איירוספסיאל גאזל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אירוספסיאל גאזל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
אירוספסיאל גאזל
Gazelle SA342M.jpg
מסוק גאזל
מאפיינים כלליים
סוג מסוק רב תכליתי
ארץ ייצור צרפתצרפת  צרפת
יצרן איירוספסיאל
סוד אוויאסיון
וסטלאנד כלי טיס
SOKO, ABHCO
טיסת בכורה 7 באפריל 1967
תקופת שירות 1973 - עדין בשימוש –
צוות 2
נוסעים 3
יחידות שיוצרו 1775 (נכון ל-2010)
משתמש ראשי בוסניה והרצגובינה עריכת הנתון בוויקינתונים
ממדים
אורך 11.97 מטר
גובה 3.15 מ'
משקל ריק 908 ק"ג
משקל המראה מרבי 1,800 ק"ג
ביצועים
מהירות מרבית 310 קמ"ש
טווח טיסה מרבי 670 ק"מ
סייג רום 5,000 מ'
חימוש
תותחים תותח אוטומטי 20 מ"מ
טילים בגירסת נ"ט, ארבעה טילי הוט
הנעה
מנוע Turbomeca Astazou
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אירוספסיאל גאזל (צרפתית: Aérospatiale Gazelle, צבי; סימול החברה: SA 340‏, SA 341‏ ו-SA 342) הוא מסוק קל רב תכליתי מתוצרת צרפת בעל חמישה מושבים, המשמש למשימות תובלה קלה, סיור ותקיפה. למסוק מנוע טורבינת גז אחד מדגם טורבומקה אסטאזו, ומנור הזנב שלו היה הראשון שנבנה בתצורת פנסטרון (שבה רוטור הזנב מוטמע בתוך מייצב הכיוון) במקום התכנון המקובל.

המסוק תוכנן על ידי חברת סוד אוויאסיון, ומאוחר יותר על ידי חברת איירוספסיאל (שאליה מוזגה חברת סוד אוויאסיון). בהמשך יוצר המסוק ברישיון גם בבריטניה, בשיתוף פעולה בין חברות סוד אוויאסיון וווסטלנד, וכן יוצר ברישיון ביוגוסלביה על ידי חברת SOKO ובמצרים, על ידי חברת אראב בריטיש הליקופטר קומפני (Arab British Helicopter Company,‏ ABHCO).

המסוק נכנס לשירות ב1973, ומאז נרכש והופעל על ידי מספר לקוחות זרים. המסוק הופעל בשורה של עימותים מזויינים ברחבי העולם, ובהם על ידי חיל האוויר הסורי במלחמת לבנון הראשונה ב1982. כמו כן הופעל המסוק ברואנדה במהלך מלחמת האזרחים ברואנדה בשנות ה-90 של המאה ה-20 ובמהלך מלחמת המפרץ ב1990, בה הופעל על ידי מספר מדינות. בצרפת יועדו למסוק משימות תקיפה, שמאז הועברו למסוקי יורוקופטר טייגר הגדולים יותר, אך עם זאת מסוקי הגאזל מופעלים עדיין במשימות סיור.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגאזל פותח על פי דרישה של צבא צרפת למסוק תצפית קל, שנועד להחליף את מסוקי האיירוספסיאל אלואט III. בשלב מוקדם של תכנון המסוק נתקבלה החלטה להגדיל את המסוק כדי לאפשר ביצוע מגוון גדול יותר של משימות וכדי שהמסוק יהיה אטרקטיבי יותר ללקוחות זרים פוטנציאליים. אב הטיפוס הראשון של גרסה SA 340 המריא לראשונה ב7 באפריל 1967. תחילה הורכב במסוק מנור זנב קונוונציונלי של אלואט II, אך באב הטיפוס השני, שהמריא לראשונה בתחילת 1968, שונתה התצורה לזנב פנסטרום הייחודי. נבנו ארבעה אבות טיפוס, בהם אחד שנבנה עבור חברת ווסטלנד הבריטית. הדגם הסדרתי הראשון טס לראשונה ב6 באוגוסט 1971. ב13 במאי 1967 הוכיח אב טיפוס של הגאזל את יכולותיו, כאשר שבר שני שיאי מהירות עולמיים בטיסה במסלול מוגדר.

