןאיפולה
איפולה
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: בסכנת הכחדה
סכנת הכחדה (EN)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: קנגוראים
תת־סדרה: דמויי-קנגורו
משפחה: קנגוריים
סוג: קנגורו אילני
מין: איפולה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Dendrolagus notatus
תחום תפוצה
תפוצה של האיפולה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איפולה (שם מדעי: Dendrolagus notatus) הוא מין של כיסאי פפואני דמוי דובון בסוג קנגורו אילני, שאנדמי למזרח גינאה החדשה. הוא תואר לראשונה בשנת 1916 על ידי הביולוג הגרמני פאול מטשי (Paul Matschie) בתור תת-מין של קנגורו אילני דוריה, והוכר כמין נפרד בשנת 2007. כרבים מקרוביו, הוא נמצא בסכנת הכחדה עקב ציד ובירוא יערות.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיפולה בעל מבנה גוף גוצי וכבד, ומזכיר יותר את הוומבט מאשר את הקנגורו הקרקעי מערבות אוסטרליה. הגפיים שלו מסיביות וחזקות, כאשר הקדמיות ארוכות יותר מהאחוריות. הוא בעל טפרים עבים ומעוקלים, ורפידות מחוספסות בכפות הרגליים. זנבו ארוך, גלילי ועבה ומשמש לשיווי משקל. ראשו קצר ורחב, חוטמו גדול ועגול, ואוזניו קצרות ומשולשות. הדו-צורתיות הזוויגית אצל מין זה, ניכרת בעיקר במידות הגוף: אורכו של הזכר 58–69 סנטימטרים ומשקלו בין 7 ל-9.1 קילוגרם, ואילו האורך של הנקבה 51–63 סנטימטרים, ומשקלה 6.5-6 קילוגרם. הזנב של האיפולה זהה פחות או יותר לאורך הגוף (כ-54 סנטימטרים בממוצע), והוא ארוך במעט אצל הזכרים.

הפרווה של האיפולה עבה, צפופה וקצרה. צבעה הכללי נע בין חום בהיר לחום-קפה כהה, בעוד שהפנים, הגפיים, כפות הידיים ולעיתים אף הגב, בצבע אפרורי או כסוף. סביב פתח הביב ובסיס הזנב, ישנו כתם גדול בצורת טבעת בצבע כתמתם או צהוב, ואילו שאר הזנב עשוי להיות בצבע שוקולד כהה או שילוב של שערות צהובות, שחורות ואפורות. האוזניים והאף כהים אף הם משאר הגוף. הגורים של האיפולה בהירים יותר מהוריהם, וצבעם נוטה לאדמוני עם ראש בהיר.

תפוצה ואקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גור איפולה מגודל כחיית מחמד על ידי צ'יף פפואני.

האיפולה אנדמי לרכס ביסמרק במרכז פפואה, הממוקמת בצד המזרחי של האי גינאה החדשה; טווח התפוצה של האיפולה גדול ממרבית המינים האחרים ומשתרע על לא פחות מ-40,000 קילומטרים רבועים, אך חרף זאת הוא הפך לנדיר מאוד עקב הצפיפות האנושית הגבוהה במיוחד ברמות המרכזיות של פפואה. האיפולה הצליח לשרוד בלב האזור הזה שנחשב לאחד הצפופים ביותר במלנזיה, בעיקר בשל סביבת המחיה הבלתי נגישה שלו במרומי ההרים כדוגמת הר ג'ילוו והר סטולי.

בית הגידול שלו מורכב מיערות גשם טרופיים ויערות עננים על רכסי ההרים בגבהים של 3,100-900 מטר מעל פני הים. האיפולה חופף בקצה התפוצה המזרחי שלו עם קנגורו דוריה, ובקצה המערבי עם קנגורו סרי.

בהתחשב בכך שהאיפולה מאכלס בתי גידול גבוהים ובלתי נגישים, אין כמעט מידע זמין על האקולוגיה שלו. בטבע ובשבי, האיפולה פעיל בעיקר בשעות הדמדומים, וניזון בעיקר מעלים בגדלים שונים. בשעות הלילה, הוא נוהג לרדת לקרקעית היער על מנת להעשיר את תזונתו בעשבים ובצמחים טריים. האיפולה נוהג לעיתים קרובות להקיא את מזונו וללעוס אותו שוב, בדומה למעלי גירה, והוא שותה מים בתדירות גבוהה יותר ממינים אחרים שמסתפקים לרוב בלחות ממזונם הצמחי. אין מידע רב על רבייה ומחזור החיים של המין, וסביר להניח שהוא דומה בכך לקרוביו. ההערכה היא, שהנקבה זקוקה להפסקה של 18 חודשים בין רבייה לרבייה, אשר מקטינה משמעותית את קצב הגידול של האוכלוסייה.

מצב שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיפולה מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור סכנת הכחדה (EN), בשל ירידה דרסטית במספריו בשלהי המאה ה-21 שמוערכת בלפחות 50%, וזאת כתוצאה מכריתת יערות, ציד על ידי בני אדם וטריפה על ידי כלבים. האיפולה נתפס על ידי כפריים מקומיים בעיקר בשוליים של רכסים הרריים, ולעיתים על ידי ציידים מקצועיים המרחיקים לכת לאזורים גבוהים יותר. הוא ניצוד בעיקר עבור מזון, או נלכד בתור חיית מחמד; במקומות מסוימים, האיפולה נחשב כחלק מהמוהר המסורתי. מפרוותו, טפריו ועצמותיו, מכינים לעיתים קרובות פריטי קישוט מקומיים.

האיומים הללו הובילו להכחדתו מרכס שריידר, ומצבו בשאר רכסי ההרים אינו מעודד. נכון לשנת 2019, אין עדיין פעולות שימור ספציפיות עבור האיפולה, אך הוא מצוי במספר אזורים מוגנים. נדרשים מחקרים נוספים אודות התפוצה, גודל האוכלוסייה, האקולוגיה והאיומים על האיפולה, על מנת לתכנן עבורו אסטרטגיית שימור יעילה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איפולה באתר הרשימה האדומה של IUCN