לדלג לתוכן

אירועי מלחמת יום הכיפורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת יום הכיפורים

מלחמת יום הכיפורים נמשכה 19 יום, מ-6 באוקטובר 1973 ועד 24 באוקטובר. את 19 ימי הלחימה ניתן לחלק לשלושה שלבים:

  • שלב ראשון, בימים 6–10 באוקטובר: בחזית הדרום - מתקפה כוללת של הצבא המצרי על קו בר-לב ונקודות אסטרטגיות בחצי האי סיני. לאחר כיבוש קו בר-לב על ידי המצרים, יצא צה"ל למתקפת נגד שנכשלה. בחזית הצפון - מתקפה כללית של הצבא הסורי על רמת הגולן שבה נכבשו שטחים נרחבים בגולן ונכבש מוצב החרמון. צה"ל עסק בבלימת האויב.
  • שלב שני, בימים 11–14 באוקטובר: בחזית הדרום - התארגנות מחודשת של הכוחות הלוחמים וניסיון מתקפה מצרי שנבלם על ידי צה"ל. בחזית הצפון - הבקעת קווי הסורים על ידי צה"ל והתחלת התקדמותו לכיוון דמשק.
  • שלב שלישי, בימים 15–24 באוקטובר: בחזית הדרום - לאחר קרבות עזים באזור החווה הסינית, צלח צה"ל את תעלת סואץ, כבש שטח נרחב ממערב לתעלת סואץ, וכיתר את הארמייה השלישית. בחזית הצפון - כוחות צה"ל ייצבו קו חדש בשטח סוריה, וכבשו את מוצב החרמון.

להלן פירוט האירועים במהלך ימי הלחימה בכל אחת מהחזיתות: חזית הדרום (מצרים), חזית הצפון (סוריה) והחזית המדינית והבינלאומית.

חזית הדרום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערכות צה"ל וצבא מצרים בפתיחת מלחמת יום הכיפורים
הנפת דגל מצרים במוצב קו בר לב

6 באוקטובר, יום הכיפורים, יום שבת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נגמ"ש BTR-50, מיחידה 88 - דב לבן, הייתה בבוקר המלחמה תחת פיקוד חטיבה 274. בפרוץ המלחמה נשלחה ביחד עם גדוד 225 מחטיבה 274 לאזור שארם א-שייח' ומשם עברה לא-טור עד 15 באוקטובר, לאחר מכן הצטרפה לחטיבה 14 ושירתה ב-2 צידי התעלה

