אישה קטלנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אישה קטלנית הוא מונח הלכתי לציון אישה שהתאלמנה פעמיים. לפי ההלכה קיים חשש שאישה כזו היא שגרמה למות בעליה והנישואין איתה מסכני חיים, ועל כן היא נקראת "קטלנית" ונאסר עליה להינשא בשלישית.[1]

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא מובא שיהודה לא הסכים שתמר כלתו תינשא לבנו השלישי שלה עד שיגדל, מפני שחשש שהוא ימות כמו אחיו ער ואונן.

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ:

לפי פרשנות רש"י (המבוססת על מדרש), יהודה דחה את כלתו בטענה שקרית, והסיבה האמיתית הייתה מפני שחשש שנישואיה עם בנו יגרמו למותו מפני שהיא אישה "קטלנית" – אישה שגורמת מוות לבעליה ("מוחזקת היא זו שימותו בעליה").

בתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד מובאת מחלוקת, מתי נקראת האישה קטלנית. רבי יהודה הנשיא סובר שכבר לאחר פעמיים האישה מוחזקת כ"קטלנית" ואילו רבן שמעון בן גמליאל סובר שכדי להיות מוחזקת כ"קטלנית", צריכה האישה להתאלמן שלוש פעמים. רב יוסף מכריע להלכה כשיטת רבי יהודה הנשיא, לחומרא.

והתניא: ניסת לראשון ומת, לשני ומת – לשלישי לא תנשא, דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: לשלישי תנשא, לרביעי לא תנשא.

מחלוקת רבי יהודה הנשיא ורבן שמעון בן גמליאל איננה רק בפרט זה, אלא היא נאמרת לגבי דינים שונים, לדוגמה: דחיית מצוות ברית מילה, במקרים שבהם יש חשש למותו של התינוק, כמו במקרה ש"מתו אחיו מחמת מילה", והשאלה היא, האם החזקה שבמשפחה הזאת מתים במילה היא לאחר שמתו להם שני בנים, או דווקא לאחר מות שלושה אחים.

טעם הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמוראים נחלקו בשאלת מסוכנותה של האישה הקטלנית. לדעת רב הונא, האיסור נובע מחשש שהאישה הדביקה את בעליה במחלת מין, ולדעת רב אשי, מות הבעלים נובע ממזל רע של האישה הגורם לבעליה מוות.[2]

בתלמוד מובאים מקרים להבהרת החילוק ההלכתי בין הטעמים. לדוגמה: אם הבעלים מתו לאחר האירוסין ולפני הנישואין, ברור שהדבר לא נגרם מחמת מחלה של האישה. וכן אם הבעל מת כתוצאה מתאונה שסיבת מותו ידועה (כגון נפילה ממקום גבוה).

עולה השאלה, מדוע דווקא אישה שמתו בעליה פסולה להינשא, אך לא כך לגבי גבר שמתו נשותיו. הרא"ש[3] מסביר כי מזלו הרע של אדם יכול לגרום למות מפרנסו. לפיכך אישה עלולה לגרום למות בעלה, אך בעל אינו מתפרנס על ידי אשתו ולפיכך גם מזלו הרע אינו צפוי להביא על נשותיו אסון.

האם בדיעבד צריך להתגרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם מבטא עמדה מזלזלת כלפי המאמינים בסכנת האישה הקטלנית, ופוסק כי גם אם יש מי שחושש לחתן אותה, הרי שאם היא נישאה אין לחייבו לגרשה ואם גירשה חייב לשלם את כתובתה.[4] בתשובה כתב הרמב"ם[5]

קטלנית אין בו איסור, אבל הוא מרוחק על צד הניחוש והפחד והתימהון, שיש ברוב השעות שינזקו בהם הגופות החלשים, ואין חילוק בין זה לאוכל מכישא דאסר גננא. ואף על פי שיש חכמים שסוברים שלא תנשא, אומרים לה אם תמצאי מי שיקדש אותך לא נחייבנו לגרש, והיו מערימין ומקדשים בפני שני עדים ואחר כך כותבין לה בית דין כתובה, דמכניסין אותה לחופה, ומברכין שבע ברכות הואיל ונתקדשו. כן היו עושים ב"ד של רבינו יצחק בעל ההלכות וב"ד של רבינו יוסף הלוי תלמידו וכל הבאים אחריהם, וכן עשינו אנחנו במצרים להתיר.

לעומת זאת לפי הרא"ש, נישואים לאשה כזו מהווים סכנת חיים וכיוון שאין האדם בעלים על חייו ואין לו זכות לסכן אותם, לפיכך גם אם נישא גבר לאישה קטלנית עליו לגרשה.

