איריומוטה

איריומוטה
西表島
	צילום לוויין של האי
	צילום לוויין של האי
נתונים גאוגרפיים
מיקום	ים סין המזרחי
קואורדינטות	24°20′N 123°49′E / 24.34°N 123.81°E
ארכיפלג	איי יאאיאמה (אנ'), חלק מאיי ריוקיו
שטח	289.27 קמ"ר
אורך	29 קילומטר
רוחב	19 קילומטר
היקף החוף	130 ק"מ
גובה מרבי	469.5 מטר
נתונים מדיניים
מדינה	יפן
אוכלוסייה	2,379 (31 במרץ 2021)
אזור זמן	UTC +9
	(למפת יפן רגילה) טוקיו אוסקה סאפורו סנדאי ניאיגטה פוקואוקה נהה ד.; קו.; צ.; קו.; סין רוסיה ים יפן האוקיינוס; השקט; איריומוטה

איריומוטה (ביפנית: 西表島) הוא האי הגדול ביותר באיי יאאיאמה (אנ'), והאי השני בגודלו במחוז אוקינאווה, אחרי האי אוקינאווה. האי שוכן בחלק הדרומי של איי ריוקיו, בין האיים אוקינאווה וטאיוואן.

שטחו של האי 289.27 קילומטרים רבועים, ומתגוררים בו, נכון ל-31 במרץ 2021, 2,379 תושבים. לאי אין נמל תעופה, ורוב המבקרים - למעלה מ-390,000 בשנת 2006 - מגיעים מהאי אישיגאקי (אנ') במעבורת, שיט של 31.4 קילומטרים לנמל אוואהרה (上原港) בחוף הצפון-מזרחי של איריומוטה או לנמל אוהארה (大原港) בדרום-מזרח. מבחינה מנהלית האי שייך לעיירה טאקטומי (אנ'), במחוז אוקינאווה. התשתיות מוגבלות לכביש חוף אחד המחבר בין הכפרים בחוף הצפוני והמזרחי.

בשנת 2021, נכלל רוב האי באתר המורשת העולמית האיים: אממי-אושימה, טוקונושימה ואיריומוטה והחלק הצפוני של אוקינאווה של ארגון אונסק"ו.^[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באי היו מעט יישובים של דייגים ומגדלי אורז באזורי החוף, אך מעולם לא הייתה בו אוכלוסייה גדולה. עד שהחל לפעול בו מכרה הפחם איריומוטה (西表炭鉱). המכרה היה פעיל בין 1889 ל-1959.

במהלך מלחמת העולם השנייה נאלצו כמה מתושבי האי אישיגאקי למצוא מחסה באיריומוטה, ורבים מהם חלו במלריה. לאחר המלחמה חיסלו כוחות ארצות הברית ביפן את המלריה מהאי, והאי נקי ממלריה מאז. האי, יחד עם שאר מחוז אוקינאווה, היו טריטוריה בשליטת ארצות הברית עד 1972. איריומוטה הוחזרה ליפן ב-17 ביוני 1972.

קיימת האפשרות שצוללת אמריקאית מתקופת מלחמת העולם השנייה נמצאת בעומק של כ-350 מטרים מול חופי האי איריומוטה. במהלך פעולות עם חברה אוקינאווית באמצעות רובוט תת-ימי מתוצרת ארצות הברית בשנת 1995, קבוצת צוללנים נתקלה במגע סונאר עם מה שנראה כמבנה מתכת, בהיקף של כ-6.1 מטר ובאורך 35 מטרים בזווית של בערך 20–30 מעלות. תמונת סונאר של מכשול גדול ובלתי צפוי לפעילות הניעה את הצוללנים לפקד על תמרוני התחמקות ולהימנע מהאזור למען בטיחות הרובוט.

הצוללנים, שחשבו שתהיה להם הזדמנות נוספת לעבוד באזור במועד מאוחר יותר, עזבו את האזור ולא חזרו לאותו אתר. הרובוט שלהם אבד ב-1997 מול האי יונאגוני, האי האחרון השייך לאוקינאווה מול החוף המזרחי של טאיוואן. הם היו בטוחים למדי שהאובייקט הוא צוללת, אולי הצוללת סנוק (אנ') שאבדה באזור באפריל 1945. טרם נעשו ניסיונות צלילות נוספות באזור.^[2]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחו של האי 289.27 קילומטרים רבועים, והיקף קו החוף הוא 130 קילומטרים. זהו האי ה-12 בגודלו בין איי יפן, והשני בין האיים במחוז אוקינאווה, אחרי האי אוקינאווה עצמו. באי מתגוררים, נכון ל-31 במרץ 2021, 2,379 תושבים.

