אישה ושמה גולדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אישה ושמה גולדה
A Woman Called Golda
A Woman Called Golda..jpeg
בימוי אלן גיבסון עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה הארווי בנט
ג'ין קורמן
לין גאתרי
מרילין הול
תסריט הרולד גאסט
סטיב גתרס
שחקנים ראשיים

אינגריד ברגמן
נד ביטי
ג'ודי דייוויס
אן ג'קסון
לנרד נימוי

יוסי גרבר
מוזיקה מישל לגראן עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום אדם גרינברג עריכת הנתון בוויקינתונים
מפיץ "אופריישן פריימטיים"
פאראמאונט
CBS
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 1982 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 200 דקות
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט ביוגרפי, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אינגריד ברגמן כגולדה מאיר בהכנות לצילום סצנה בסרט. מאחוריה עובר איפור יוסי גרבר בתפקיד משה דיין

אישה ושמה גולדהאנגלית: A Woman Called Golda) הוא סרט טלוויזיה אמריקאי משנת 1982 המבוסס על חייה של גולדה מאיר. את הסרט ביים אלן גיבסון ומככבת בו אינגריד ברגמן בתפקיד מאיר. זה היה תפקידה האחרון של ברגמן לפני מותה, ועבורו זכתה לאחר מותה בפרס אמי ובפרס גלובוס הזהב. הסרט זכה בשני פרסי אמי נוספים, כולל פרס סרט הדרמה הטוב ביותר.

תקציר עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1977 חוזרת גולדה מאיר לבית הספר בו למדה בנערותה במילווקי, ומספרת לתלמידים את סיפור חייה. היא חוזרת לילדותה ברוסיה ולהגירת המשפחה לארצות הברית כדי לברוח מרדיפת היהודים באירופה. בצעירותה היא חולמת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. היא נישאת למוריס מאירסון והשניים עולים לפלשתינה ומתנדבים בקיבוץ מרחביה, אך בשל מצב בריאותו של מוריס הם נאלצים, לאכזבתה של גולדה, לעזוב את הקיבוץ ואת העשייה בו ולעבור לירושלים. בירושלים הופכת מאיר לפעילה בולטת בתנועה הציונית. מסירותה המוחלטת לעניין הציוני ולתפקידיה הממלכתיים על חשבון זמנה עם מוריס גורמת להתרחקות בין השניים, אך הם נשארים נשואים עד מותו של מוריס ב-1951.

הסרט ממשיך ועוקב אחרי חייה של מאיר במהלך העשורים הראשונים לקיומה של ישראל, דרך התמנותה לתפקיד ראש הממשלה ועד לימים הקשים של מלחמת יום הכיפורים, בעקבותיה התפטרה מתפקידה.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנ/ית דמות
אינגריד ברגמן גולדה מאיר
נד ביטי הסנטור דורוורד
פרנקלין קאוור יוברט האמפרי
ג'ודי דייוויס גולדה מאיר בצעירותה
אן ג'קסון לו קידר / המספרת
רוברט לוג'יה אנואר סאדאת
לנרד נימוי מוריס מאירסון, בעלה של גולדה
ג'ק תומפסון אריאל, מזכיר קיבוץ מרחביה ופעיל ציוני
דייוויד דה קייזר דוד בן-גוריון
בארי פוסטר אורד וינגייט
נייג'ל הות'ורן המלך עבדאללה הראשון
יוסי גרבר משה דיין
יעל פרידמן שיינה, אחותה של גולדה
יוסף שילוח עזרא דנין
שמואל עצמון ישראל גלילי
עמוס מוקדי יגאל ידין
עודד תאומי דוד אלעזר
נתן כוגן לוי אשכול

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה מועמד לשבעה פרסי אמי וזכה בשלושה:

  • זכה בפרס סרט הדרמה הטוב ביותר
  • זכה בפרס השחקנית הטובה ביותר בסדרה קצרה או סרט - אינגריד ברגמן
  • זכה בפרס העריכה הטובה ביותר לסדרה קצרה או סרט
  • מועמד לפרס שחקן המשנה הטוב ביותר בסדרה קצרה או סרט - לנרד נימוי
  • מועמד לפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קצרה או סרט - ג'ודי דייוויס
  • מועמד לפרס המוזיקה הטובה ביותר בסדרה קצרה או סרט - מישל לגראן
  • מועמד לפרס העריכה הקולית הטובה ביותר לסרט

הסרט היה מועמד לשני פרסי גלובוס הזהב וזכה באחד:

  • זכה בפרס השחקנית הטובה ביותר במיני-סידרה או סרט טלוויזיה - אינגריד ברגמן
  • מועמד לפרס המיני-סידרה או סרט הטלוויזיה הטוב ביותר

אינגריד ברגמן קיבלה את שני הפרסים לאחר מותה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אישה ושמה גולדה בוויקישיתוף