אירוע ההכחדה בהולוקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אירוע ההכחדה בהולוקן הוא השם שניתן בדרך כלל להכחדה ההמונית המתמשכת של מינים כיום, בתקופה המודרנית של ההולוקן. המספר הגדול הכחדות מקיף משפחות רבות של צמחים ובעלי חיים כולל יונקים, ציפורים, דו-חיים, זוחלים ופרוקי רגליים. אחוז גבוה מההכחדה מתרחשת ביערות הגשם הטרופי. האיגוד הבינלאומי לשימור טבע תעד את הכחדתם של 784 מינים מאז שנת 1500 לספירה, ועד היום (2012). עם זאת היות שרוב ההכחדות הן כנראה בלתי מתועדות, מדענים מעריכים כי במשך המאה ה-20 נכחדו בין 20,000 ל-2 מיליון מינים, אבל לא ניתן לקבוע את המספר באופן מדויק יותר ברמת הידע הנוכחית.

בהגדרה רחבה אירוע ההכחדה בהולוקן כולל את היעלמותם של מיני יונקים גדולים, בסוף עידן הקרח האחרון, בתקופה מלפני 13,000 שנה עד 9,000 שנה מהיום. הכחדה כזו נחשבה לתוצאה של שינוי האקלים, התרבות בני האדם או שניהם. אירוע זה נקראים לפעמים הכחדת עידן הקרח. עם זאת, אירוע ההכחדה בהולוקן מתמשך במשך האירועים של האלף האחרון, כולל ימינו אלו.

קצב ההכחדה הנצפה הואץ באופן דרמטי במהלך 50 השנים האחרונות. אין הסכמה כללית האם להכליל הכחדות עכשוויות יותר כאירוע ייחודי או רק כחלק מתהליך שצובר תאוצה. רק במהלך התקופות המודרניות יותר של ההכחדה סבלו גם צמחים מהכחדה רחבת היקף. באופן כללי, אירוע ההכחדה בהולוקן מתאפיין בנוכחות של גורמי הכחדה מעשי ידי אדם ובזמן הגאולוגי הקצר שלו (עשרות עד אלפי שנים) יחסית לרוב אירועי ההכחדה האחרים.

הכחדה בזמן תקופת הקרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכחדה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הערכות קצב ההכחדה כיום מהיר יותר פי 100 עד פי 1000 מקצב ה"רקע" או מהקצב הממוצע של הכחדות מינים על פני סקאלת הזמן האבולוציונית של כדור הארץ.

הכחדות מודרניות משויכות באופן ישיר יותר להשפעות מעשי ידי אדם. בקרב הציבור הרחב, קצב ההכחדה נראה קטן יותר בשל הימצאותם בשבי של מינים ש"נכחדו בטבע" וכן בגלל פרטים בודדים ששרדו ומשתייכים למינים שסביבת המחיה שלהם נכחדה. כמו כן עיקר תשומת הלב הציבורית ניתנת למינים שנחשבים כאטרקציות לקהל בעיקר מקרב יונקים גדולים וציפורים (כמו דובי פנדה, דובי קוטב, נמרים, עופות דורסים וכו') וניתנת תשומת לב מעטה להכחדה של מיני דו-חיים ושל פרוקי רגליים. כמה דוגמאות של הכחדות שזכו לפרסום רחב:


בארץ התקיים מין חסר זנב שנקרא עגולשון שחור-גחון, אשר נחשב למין שנכחד בעקבות ייבוש החולה. המין, שהוכרז רשמית כנכחד ב-1996, שב ונתגלה ב-15 בנובמבר 2011 כאשר פקח רשות הטבע והגנים מצא נקבת עגולשון בשמורת החולה.

ציפורים רבות נכחדו כתוצאה מפעילות אנושית, בעיקר מינים אנדמיים לאיים, כולל עופות רבים שלא עפו. ציפורים בולטות כללו את:

רוב הביולוגים מאמינים כי אנו נמצאים בתחילתה של הכחדה המונית שמקורה בהתנהגות אנושית, והיא במגמת האצה. הביולוג האמריקאי אדוארד וילסון מעריך בספרו "עתיד החיים" (2002) כי בקצב הנוכחי של הפרעות אנושיות לביוספרה, חצי מהמינים יכחדו בתוך 100 שנים. בשנת 1998 המוזיאון האמריקאי להיסטוריה של הטבע ערך סקר בין ביולוגים שגילה כי 70% מבין הביולוגים מאמינים כי אנו נמצאים בתוך הכחדה המונית מעשה ידי אדם. מחקרים מדעיים שנערכו מאז מחזקים הערכה זו. בשנת 2004 לדוגמה, פורסם בכתב העת Nature מחקר שמזהיר מפני הכחדה המונית בעקבות התחממות עולמית. [1]

מידי שנה מפרסם ארגון IUCN, האיגוד הבינלאומי לשימור טבע, את הדו"ח השנתי שלו "הרשימה האדומה של מינים בסכנת הכחדה". הדו"ח נערך על סמך דוחות של כ-10,000 מדענים. בספטמבר 2007 פרסם הארגון את הדו"ח העדכני ביותר עד כה.

לפי הדו"ח כל מין רביעי של יונק, כל מין שמיני של ציפור ושליש ממיני הדו-חיים נמצאים כיום בסכנת הכחדה. מתוך 12 אלף מיני הצומח הנכללים בספר האדום, נתונים יותר משני שלישים תחת איום ממשי. הדו"ח קובע גם שבמהלך 2007 נוספו עוד 200 מינים לרשימת המינים בסכנת הכחדה. שנת 2007 היא השנה הראשונה הופיעו ברשימה האדומה גם אלמוגים. עשרה מיני אלמוגים מאיי גלאפגוס נכללים ברשימה ושניים מהם נמצאים בסכנת הכחדה המוגדרת כחמורה.

