אירופה תחילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אירופה תחילה (ידוע גם בשם גרמניה תחילה) היה הרעיון שעמד בבסיס כל המאקרו-אסטרטגיה במהלך מלחמת העולם השנייה. לפי רעיון זה, שהוסכם על ארצות הברית והממלכה המאוחדת, לפי רעיון זה, בריטניה וארצות הברית התמקדו בהכנעת גרמניה הנאצית, תוך ניהול קרבות בלימה נגד האימפריה היפנית באוקיינוס השקט ובניצול משאבים פחותים. לאחר תבוסת גרמניה – בכפוף לכך שהאיום המרכזי על בריטניה יוסר – יופנו כל משאבי בעלות הברית למלחמה נגד יפן.

בדצמבר 1941, זמן קצר אחרי שארצות הברית הצטרפה למלחמה, החליטו נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט וראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל על המדיניות של "אירופה תחילה". עם זאת, מחקרים מראים שארצות הברית השקיעה בשלבים הראשונים של המלחמה משאבים רבים יותר בעצירת ההתקדמות של יפן באוקיינוס הפסיפי, כך שעד שנת 1944 לא הייתה עדיפות ברורה לכוחות שהוקצו לטובת הניצחון על גרמניה הנאצית.

האסטרטגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר נפילת צרפת בקיץ 1940, הייתה גרמניה, בסיועה של איטליה, האיום המרכזי על בריטניה, שנאלצה להתמודד עם מצב שבו שתי מדינות הציר כבשו את רוב אירופה המערבית. לאחר נפילת צרפת, נעשה ניסיון מצד גרמניה לפלוש לבריטניה (מבצע ארי הים) שנכשל לאחר שגרמניה לא הצליחה לבסס עליונות אווירית בשמי בריטניה, וכן בשל נחיתות הצי שלה לעומת הצי המלכותי הבריטי. במקביל, מלחמת עם יפן במזרח הלכה והפכה לאפשרות סבירה יותר ויותר. על אף שארצות הברית עדיין לא הייתה חלק מהמלחמה, היא נפגשה עם בריטניה במספר מקרים, תוך ניסיון לגבש אסטרטגיות משותפות. ב-29 במרץ 1941, דווח במהלך ABC-1 כי ארצות הברית ובריטניה הסכימו בנושאים הבאים: (1) "הבסתה המוקדמת של גרמניה כחברה הדומיננטית בברית מדינות הציר יעמוד במרכז המאמץ הצבאי של ארצות הברית באזור האטלנטי והאירופי" וכן (2) "הגנה אסטרטגית במזרח הרחוק".

לפיכך, האמריקאים שיתפו פעולה עם הבריטים באסטרטגיה של "אירופה תחילה" ובביצוע מבצעים צבאיים במהלך המלחמה. הדבר לווה בחשש בריטי שבהיעדר התמקדות באירופה, ארצות הברית תסיט את מאמציה לאוקיינוס השקט, ובחסות מהלך זה היטלר ינצח את ברית המועצות וכך יהפוך למעשה לבלתי מנוצח. מתקפת הפתע שהונחתה על ארצות הברית בפרל הארבור ב-7 בדצמבר 1941 לא הביאה לשינוי במדיניות ארצות הברית. זמן קצר לאחר המתקפה ביקר וינסטון צ'רצ'יל בוושינגטון מתוך מטרה למנוע מהאמריקאים להרהר בדבר קיום המדיניות של אירופה תחילה. שתי המדינות אשררו את המדיניות: "על אף כניסת יפן למלחמה, השקפתו נותרת בעינה והיא שגרמניה היא עודנה האויב המרכזי ושתבוסתה היא המפתח לניצחון. כאשר גרמניה תובס, התמוטטות איטליה ותבוסת יפן יבואו בהכרח אחריה"[1].

התנגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דעת הקהל האמריקאית נטתה לטובת פעולה נגד יפן. באחד מסקרי דעת הקהל המעטים שנערכו במהלך המלחמה בפברואר 1943, בחרו 53% מהאמריקאים ביפן כ"אויב הראשי", בהשוואה ל-34% שבחרו בגרמניה. סקר מאוחר יותר הראה כי 82% מהאמריקאים האמינו שהיפנים "יותר אכזריים בלבם" מאשר הגרמנים.

למרות המדיניות, כתוצאה מהאיום המידי והצורך לבלום את התקדמותה של יפן באוקיינוס השקט, הוקצו משאבים רבים יותר להבסתה של יפן לעומת גרמניה. בששת החודשים הראשונים שבהם ארצות הברית הייתה חלק מהמלחמה, הציב הצבא האמריקאי 300 אלף חיילים בחזית הפסיפית, לעומת 100 אלף חיילים שנשלחו לאירופה. המתקפה הגדולה הראשונה של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה הייתה גם היא באסיה, במהלך הקרב הימי על גוודלקנל.

ניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש אוגדות צבא אמריקאיות נפרסו באוסטרליה ובניו זילנד בפברואר ובמרץ 1942 לבקשת ראש ממשלת בריטניה צ'רצ'יל, על מנת שהאוגדות שנשלחו מאותן מדינות יוכלו להמשיך להילחם במזרח התיכון. באמצעות פריסה זו בחזית היפנית, סייעה ארצות הברית לקידום האסטרטגיה אירופה תחילה בעקיפין, כך שאפשרה לאוגדות להמשיך ולהילחם באירופה.

בשנים 1944 ו-1945, עברו רוב המשאבים האמריקאים לאירופה, והפכו את "אירופה תחילה" למציאות. בסוף המלחמה באירופה היו לארצות הברית 47 אוגדות באירופה ו-21 אוגדות בחזית היפנית. 78% ממשאבי חיל האוויר והצבא הופנו נגד גרמניה לעומת 22% נגד יפן. לפי תוכניות הפלישה ליפן, 15 אוגדות תוכננו לעבור מאירופה למזרח אסיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The United States in World War II: A Documentary History, נערך על ידי Mark Stoler, Molly Michelmore, עמ' 63