7 באוקטובר, י"א בתשרי, יום א'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביצורי קו בר לב
  • כוחות שריון של הארמייה השלישית, שפעלה בגזרה הדרומית, עברו לסיני. בסך הכול עברו לסיני כמאה אלף חיילים מצרים וכ-400 טנקים. בתום היום היו למצרים 13 גשרים על תעלת סואץ. כוחות הרגלים המצריים בסיני עסקו בכיתור המעוזים, בהתחפרות ובמיקוש.
  • כוחות חי"ר מצריים המצוידים בטילי נ"ט מסוג סאגר גרמו אבדות כבדות לשריון הישראלי, שלא היה ערוך ללחימה מסוג זה. הכוחות הסדירים של צה"ל, שעסקו לבדם בבלימת האויב, איבדו עד סוף יום זה כשני שלישים מכוחם.
  • חיל האוויר הישראלי תקף את הגשרים המצריים על תעלת סואץ, תוך שיכולתו מוגבלת על ידי מערך טילי קרקע-אוויר שקידמו המצרים לחזית התעלה עם סיום מלחמת ההתשה. המאמץ הרב שנאלץ חיל האוויר להשקיע בסיוע לכוחות הקרקע בצפון ובדרום מנע ממנו להפעיל את תורת הלחימה שפיתח לחיסול מערכי הטילים.
  • לפנות בוקר נערך קרב מרסא תלמאת, בין שתי ספינות דבור של חיל הים הישראלי לבין כוחות חיל הים המצרי במרסא תלמאת שבגזרה המרכזית של מפרץ סואץ, ובו הושמדו מספר כלי שיט מצריים ונפגע הכוח הישראלי.
  • אוגדת מילואים בפיקודו של האלוף אברהם אדן (אוגדה 162) הגיעה לגזרה הצפונית, ואוגדת מילואים בפיקודו של האלוף אריאל שרון (אוגדה 143) הגיעה לגזרה המרכזית. אוגדת סיני התמקדה בגזרה הדרומית.
  • חיל האוויר הישראלי תקף שדות תעופה במצרים, והחל בתקיפת מערך הנ"מ המצרי במבצע תגר אך הפסיקו עוד בתחילתו עקב הצורך הדחוף בסיוע בחזית הסורית.
  • ניתנה על ידי צה"ל הוראת פינוי למעוזי קו בר-לב והנחיה לנסות לחמוק מזרחה. אך המעוזים כבר היו מוקפים בכוחות מצריים שהיקשו על ביצוע ההוראה. עובדה זו לא הייתה ברורה לגמרי לפיקוד הדרום ולמפקדים הבכירים, ועל כן הושקע מאמץ רב בניסיונות לסייע למעוזים. כך נקראה חטיבת שריון 14 הסדירה לסייע למעוזים, דבר שעלה בקורבנות רבים. רוב הטנקים וכלי הרכב האחרים של החטיבה נפגעו על ידי טילי סאגר. שני מעוזים נכנעו.
  • המצרים נפרסו ונאחזו בעמדות לאורך הגדה המזרחית של התעלה, ברצועה שרוחבה 3–4 ק"מ, ולא ניסו להמשיך ולהתקדם מזרחה.
  • המצרים חסמו את מצרי באב אל מנדב בדרום ים סוף.
  • בפגישה שהתקיימה בחמ"ל פיקוד הדרום באום חשיבה, אישר הרמטכ"ל, דוד אלעזר, את תוכניות מתקפת הנגד שנועדה ליום המחר, ואמר למפקדי האוגדות: "אני מבקש שתזכרו ששתי האוגדות שלכם הן כל מה שיש בין המצרים לבין תל אביב".

8 באוקטובר, י"ב בתשרי, יום ב'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מעוז ישראלי שלישי נכנע בסיני.
  • המצרים המשיכו להעביר כוחות לגדה המזרחית על-גבי הגשרים שהוקמו לאורך תעלת סואץ.
  • צה"ל יצא למתקפת נגד: אוגדת אדן נכנסה לקרב עם הארמייה השנייה ונהדפה. שמואל גונן, אלוף פיקוד הדרום, שלא ידע על כישלון זה, שלח את אוגדת שרון דרומה למתקפה על הארמייה השלישית, ונאלץ להחזירה עם גבור הלחץ המצרי. בעקבות כישלון המתקפה הרחיבו המצרים את אחיזתם והגיעו במקומות מסוימים לציר החת"ם המצוי 8–10 ק"מ ממזרח לתעלת סואץ. כישלון מתקפת הנגד והוויכוח מי נושא באחריות לכך היה תחילתו של ויכוח באמצעי התקשורת הישראלית בין המפקדים הבכירים בחזית הדרום שזכה לכינוי "מלחמת הגנרלים".
  • "נשבור להם את העצמות", מבטיח הרמטכ"ל הישראלי במסיבת עיתונאים בתל אביב.
  • חיל הים הישראלי טיבע שלוש ספינות טילים מצריות בקרב דמיט-בלטים.
תותח מתנייע M-50 בזמן ירי בסיני