עוד בתחילת הפיתוח גילתה בריטניה עניין במסוק, שהבשיל לשותפות בפיתוח ובייצור המסוק בין איירוספסיאל וווסטלנד. העיסקה, שנחתמה בפברואר 1967, איפשרה ייצור בבריטניה של 292 מסוקי גאזל ו-48 מסוקי איירוספסיאל פומה שהוזמנו על ידי הכוחות המזוינים של בריטניה. בתמורה קיבלה איירוספסיאל שותפות בייצור מסוקי ווסטלנד לינקס עבור הצי הצרפתי. בנוסף קיבלה חברת ווסטלנד 65% מהייצור ושותפות עם איירוספסיאל בשיפורים ושדרוגים עתידיים של הגאזל. בסך הכל ייצרה ווסטלנד 262 מסוקי גאזל מגרסאות שונות, עבור הזרועות השונות של הכוחות המזויינים של בריטניה ועבור לקוחות פרטיים.

תכנון ומבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכנון הגאזל משלב אלמנטים מתכנון מסוקי האלואט, גם הם מתוצרת איירוספסיאל, אותם נועד להחליף: הגאזל נועד לבצע מגוון דומה של משימות, והתכנון הכללי מבוסס על מבנה מסוקי האלואט. במקביל שולבו בגאזל כמה מרכיבים חדשניים. זה היה המסוק הראשון שבו רוטור הזנב הוא בתצורת פנסטרון, שבה ממוקם הרוטור בתוך מייצב הכיוון. מספר להבי הרוטור בתצורה זו רב יותר ומחופה כולו בתוך מבנה הזנב. מסוק בעל רוטור בתצורת פנסטרון דורש מעט יותר כח בעת טיסה במהירויות נמוכות, אך יתרונו בכך שרוטור הזנב פגיע הרבה פחות ודורש הרבה פחות כוח בעת טיסה במהירות שיוט ותואר כמתאים הרבה יותר לטיסה במהירות גבוהה. תכנון המסוק בתצורה זו איפשרה לגאזל להיות המסוק המהיר ביותר בעולם בקטגוריה שלו.

הרוטור תוכנן תחילה כרוטור קשיח, על בסיס הטכנולוגיה שפותחה על ידי חברת מסרשמידט-בולקוב-בלום (Messerschmitt-Bölkow-Blohm,‏ MBB) עבור המסוק מדגם MBB 105 מתוצרתה. אולם בשל בעיות שליטה במהירות גבוהה שנחוו בעת הפעלת מסוק זה, הוחלף הרוטור הקשיח ברוטור קשיח למחצה במסוקי הגאזל הסדרתיים. בעיות השליטה הללו היבאו להתארכות משמעותית בזמן הפיתוח של הגאזל. להבי הרוטור עשויים מחומרים מרוכבים, בעיקר מפיברגלס, ותוכננו כך שיהיה להם אורך חיים גדול במיוחד; להבים מחומר מרוכב הפכו להיות מאפיין נפוץ במסוקים רבים שתוכננו לאחר הגאזל. לרוטור הראשי מהירות קבועה במהלך טיסה רגילה, וביצועי הרוטור תוארו כ"בעלי סובלנות גבוהה לאוטורוטציה".

הגאזל יכול לשאת עד חמישה נוסעים וכ-600 ק"ג מטען במתלה מטען חיצוני, או עד כ-500 ק"ג מטען בתא ייעודי בירכתי המסוק, שגודלו כ-2.25 מטרים מעוקבים. גרסאות חמושות של המסוק נושאות עד ארבעה טילים נגד טנקים מדגם HOT או תותח 20 מ"מ המותקן בצידי המסוק, ומוזן מתחמושת הנמצאת בתא הנוסעים. ניתן להתקין במסוק מערכות נוספות, ובהן מערכת להפחתת הרעש מן המנוע, מיכלי דלק נתיקים בנפח 177 ליטרים, מנוף חילוץ בעל כושר הרמה של עד 177 ק"ג, מצופי חירום, מסנן חלקיקים, חימום לתא הנוסעים, אורות נחיתה מתכווננים, ומערכות למניעת התקרחות. תכנון המסוק נעשה מתוך מחשבה על שיווקו לשוק הצבאי, אך עם כניסתו לשירות ניתנה תשומת לב גם להתאמתו לשוק האזרחי. תשומת לב זו השתלמה במשך השנים והשיווק בשוק זה גדל והלך. מסוקים ששווקו לחברות אזרחיות כללו דלת שאיפשרה גישה חיצונית לתא המטען, מתחת לתא הנוסעים.