גדרי אישה קטלנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הדין הוא כאמור בתלמוד, שבו חלוקות הדעות האם אישה נחשבת קטלנית אחרי שמתו לה שני בעלים או אחרי שמתו לה שלושה בעלים. להלכה התקבלה הדעה הראשונה, כדעתו של רבי יהודה הנשיא, שחזקה היא בשתי פעמים, על אף שבשור המועד ההלכה נפסקת כאביו, רבן שמעון בן גמליאל.

דין האישה הקטלנית תקף בהלכה עד היום, אך נראה שהפוסקים צמצמו במידת מה את תחולתו. בין השאר היו שאמרו כי אישה שבעליה מתו על קידוש השם אינה נחשבת לקטלנית, שכן לא מזל רע מביא למוות כזה, אלא זכות. כיום מקובלת דעה מצמצמת לפיה האישה הקטלנית היא דווקא זו שבעליה מתו ממחלה שהחלה אחר הנישואין, אך לא ממחלה שהחלה קודם הנישואין, ממגפה או מתאונה.[6] בנוסף, לפי הדעה המקובלת, האישה נחשבת לקטלנית רק אם בעליה מתו לפני גיל שבעים.

בפסק דין של בית הדין הרבני העליון (פד"ר חלק ו עמ' 80), בו ישבו בדין הרב יוסף שלום אלישיב, הרב עובדיה יוסף והרב אליעזר גולדשמידט, נקבע עוד, שרק אם הבעל נפטר זמן קצר אחרי הנישואין, או בלא ילדים – אשתו נחשבת כקטלנית, אבל אם הבעל חי מספר שנים ואף הוליד בן – אין אשתו נחשבת כקטלנית.

בפסק דין של בית הדין האזורי בבאר-שבע משנת תשע"ד (2014), מתיר הרב ציון לוז-אילוז לאישה שמתו לה שני בעלים להינשא לשלישי וקובע שאישה זו אינה בגדר "אישה קטלנית". סניפים להיתר הם: גיל הבעלים הנפטרים (מעל גיל 90), הזמן הרב ששהו עם האישה (כ-20 שנה), העובדה שהראשון מת מחוץ לישראל והשני מת לאחר עלייתם לישראל (שינוי במזל) וכן העובדה שמדובר באנשים שלא שמרו מצוות (ובמיוחד מצוות "נידה") וייתכן שמתו בגין עוונם.

למרות הרושם שנוצר של צמצום תחולת הדין, עיון מדוקדק בפסק הדין של הרב ציון לוז-אילוז מבטא את עמדתו שיש לראות בנישואין עם ה"אישה הקטלנית" לא "חשש סכנה" אלא "איסור גמור", ועל מסדרי הנישואין בישראל לאסור זאת.

הנה, כל דין זה של קטלנית איננו דין בפסולי אישות כלל, אלא בחשש סכנה. מבחינה זו, לאחר שהודענו את חשש הסכנה, היה מקום לתת לכל אחד לעשות כרצונו, ואין לבית הדין להתערב כלל מעבר להודעה על החשש שיש בזה. זהו מעין האיסור של בת כהן להינשא לישראל עם הארץ. אבל אעפ"כ בקטלנית נתחדשה הלכה ודין זה הפך לאיסור גמור. במסגרת סדרי הנישואין בישראל, שעל פי רוב נעשים בפיקוח אנשי התורה ו"כל מי אינו ידוע בטיב גיטין וקידושין לא יהיה לו עסק עימהם", יש לאסור על מי שבא לשאת קטלנית, ולא לאפשר לו לעשות זאת

פסק דין רבני 960945/1 (באר שבע) פלונית (ניתן ביום 2.2.14)

לאחרונה נשמעת ביקורת קשה על כך שבית הדין הרבני, אשר מוסמך כרשות שופטת מטעם מדינת ישראל, משקף בפסקי דינו עמדה אשר מבוססת על תפיסה מאגית ופוגענית בנשים. זאת, כאשר מצינו רבנים וחכמים קדומים כמו הרמב"ם, אשר דחו את התפיסה הזאת מכול וכול.

חלוקות הדעות בשאלה, האם גיורת שבעליה מתו בעודה גויה נחשבת לקטלנית אחר הגיור. הרב יוסף שלום אלישיב הורה שרק הנשואה כדת משה וישראל (לא לגויים ואף לא ליהודים בנישואין אזרחיים) נחשבת כקטלנית.[7]

אישה קטלנית הזקוקה לייבום – מצווה לקחת אותה לאישה למרות היותה קטלנית, כדי לקיים את מצוות הייבום.[8]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.