9 באוקטובר, י"ג בתשרי, יום ג'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • לנוכח כישלון מתקפת הנגד הישראלית והמצב הקשה בחזית הסורית, מחליט הרמטכ"ל על ריכוז מאמץ ברמת הגולן. הרמטכ"ל מורה על הפסקת היוזמה ההתקפית בחזית סיני ועל שיפור עמדות לאחור אל ציר החת"ם ומגננה מתוך עמדות כדי להתמודד עם יתרון הכמותי הגדול של המצרים בטנקים[1]. למרות החלטה זו, תוקפים כוחות אוגדה 143 את מתחמי "חמוטל" ו"מכשיר" בסיני והתקפתם נהדפת על ידי המצרים.
  • שני מעוזים ישראלים נוספים נכנעו. הסתיים פינויים של אחד-עשר מעוזים.
  • אזור דרום סיני ("מרחב שלמה") הופרד מפיקוד הדרום והפך לפיקוד עצמאי, בפיקודו של האלוף ישעיהו גביש. המצרים שניסו להתקדם דרומה נעצרו מדרום לעיון מוסה.
  • צה"ל נערך לבלימה ב"ציר החת"ם", כעשרה ק"מ ממזרח לתעלה.
פינוי פצוע במסוק יסעור במהלך הלחימה בחזית הדרומית

10 באוקטובר, י"ד בתשרי, יום ד'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • רא"ל חיים בר-לב התמנה למפקד חזית הדרום, בעקבות תפקודו הכושל של אלוף פיקוד הדרום, שמואל גונן, בימי הלחימה הראשונים. על האלוף גונן אמרה "ועדת אגרנט": "לא עמד כראוי במילוי תפקידו והוא נושא בחלק ניכר של האחריות למצב המסוכן שבו נתפסו כוחותינו".
המלחמה בגזרה הצפונית בסיני

11 באוקטובר, ט"ו בתשרי, יום ה'

[עריכת קוד מקור | עריכה]

12 באוקטובר, ט"ז בתשרי, יום ו'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • המצרים העבירו מזרחה כוחות שריון ונ"מ כהיערכות למתקפה כללית של הארמייה השנייה והארמייה השלישית.
  • מעוז "המזח", מול פורט תאופיק, נכנע.
אפרים חמיאל, קצין דת במילואים בחטיבה 274, מתפלל תפילת שחרית בסיני על רקע תנועת טנקים

13 באוקטובר, י"ז בתשרי, יום שבת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • האלוף אלברט מנדלר, מפקד אוגדת סיני (252), נהרג מפגיעה ישירה בנגמ"ש הפיקוד שלו שנע על ציר הגידי, ככל הנראה עקב כך שברשות המצרים היו מפות הקוד "סיריוס". את הפיקוד על האוגדה קיבל האלוף קלמן מגן.
  • סיירת מטכ"ל מבצעת את מבצע "זנבר". הסיירת, בפיקוד גיורא זורע, מוטסת בעזרת שלושה מסוקי יסעור מרפידים לעומק כביש סואץ-קהיר עם ג'יפים שעליהם תול"רים ופוגעים בשדה תעופה כותמיה.[2].
  • מטוסי הוקר הנטר תוקפים יחידת ארטילריה הכפופה לאוגדת שרון משמידים מצבור תחמושת של תותחי 175 מ"מ ופוגעים ב-48 חיילים ישראלים. מספר מטוסי האנטר מופלים.

14 באוקטובר, י"ח בתשרי, יום א'

[עריכת קוד מקור | עריכה]

15 באוקטובר, י"ט בתשרי, יום ב'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
טנקים ישראלים בסיני
  • התחיל השלב השלישי ללחימה בחזית הדרום, שלב שבו עבר צה"ל למתקפה שבסופה צלח את תעלת סואץ והשתלט על שטחים שממערב לתעלה.
  • עם ערב התחיל מבצע אבירי לב של צה"ל לצליחת תעלת סואץ. משימת הצליחה הוטלה על אוגדת שרון וכוחות ההנדסה של פיקוד הדרום.
  • בלילה שבין ה-15 ל-16 בחודש צלחו כוחות צנחנים בסירות גומי בפיקודו של המח"ט דני מט את התעלה באזור התפר שבין הארמייה השנייה לשלישית, מצפון לאגם המר, ותפסו ראש גשר ממערב לתעלה.
  • התחיל קרב החווה הסינית באזור האגם המר הגדול על גדת תעלת סואץ.

