אירוס ארם נהריים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןאירוס ארם נהריים
Irus Aram Naharayim.JPG
מצב שימור
מצב שימור: אין מספיק נתונים
[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: חד-פסיגיים
סדרה: אספרגאים
משפחה: אירוסיים
תת־משפחה: Iridoideae
סוג: אירוס
מין: אירוס ארם נהריים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Iris mesopotamica
Dykes, 1913
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אִירוּס אֲרַם נַהֲרַיִים או אִירִיס אֲרַם נַהֲרַיִים (שם מדעי: Iris mesopotamica) הוא מין בתת-סוג פוגון בסוג אירוס, בתת-הסוג אירוס, סקציה אירוס-אירוס (Iris-Iris).

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירוס ארם נהריים הוא גאופיט עשבוני רב שנתי, ירוק-עד או נשיר בקיץ. קנה השורש רחב ושטוח - כ-4 ס"מ רוחבו. הוא מתפתח סמוך לפני הקרקע או אף על פניה. העלים צומחים במניפה רחבה וזקופה, צבעם ירוק מכחיל מעט. עמוד הפריחה מסתעף, גובהו כמטר עד מטר וחצי. הפרחים יושבים בחיקו של חפה קרומי, לעיתים יבש בקצותיו. צבע עלי הכותרת תכול-סגול, והם מעורקים בקווים זהובים-חומים או ארגמניים על רקע בהיר. על עלי הכותרת החיצוניים צומחות שערות לבנות שבסיסן זהוב. האבקנים גדולים. ההאבקה נעשית על ידי דבורים. הרבייה באמצעות זרעים ובאמצעות התחלקות של קנה השורש.

המין צומח בכל מערב אסיה, בעיקר במצוקים וסלעים. בארץ הוא צומח בהרים - בחרמון, בגליל, בגולן, בכרמל, בשומרון ובהרי יהודה. המין תואר על ידי חוקר האירוסים הנודע Dykes, והוא שנתן לו את תואר המין.

המין מקובל בתרבות שנים רבות, ופותחו ממנו זנים שונים לגינון. קנה השורש המיובש נטחן לאבקה המשמשת מזה זמן רב - עוד ביוון ורומא לתרופות ותמרוקים.

בישראל אירוס זה, כיתר מיני האירוס, הוא צמח מוגן על פי חוק[2].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכה לבנה, לקסיקון החי והצומח של ארץ ישראל, כרך א', עורך: עזריה אלון, מדינת ישראל - משרד הביטחון, תשנ"ד - 1994

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אירוס ארם נהריים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אירוס ארם נהריים באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס"ה - 2005, ק"ת 6369, ה'תשס"ה, 15 בפברואר 2005 (תוקן ב־31 במרץ 2009), באתר האינטרנט של רשות הטבע והגנים