האי הררי במרבית שטחו ואין בו כמעט שפלות, כשההרים והיערות מגיעים עד החוף, מה שמגביל את המקומות הראויים למגורים לשטחים קטנים ליד החוף. 90% מהאי מכוסה בג'ונגל צפוף ובביצות מנגרובים. 80% מהאי הם אדמת מדינה מוגנת, ו-34.3% מהאי שייכים לפארק הלאומי איריומוטה (אנ'). הנקודה הגבוהה ביותר באי היא הר קומידאקה (古見岳) בגובה 469.5 מטרים. הרים נוספים הם טדוסן (テドウ山), בגובה 441.2 מטרים וגוזאדאקה (御座岳), בגובה 420.4 מטרים.

נהר אורוצ'י (浦内川) הזורם לאורך 18.8 קילומטרים באי הוא הנהר הגדול ביותר במחוז אוקינאווה, באי זורמים גם נהרות קטנים יותר: הנהר נאקאמה (仲間川), שאורכו 7.45 קילומטרים והנהר נאקרה (仲良川). משתרע מפלי פינאיסרה (ピナイサーラの滝) שבאי הם המפל הגדול ביותר במחוז אוקינאווה. בין איריומוטה לאישיקאגי משתרעת לגונת סקיסי (石西礁湖) ובה שונית האלמוגים הגדולה ביותר ביפן.

בסביבות 21 קילומטרים צפונית-מערבית מאירימוטה נמצא הר געש תת-ימי פעיל שהתפרץ בפעם האחרונה ב-1924. הפסגה נמצאת 200 מטרים מתחת לפני הים.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים באיריומוטה הוא אקלים משווני טרופי (סיווג Af על פי שיטת קפן). גשם יורד כל השנה כשכמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 2,342.3 מילימטרים, כשיולי הוא החודש היבש ביותר עם ממוצע משקעים של 129 מילימטרים. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 23.9 מעלות צלזיוס, והטמפרטורה החודשית הממוצעת נעה בין 18.5 מעלות צלזיוס בינואר ל-28.9 מעלות צלזיוס ביולי. באיריומוטה יש עונת טייפון שנמשכת בממוצע מיוני עד ספטמבר.

אקלים באיריומוטה (1991–2020)
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר	שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	20.9	21.6	23.1	25.5	28.3	30.5	32.1	31.5	30.3	27.8	25.5	22.4	26.6
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	16.4	16.7	17.7	20.3	23.1	25.8	26.5	26.1	25.2	23.4	21.0	17.9	21.7
משקעים ממוצעים (מ"מ)	162.9	146.6	147.3	157.3	175.6	186.3	128.8	282.0	270.8	213.1	192.3	176.9	2,239.9
מקור: Iriomotejima Climate Normals 1991-2020, Japan Meteorological Agency

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי מפורסם בזכות חתול איריומוטה (אנ') (Prionailurus bengalensis iriomotensis), תת-מין של חתול נמרי בנגלי בסכנת הכחדה חמורה שחי רק על איריומוטה.^[3] נכון לשנת 2007 גודל האוכלוסייה הוערך ב-100–109 פרטים.^[4]

ירגזי איריומוטה (אנ') (Sittiparus olivaceus) הוא מין ירגזי אנדמי לאיי יאאיאמה, שבהם איריומוטה הוא האי הגדול ביותר.

באי יש נחש ארסי Protobothrops elegans (אנ'), מין של צפעוני גומה מהסוג גומצן המכונה מקומית בשם "האבו", המין שייך לאותו סוג כמו גומצן האבו, אבל על אף הכינוי הזהה מדובר במינים שונים. מהכשה מנחש זה יש שיעור מוות של 3% ושיעור נכות קבוע של 6–8%.^[5]

Satakentia liukiuensis, המין היחיד בסוג Satakentia, הוא עץ דקל האנדמי לשני האיים אישיגאקי ואיריומוטה באיי יאיאמה.^[6]

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט אנשים באי דוברים בניב המקומי של איריומוטה של שפת יאאיאמה (אנ').

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד תיירות, כלכלת האי מתבססת על חקלאות, בעיקר גידולים של אננס, קנה סוכר, מנגו, גידול פנינים מתורבות^[7] ודיג.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לאי השכן אישיגאקי, יש באיריומוטה מעט מלונות ובתי הארחה. האי פופולרי בקרב צוללנים בשל שוניות האלמוגים. יש גם טיולים בנהרות בקאנו או ברגל לאורך כמה מסלולי הליכה בפנים הארץ. אולם במקרה האחרון, מומלץ להיעזר במדריך מקומי. בצפון-מזרח יש טיולים עם עגלות רתומות לתאו מים.