16 באוקטובר, כ' בתשרי, יום ג'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • לאחר שגשר הדוברות וגשר הגלילים נתקעו בדרך, דוברות "תמסח" של צה"ל הגיעו לאזור הצליחה והעבירו גדוד טנקים (21 טנקים) לצד המערבי של התעלה.
  • גדוד טנקים ונגמ"שים של צה"ל, שחצו את התעלה, יצאו לפשיטה על בסיסי טילים מצריים. הכוח הישראלי השמיד שלושה בסיסי טילי נ"מ, מצבורי כלי רכב, נגמ"שים וטנקים.
  • לאחר הפגיעה בבסיסי הנ"מ המצריים, החל חיל האוויר הישראלי לפגוע במטרות עומק במצרים ושיבש את צירי האספקה שלהם.

17 באוקטובר, כ"א בתשרי, יום ד'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
טנק של צה"ל חוצה את תעלת סואץ על דוברת תמסח

18 באוקטובר, כ"ב בתשרי, יום ה'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
צליחת התעלה וכיתור הארמייה השלישית

19 באוקטובר, כ"ג בתשרי, יום ו'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצבת גשר הדוברות של צה"ל על פני תעלת סואץ

20 באוקטובר, כ"ד בתשרי, יום שבת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • החלה ההתקדמות מראש הגשר. אוגדת שרון התקדמה צפונה בשתי גדות התעלה, ועד ה-22 בחודש הגיעה למבואות אסמאעיליה. אוגדת אדן התקדמה דרומה, ובעקבותיה, ממערב לה, התקדמה אוגדת סיני לכיוון העיר סואץ ונמל עדביה.
  • השריון הישראלי התחיל לכתר את הארמייה המצרית השלישית, שהתמקמה והתחפרה ממזרח לתעלת סואץ בימי המלחמה הראשונים.

21 באוקטובר, כ"ה בתשרי, יום א'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • צה"ל הרחיב את ראשי הגשר במערב התעלה וחדר כ-15 ק"מ בעומק מצרים.

22 באוקטובר, כ"ו בתשרי, יום ב'

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18:52 נכנסה לתוקף הפסקת האש הראשונה, שלא נשמרה.

חייל צה"ל על הכביש לאסמאעיליה.

23 באוקטובר, כ"ז בתשרי, יום ג'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אל"ם זאב אלמוג (מימין), מפקד זירת ים סוף וסא"ל עוזי לבצור (במרכז), מג"ד 195, לוקחים בשבי את המז"ר המצרי (משמאל) בנמל עדביה

24 באוקטובר, כ"ח בתשרי, יום ד'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • כוחות שריון של צה"ל כבשו את נמל עדבייה בחוף המערבי של מפרץ סואץ. ספינות דבור של חיל הים תפסו את הנמל.
  • אוגדת אדן ניסתה לכבוש את העיר סואץ, אך נתקלה בהתנגדות עזה וספגה אבדות כבדות.
  • הפסקת אש בחזית הדרום. צה"ל התבסס באדמת מצרים ("אפריקה", בלשון החיילים), וכוחותיו היו מרוחקים 100 ק"מ בלבד מקהיר. הארמייה השלישית כותרה, וחייליה היו נתונים בסכנת גוויעה בצמא וברעב.