סכנת ההכחדה מרחפת בעיקר על יונקים ובעלי חיים גדולים, הזקוקים לשטחי מחיה רחבים ההולכים ונעלמים. סיבות ההכחדה כוללות פיתוח קרקע למטרות אנושיות הכוללות בינוי, וכריתת עצים, מינים פולשים וכן ציד למטרות מאכל וסחר. המדינות שבהן המספר הגדול ביותר של מינים בסכנת הכחדה הן אוסטרליה, ברזיל, מקסיקו וסין.

גורמי ההכחדה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ריבוי האדם והצורך ושימוש של האדם בשטחי חקלאות באופן בלתי מקיים. גידול האוכלוסייה לא הוביל לגידול משמעותי בסך השטח החקלאי מאז מלחמת העולם השנייה. עם זאת, חקלאות בלתי מקיימת גרמה לכך ששטחי חקלאות ישנים נזנחים, ושטחי אדמה טבעיים אחרים, בעיקר יערות, משמשים כשטחי חקלאות חדשים. הדרישה הגדלה לשטחי חקלאות גורמת להקטנה משמעותית בשטחי הבר. כתוצאה מהקטנה זו, נגזלים ונפגעים בתי הגידול של חיות הבר וצמחי הבר ועל אלה הנותרים גדלה התחרות התוך-מינית והבין-מינית. דבר זה מקטין את סיכויי שרידת מני הבר.
  • נוסף לחקלאות המשמשת כדי להאכיל את בני האדם באופן ישיר, יש צורות חקלאות נוספות. חקלאות מראה, חקלאות המגדלת מזון לבעלי חיים מבויתים, חקלאות יערות וחקלאות לתעשיית הבדים. השטח המשמש חקלאות זו אינו תלוי רק בכמות האנשים אלא גם לדפוסי הצריכה שלהם. לדוגמה אכילת מזון המכיל יותר בשר היא בעלת טביעת רגל אקולוגית גבוהה יותר היות שהיא דורשת כמות גדולה יותר של שטחי חקלאות ומשאבי טבע אחרים.
  • אנשים העוסקים בציד ובדיג גורמים לפעמים להכחדת מיני בר, בעיקר הדבר מתקיים בציד ודייג מסחריים הצדים הורגים ופוצעים כמות עצומה של חיות או פוגעים בשרשרת המזון שלהם. כך לדוגמה דיג דגים יכול לפגוע בקטלנים הניזונים מכלבי ים שאוכלים את הדגים. לפעמים משתמשים בציד מבוקר כדי לייצב מערכות אקולוגית. במערכות אקולוגיות שנפגעו ואיבדו את הטורפים הטבעיים שלהם, יש צורך לעתים קרובות לדלל את אולכוסיית בעלי החיים הצמחוניים שאלמלי כן עלולים לסבול ממחזורים חדים מידי של אכלוס יתר ורעב או מגפות.
  • איבוד שליטה על חיות וצמחים מבויתים שמתחרים על בתי הגידול של מיני הבר. לדוגמה: חתולי הבית מכחידים חיות קטנות וקלות טרף והארנבונים מכחידים צמחי בר. אחד החששות בתחום זה הוא מיציאה משליטה של הנדסה גנטית
  • מין פולש - יצורים הנהנים מהתחבורה המודרנית אך אינם בשליטת האדם, החל ממיקרואורגניזמים, המשך בזרעים וכלה בחולדה.
  • כריתת יערות - (לשם שימוש בעץ כדלק, לשם שימוש בעץ כחומר גלם לבניין ולריהוט בעיקר) ושריפת יערות (כדי לפנות מקום לשטחי חקלאות) וכן תהליכי מדבור.
  • סחף קרקע בעקבות תהליכי חקלאות לא מקיימים.
  • מחסור במים מתוקים. גופי מים מתוקים (כמו אגמים, נחלים , מי תהום וכדומה) משמשים את כל היצורים החיים היבשתיים. עקב ניצול גדל שלהם על ידי בני האדם, וכן עקב זיהום מים קטנה כמות המים שזמינה ליצורי הבר.
  • ניצול גדל והולך מסך הייצור ראשוני על ידי האדם, יחד עם הקטנת הכמות הכוללת של הייצור הראשוני.
  • קיטוע של שטחי מחיה על ידי כבישים, מסילות רכבת, ערים וצורות אחרות של בנייה והתיישבות אנושית.
  • שינויים מהירים וקיצוניים בבתי גידול: ייעור, הקמת סכרים, ייבוש ביצות, שינויים דחופים בהרכב וכמות העשן הנפלט אל האוויר.
  • התערבות גדלה והולכת במחזורים האקולוגיים - הוצאה והכנסה של תרכובות טבעיות אל מחזור החנקן, מחזור הזרחן וכו'. למרות שמדובר במחזורים טבעיים, האצה של תהליכים בהם או שינוי דפוסים בהם משבשת את המחזורים ומשנה את סביבת המחיה של יצורי בר. לדוגמה, שימוש בדשנים בחקלאות והגעתם לגופי מימיים, מהווה התערבות במחזור החנקן, מובילה לאטרופיקציה שגוררת הפרעה קשה למערכות הימיות.
  • זיהום הסביבה והשפעות שניוניות שלו כמו גשם חומצי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]