הגאזל היה המסוק הראשון שהותאם להטסה על ידי טייס אחד בתנאי טיסת מכשירים, כלומר תוך הסתמכות על מכשור המטוס ולא על הראות מתא הטייס. חברת האניוול פיתחה מערכת טייס אוטומטי מתקדמת, שנועדה להקל על עומס העבודה של הטייס במהלך טיסות סולו; הגאזל נבחר כפלטפורמה לצורך פיתוח המערכת בשל היותו אחד מן המסוקים היציבים והמהירים ביותר באותה עת, וגם בשל קלות ההטסה שלו. תכונות ההטסה של המסוק דווחו כנוחות מאד, ומאפשרות טיסה במהירות של עד 100 קשר (כ-185 קמ"ש) גם כאשר המערכת ההידראולית העיקרית אינה פועלת. הגאי המסוק נוחים מאד וייחודיים: למסוק אין מצערת ומערכת קיזוז. במקומן מותקנים בכל מערכות בקרת הטיסה מגברי סרבו הידראוליים שנועדו להקל על קשיים במקרה של כשל במערכות המסוק.

המסוק תוכנן כדי שיהיה נוח לתחזוקה. כל המיסבים מתוכננים כך שיפעלו לאורך כל חיי המסוק ללא צורך בסיכה, ורוב מיכלי השמן ממוקמים כך שיהיו נוחים לבדיקה. הדגש התכנוני על יצירת כלי טיס נוח לאחזקה תרם לעלויות ההפעלה הנמוכות של המסוק: חלק ממרכיביו תוכננו כך שיהיה להם אורך חיים של 700 שעות טיסה לפני שיהיה צורך להחליפם, ואחרים בעלי אורך חיים של 1,200 שעות טיסה. חלק ממאפייני הגאזל הופיעו גם במסוקים הבאים של חברת איירוספסיאל.

במהלך השנים עבר המסוק מספר תוכניות שדרוג וחידוש, שבהן נוספו בעיקר מערכות אוויוניקה חדשות. חברת אירוטק הציעה לגופים המפעילים את המסוק חבילת שיפורים הכוללת הגנה בליסטית משופרת, מערכת לראיית לילה, מערכות חימוש שכללו רקטות ומקלעים, ותצוגות תלת מימדיות למערכות הניווט. ב2013 הביע חיל האוויר המצרי עניין בשדרוג המסוקים שיוצרו במצרים. חברת קינטיק (QinetiQ) פיתחה ממשק פקודות קוליות (Direct Voice Input,‏ DVI) עבור הגאזל, המאפשרת שליטה באמצעות פקודה קולית על היבטים רבים בתפעול המסוק וכך מקלה את העומס המוטל על הטייסים. בספטמבר 2011 הציעו חברות קינטיק ונורת'רופ גראמן להתאים למסוקי גאזל מערכת אוטונומית לניהול הטיסה, שנלקחה מכלי הטיס הבלתי מאויש נורת'רופ גראמן MQ-8 פייר סקאוט. התאמת מערכת כזו הופכת את מסוקי הגאזל לכלי טיס בלתי מאוישים, וזאת במענה לדרישה של הצי המלכותי הבריטי לכלי טיס כזה.

גאזל בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגאזל הופעל על ידי חיל האוויר הסורי במלחמת שלום הגליל למטרות סיוע לכוחות הקרקע בעיקר כנגד השריון הישראלי. בתצורת נ"ט, היה המסוק חמוש ב-4 טילי הוט (אנ') ותותח אוטומטי 20 מ"מ. בתחילת המלחמה איבדו הסורים מספר מסוקי גאזל, שנפגעו וננטשו בדרום לבנון. במטה חיל האוויר הוחלט לחלץ שניים מהם ולהביאם לארץ לאחר שההערכה הייתה שהם במצב טוב יחסית. לאחר חילוצם ניתנה הפקודה ליחידת האחזקה האווירית, להשמיש את אחד המסוקים תוך 17 יום, על מנת שישתתף במפגן ביום חיל האוויר. לאחר עבודה מאומצת, הושמש אחד המסוקים והשתתף במפגן האווירי בשנת 1982. לאחר מכן הושמש גם המסוק השני ועל שניהם צוירו סמלי חיל האוויר הישראלי לצד סמלי חיל האוויר הסורי. שני המסוקים שרתו בחיל האוויר עד שהוחלט להוציאם משרות בשל קשיי תחזוקה וחסר בחלפים. מסוק אחד הועבר למוזיאון חיל האוויר בחצרים, והשני נמכר לחברת "מרום" ומשמש בין היתר לעבודות שוטפות עבור חברת החשמל.

מסוק גאזל סורי שנפל שלל בידי ישראל ומוצג במוזיאון חיל האוויר בחצרים

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]