חזית הצפון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפה של חזית הצפון

6 באוקטובר, יום הכיפורים, שבת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בשעה 13:55, במקביל למהלך המצרי, פתח הצבא הסורי במתקפה רחבה: 3 דיוויזיות חיל רגלים ממוכן תקפו ברמת הגולן, לכל אורך הגבול הסורי-ישראלי, ואליהן הצטרפו שתי דיוויזיות משוריינות. במקביל בוצעה התקפה רחבה של 132 מטוסי קרב סוריים של מטרות איכות צבאיות בצפון מדינת ישראל.
  • מוצב החרמון הישראלי, ששימש מוצב תצפית חשוב של המודיעין וחיל האוויר, נפל בשעה 16:00 בידי כוח צנחנים וקומנדו סורי, שהוטס למקום במסוקים. הסורים השתלטו רק על המפלס העליון של המוצב ופיזרו עשן בעזרת מכונת עשן באולם המרכזי. בשאר המוצב עדיין נמצאו חיילים. בשעה 21:00 הצליח לצאת מהמוצב כח של 17 חיילים, בהם מפקד המוצב, ועשרה מהם הגיעו בשלום לאזור בשליטת צה"ל. ב-12 באוקטובר חדרו הסורים אל חדרי המוצב הפנימיים ותפסו את כל מי שהסתתר שם.
  • בהגנה על רמת הגולן עסקה אוגדה 36 - אוגדה סדירה בפיקודו של תא"ל רפאל איתן. עם תחילת הלחימה הגזרה התחלקה בין חטיבה 7 בצפון וחטיבה 188 בדרום. עקב ההנחה שעיקר המאמץ הסורי יתרכז בצפון[דרוש מקור] רוכזו שם שלושה גדודי שריון ובדרום שני גדודים.
  • בצפון הגולן לא הצליחו הסורים להבקיע את קווי ההגנה של צה"ל. בדרום הצליחו הסורים להבקיע את המערך הישראלי - היישובים בדרום הגולן פונו מיושביהם. ניתנה הוראה לפנות ארבעה מוצבים. שלושה פונו והרביעי כותר על ידי כחות סוריים.
  • אל אלוף פיקוד הצפון, יצחק חופי, הצטרף מפקד חיל האוויר לשעבר, מרדכי הוד, שתיפקד כמפקד הסיוע האווירי בפיקוד הצפון.
  • קרבות שריון כבדים ברמת הגולן - באחמדיה ובקוניטרה וצומת רפיד.
הפגזות במלחמת יום הכיפורים

7 באוקטובר, י"א בתשרי, יום א'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בקרב לטקיה תקף חיל הים הישראלי את הצי הסורי וטיבע חמש ספינות סוריות.
  • חיל השריון הישראלי יחד עם חיל האוויר הישראלי, עיכבו את התקדמות הסורים בגזרה הצפונית של רמת הגולן. הסורים פרצו אל עבר חושניה במרכז רמת הגולן.
  • כוח סורי (חטיבה משוריינת, חוד דיוויזיית החי"ר 9) נע מכודנה (שם הבקיעו הסורים את מערך ההגנה הישראלי) מערבה ופונה צפונה מתוך כוונה לאגף את חטיבה 7 באזור קוניטרה. "כוח טייגר", כוח של חטיבה 7 בגודל פלוגה מוקטנת (7 טנקים) בפיקודו של סרן מאיר זמיר, חיכה במארב והצליח לפגוע בכ- 60 כלים סוריים. החטיבה הסורית נבלמה והכוח הסורי נסוג.
  • חיל האוויר הישראלי נכשל בתקיפת מערך טילי הנ"מ הסורי במבצע דוגמן.
  • חטיבה 188 ("ברק"), בפיקודו של אל"ם יצחק בן-שהם, שנשאה בעול הבלימה העיקרי בדרום הגולן, איבדה חלק ניכר מכוחה. חטיבה 7, בפיקודו של אל"ם אביגדור בן-גל, שנשאה בעול הבלימה העיקרי בצפון הגולן, שילמה אף היא מחיר כבד. לכוחות השריון הסוריים נגרמו אבדות כבדות ביותר.
  • כוחות מילואים החלו להגיע לרמת הגולן. המלחמה נערכה בשתי גזרות: הצפונית באחריות אוגדת איתן, והדרומית באחריות אוגדת מילואים בפיקודו של האלוף דן לנר.
  • דיוויזיית השריון הראשונה הסורית התקדמה מחושניה צפונה במקביל ל"כביש הנפט" עד נפח. מפקדת אוגדת איתן נאלצה לנטוש את מחנה נפח. בנפח התפתח קרב בין קבוצת טנקים ("כח צביקה", חלקים מחטיבת המילואים 179 וכן חלקים מחטיבה 188) בפיקוד מח"ט 188 יצחק בן-שהם לבין הכוחות הסורים, בהמשך הצטרפו אליהם כוחות מחטיבה 679 של אורי אור. במהלך הקרב נהרג בן-שהם.
  • בדרום התקדמו הסורים אל מעברי הירדן, והגיעו עד קצביה ומושב נוב, מרחק 7 ק"מ מהכנרת.
  • במאמץ רב, ובסיוע מסיבי של חיל האוויר הישראלי, הצליחו הכוחות הישראליים, עד הערב, לבלום את התקדמות הסורים.
  • אוגדה נוספת, בפיקודו של תא"ל משה פלד, שהייתה עתודה מטכ"לית, הופנתה לחזית הצפון, בהתאם להערכה שמצב צה"ל שם קשה יותר.
  • בשעות הערב מגיע רב-אלוף בר-לב למוצב הפיקוד כדי לעזור להכין את התוכנית למתקפת הנגד למחרת בבוקר.
ניסיון לכיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים.

8 באוקטובר, י"ב בתשרי, יום ב'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקרב על עמק הבכא

9 באוקטובר, י"ג בתשרי, יום ג'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • נמשכת הדיפת הצבא הסורי במרכז ודרום רמת הגולן.
  • קרב עמק הבכא - הסורים ערכו מאמץ גדול להבקעה בגזרת קוניטרה, אך נכשלו.
  • חלק ניכר מהכוח הסורי הושמד בקרבות שריון.
  • חיל האוויר הישראלי החל בתקיפת מטרות תשתית בסוריה: תחנות כוח, בתי זיקוק, מאגרי דלק, שדות תעופה ועוד.
  • שבעה מטוסי F-4 פנטום של חיל האוויר הישראלי תקפו את בניין המטכ"ל הסורי ואת מפקדת חיל האוויר הסורי בדמשק. התקיפה המדויקת, שבוצעה בלבה של דמשק, הייתה פעולת גמול על פגיעת טילי פרוג-7 סוריים במגדל העמק ובבסיס חיל-האוויר ברמת דוד. המטכ"ל הסורי מוקם במרכזו של אזור צפוף בנ"מ, מוגן בטילי קרקע-אוויר, והמבצע המורכב נערך במזג-אוויר סוער.
  • חיל הים הישראלי תקף מתקני דלק בסוריה.
  • כוח מסיירת מטכ"ל, בפיקוד יוני נתניהו, אשר שימש כפלוגת סיור מובחרת באוגדה 36, שהייתה בפיקודו של רפול, הוקפץ למחנה נפח בעקבות הודעה על חדירת מסוקים המנחיתים לוחמי קומנדו סורים בקרבת הבסיס. במהלך הקרב בין סיירת מטכ"ל לבין הקומנדו הסורי נהרגו כארבעים לוחמים סורים ושני לוחמים מכוח הסיירת[3].

10 באוקטובר, י"ד בתשרי, יום ד'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • חיל האוויר הישראלי תקף שדות תעופה בסוריה. בין היתר מופצץ שדה התעופה חלב ומאלץ מטוסי תובלה סובייטיים שנשלחו כחלק מהרכבת האווירית לשוב על עקבותיהם.
  • חיל האוויר תקף את תחנות הכוח הגדולות "קאנטינה" ו"אוקלהומה" צפונית לדמשק ואת תחנת הכוח של חומס שסיפקו כשלושת רבעי מתצרוכת החשמל בסוריה ומביא לשיבושים קשים במשק החשמל שנמשכו מספר חודשים לאחר המלחמה.
  • כוחות צה"ל הצליחו להסיג את הכוחות הסוריים מעבר לקו הסגול. הסורים נהדפים מכל השטחים שכבשו בתחילת המלחמה, למעט מוצב החרמון, לאחר שאיבדו כ-900 טנקים.
  • צה"ל נערך לקרב הבקעה לעבר דמשק.

11 באוקטובר, ט"ו בתשרי, יום ה'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • התחיל השלב השני בחזית הצפון, שבו עבר צה"ל למתקפה.

12 באוקטובר, ט"ז בתשרי, יום ו'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטוס מיראז' 5 של חיל האוויר הישראלי טס מעל רמת הגולן
ירי חיל התותחנים של צה"ל ברמת הגולן

13 באוקטובר, י"ז בתשרי, יום שבת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • כוח של סיירת צנחנים, בפיקוד שאול מופז, יוצא למבצע דוידקה פשיטה לעומק סוריה, למבצע הריסת גשר באזור קטייפה בעומק של כ-350 קילומטר מגבול ישראל במטרה לשבש את תנועת אמצעי לחימה שנעה עליו בציר חומס-דמשק. זאת בעקבות הצלחת מבצע כותונת הדומה שנערך בלילה הקודם. המבצע לא מצליח והכוחות מפונים תחת אש אך ללא נפגעים.
  • בשעות הבוקר הפציץ חיל האוויר הישראלי את שדה התעופה אל מאזה בדמשק. מטוס ישראלי אחד הופל, טייסיו נטשו וחולצו בשלום.
  • חיל האוויר הסורי ממשיך במאמץ המרוכז לבלימת הכוח הישראלי במובלעת שהחל ביום ה-12 באוקטובר ומבצע מעל מאה גיחות. בחלק מהגיחות מותקפים בטעות כוחות סוריים ועיראקיים. בקרבות אוויר מופלים 11 מטוסים סוריים.
  • אוגדת לנר טמנה מארב לכוח העיראקי והכתה אותו בעוצמה רבה.
  • בליל ה-13–14 כבש גדוד 567 מחטיבת צנחנים 317 בפיקודו של סא"ל אלישע שלם את תל א-שמס.
  • ירדן שלחה חטיבת שריון לרמת הגולן.
ירי חיל התותחנים בקרב עמק הבכא

14 באוקטובר, י"ח בתשרי, יום א'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • לפנות בוקר תותחי צה"ל מפגיזים בשנית את שדה התעופה אל מאזה.
  • חיל האוויר הפציץ שדה תעופה מערבית לדמשק.

15 באוקטובר, י"ט בתשרי, יום ב'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • חיל האוויר מפציץ מכלי דלק בטרטוס.

16 באוקטובר, כ בתשרי, יום ג'

[עריכת קוד מקור | עריכה]

18 באוקטובר, כ"ב בתשרי, יום ה'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הסורים המשיכו בהפגזות מקומיות ובניסיונות תקיפה מן האוויר.

19 באוקטובר כ"ג- בתשרי, יום ו'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • לפנות בוקר כובש כוח צנחנים את כפר אום בוטנה. במהלך היום מנסים הסורים לכבוש מחדש את הכפר ללא הצלחה.
  • הכוחות העיראקים והירדנים תוקפים את כוחות צה"ל בדרום המובלעת.

21 באוקטובר, כ"ה בתשרי, יום א'

[עריכת קוד מקור | עריכה]

22 באוקטובר, כ"ו בתשרי, יום ב'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הפסקת אש בחזית הסורית.

23 באוקטובר, כ"ז בתשרי, יום ג'

[עריכת קוד מקור | עריכה]

24 באוקטובר, כ"ח בתשרי, יום ד'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הפסקת אש.

הזירה המדינית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

6 באוקטובר, יום הכיפורים, שבת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • לפנות בוקר נמסרת לדרג המדיני והצבאי ידיעה ממקור מודיעיני איכותי כי מלחמה כוללת תפרוץ במתואם בחזית סוריה ובחזית מצרים בשעה 18:00.
  • משיקולים מדיניים בשל חשש מפגיעה בנכונות של ארצות הברית לסייע לישראל במלחמה, ביטלה ראש הממשלה, גולדה מאיר מתקפת מנע שעמד חיל האוויר הישראלי להנחית בצהריים על שדות התעופה בסוריה.
  • ראש הממשלה, גולדה מאיר, מודיעה לאומה על פרוץ המלחמה. דבריה באו לחזק את רוח העם, אך מרחקם מהאמת התברר במהרה. בין השאר אמרה: "צה"ל נלחם והודף את ההתקפה. לאויב נגרמו אבדות רציניות... אנו לא הופתענו. שירותי המודיעין ידעו כי צבאות מצרים וסוריה נערכים להתקפה משולבת".

8 באוקטובר, י"ב בתשרי, יום ב'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • שר הביטחון, משה דיין, מתחיל לדבר, בפורום "ועדת העורכים" ובפורומים נוספים, על "חורבן הבית השלישי". ראש הממשלה, גולדה מאיר, מונעת ממנו לשאת דברים לאומה ברוח זו.

9 באוקטובר, י"ג בתשרי, יום ג'

[עריכת קוד מקור | עריכה]

10 באוקטובר, י"ד בתשרי, יום ד'

[עריכת קוד מקור | עריכה]

12 באוקטובר, ט"ז בתשרי, יום ו'

[עריכת קוד מקור | עריכה]

14 באוקטובר, י"ח בתשרי, יום א'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
טנק מסוג M60 פטון נפרק ממטוס C-5 גלקסי במהלך מבצע ניקל גראס
  • מטוס "גלקסי" אמריקני ראשון נוחת בלוד, ובו אמצעי לחימה לישראל. הרכבת האווירית פעלה במשך כחודש, והובילה מדי יום כאלף טון של אמצעי לחימה.

16 באוקטובר, כ' בתשרי, יום ג'

[עריכת קוד מקור | עריכה]

19 באוקטובר, כ"ג בתשרי, יום ו'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בעקבות התקדמות צה"ל מעבר לתעלה מחליטה ברית המועצות למנוע תבוסה מצרית. מזכיר המדינה האמריקני, הנרי קיסינג'ר, הוזמן למוסקבה, ושם הוסכם, לאחר שני ימי משא-ומתן, לכפות הפסקת אש. במקביל הטילה ההנהגה הסובייטית על הצבא האדום הוראה לתקוף את ישראל במידה ולא תיעתר. הצבא האדום מכין נתיבי טיסה למפציצים אשר היו אמורים להמריא מאוקראינה.

22 באוקטובר, כ"ו בתשרי, יום ב'

[עריכת קוד מקור | עריכה]

23 באוקטובר, כ"ז בתשרי, יום ג'

[עריכת קוד מקור | עריכה]

24 באוקטובר, כ"ח בתשרי, יום ד'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מצרים וישראל הסכימו להפסיק את האש בשעה 7:00, ללא חזרה לעמדות קודמות.

25 באוקטובר, כ"ט בתשרי, יום ה'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • החלה הפסקת האש בין ישראל למצרים.
  • ברית המועצות איימה בהתערבות בלחימה, ובתגובה הוכרזה כוננות בצבא ארצות הברית.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ חנוך ברטוב, דדו - 48 שנה ועוד 20 יום, כרך ב', תל אביב: ספרית מעריב, 1978, עמ' 123.
  2. ^ 1 2 ליאור אסטליין, היום מלחמה, בטאון חיל האוויר, ‏.
  3. ^ עדותו של האלוף במיל' שי אביטל על הקרב כנגד הקומנדו הסורי, מתוך אתר רשמי לזכרו של סא"ל יונתן נתניהו.
  4. ^ שאול מופז, המלחמה שלי רב-אלוף שאול מופז (מיל):300 קילומטר בעומק סוריה, באתר nrg‏, 5 באוקטובר 2003