אישטוואן בנדק (רופא)
 | |
| לידה |
17 בינואר 1915 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
9 ביוני 1996 (בגיל 81) ונציה, איטליה |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
| תפקידים |
רופא, סופר, איש אשכולות |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אישטוואן בֶּנֶדֶק (בהונגרית: Benedek István; בודפשט, 17 בינואר 1915 – ונציה, איטליה, 9 ביוני 1996) רופא יהודי-הונגרי, סופר, היסטוריון תרבות, איש אשכולות. נכדו של אלק בנדק בנו של מרצל בנדק.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אישטוואן בנדק הוא נכדו של המספר הגדול אלק בנדק, בנו של מרצל בנדק, אחיו הצעיר של אנדראש בנדק. אמו, גיורי לואיזה (1962-1885) הייתה יהודייה, בתם של דיולה גיורי (במקור פולק) ושל ז'ופיה שרולטה שולהוף. כבר בילדותו התבלט בכישורי הכתיבה שלו, מכתביו פורסמו בעיתון הילדים המפורסם של סבו בטרנסילבניה Cimbora, והם שימשו לכתיבת "מחשבות האח הקטן" באדיבותו של אלק בנדק.
בשנת 1940 הוא קיבל דוקטור לרפואה בבודפשט, ולאחר מכן היה רופא בית חולים בצ'פל. החשיבה הפסיכיאטרית שלו הושפעה באופן משמעותי מהעובדה שהוא היה תלמידו של לאופולד סונדי, ביחד עם פלורה קוזמוצה, פרנץ מראי, לאיוש קרדוש ועמיתים אחרים. לא במקרה הוא נחשב לאחד מחשובי הפרשנים ההונגרים של יצירתו של סונדי.
בשנים 1945–1947 לימד פסיכולוגיה באוניברסיטת בויאי בקלוז' כמורה ראשי ופרופסור. לאחר מכן חזר לבודפשט,[1] שם ב-1948 מונה לרופא הראשי של המכון הלאומי לנוירולוגיה ולפסיכיאטריה, וב-1951 עבר גם את בחינת המומחה בפסיכיאטריה.
בין השנים 1952 לבין 1957 כיהן בתפקיד מנהל בית החולים לחולי נפש בריפוי בעיסוק באינטהאזה. חוויותיו שם ושיטות הטיפול שלו סוכמו ב"כלוב הזהב: חיי מחלקה פסיכיאטרית". ביצירתו שיצאה לאור במהדורה הראשונה ב-1957, שעברה כמה מהדורות וממש עשתה לו שם מוכר בעולם הרופאים והמתעניינים בנושא.[2]
הוא חי כעציר ומגורש בשנים 1957–1958, ואז הותר לו לחזור לבודפשט, שם ניהל מרפאה לפסיכותרפיה של רובע 11 במשך 10 שנים, בין השנים 1968–1971 עבד כיועץ במחלקת התרבות של מועצת העיר של רובע 12. בשנים שלאחר מכן עבד כסופר מומחה, עורך לקסיקונים, כותב ספורת, והפיק תוכניות טלוויזיה רבות וחשובות. לאחר חילופי המשטר ב-1990, מ-1992 ועד מותו, הוא היה נשיא הכבוד של אגודת העיתונאים ההונגרים, וכן נבחר לחבר כבוד של האגודה ההונגרית להיסטוריה רפואית.
בנוסף לרופאים והיסטוריוני תרבות, הוא היה ידיד קרוב עם כמה סופרים ומשוררים; בנו של פרידייש קארינתי המשורר גאבור קארינתי, התגורר בביתו עד סוף ימיו.
הרצאותיו הרבות של אישטוואן בנדק על היסטוריה רפואית נשמרות בארכיון של הטלוויזיה ההונגרית, כולל סדרת טודורה.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא זכה בשני פרסים יוקרתיים:
פרס אלברט סנט-גיירגי (1992)
פרס סצ'ני (1992, על מפעל חייו, במיוחד כהוקרה על פעילותו בתחום הפצת הידע המדעי).
מחקריו העיקריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עולם של אינסטינקטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-40 הוא חקר את נושא עולם האינסטינקטים, ב-1943 יצא לאור יצירתו "אינסטינקט ופשע" וב-1948 "עולם האינסטינקטים". כמה מאמרים טכניים פורסמו על מורו הגדול, לאופולד סונדי, ומאמר הסיכום שלו עליו נמצא ב"קין, מפר החוק - משה, המחוקק" (תרגם: ורה מראי) של לאופולד סונדי. פורסם בהמשך המהדורה ההונגרית של יצירתו (1987).
תיירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא היה תייר פעיל, וחקר גם את ההיסטוריה של טיפוס הרים, עבודתו הידועה ביותר שפורסמה בנושא זה היא "לשוטט באלפים", המהדורה הראשונה שלו יצאה לאור ב-1958.
כתיבת רומן
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא העשיר את הספרות ביצירותיו הרבות, אם כי יצירות אלו קשורות לרעיונותיו הפסיכיאטריים בכמה מקומות. אלה כוללים את:
- "כלוב הזהב" המצליח ביותר (מהדורה ראשונה: 1957)
- "סיפורי העיר" (מהדורה ראשונה: 1961)
- "מדברים על אנשים עצבניים" (1963)
- "אדם וילד" (1965)
- "שלוש חולצות" (1966)
- כמו גם שלושת הכרכים הנקראים "צ'ינבה" Csineva (1968-1983)
היסטוריה של התרבות הצרפתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]התחום הבא, שבאמת היה לו הבנה עמוקה בו, הוא ההיסטוריה של התרבות הצרפתית, במיוחד החל מהנאורות. בשנת 1965 התפרסם האוסף שלו בשם "מדע הטבע בנאורות הצרפתית", אך הוא גם חיבר כרך על האנציקלופדיה הצרפתית הגדולה, בשנת 1969 דיווח על הסלונים הפריזאיים לשעבר ברומן, וב-1969. ב-1976 התפרסמה עבודתו על תולדות האמנות, "אמרה קריסטינה - דיאלוג על אימפרסיוניזם", יצירה בהשראת שיחותיו עם אשתו הראשונה.
ב-1978 כתב ספר על רוסו ותירגם יחד עם אביו את הווידויים של רוסו. ב-1983 כתב את הביוגרפיה של גוסטב קורבה עם הכותרת "העמוד הנופל".
היצירה של איגנץ זמלווייס
[עריכת קוד מקור | עריכה]אולי תחום המחקר הידוע ביותר שלו הוא חקר יצירתו של איגנץ זמלווייס, ובמקביל, לעשות צדק עם זמלווייס לנוכח ההשמצות הרבות והמסקנות השגויות שפורסמו אודותיו. הוא עבד צעד אחר צעד על מפעל חייו של הרופא ההונגרי הגדול ביותר, וכתב את הכרך הראשון שלו ב-1967, שזכה לתהודה רבה. מקצוע הרפואה תקף אותו "רשמית", מכיוון שהוא לא קיבל את תאוריית הרעלת הדם שהושמעה לעיתים קרובות כל כך כגורם למותו של זמלווייס, אלא נקב בעגבת (ועקב כך שיתוק פרוגרסיבי, הפרעה נפשית, דלקת מוח כרונית של קליפת המוח) כהתמוטטות מוחית מתמשכת של החודשים האחרונים לחייו (בנוסף לעובדה שחלה ככל הנראה במהלך פציעה שנגרמה במהלך נתיחת גופה של אישה עם עגבת שמתה מזיהום בלידה - כמה עשורים לפני כן). ממחקר היסטוריה רפואית שנערך לאחר שנת 2000 ומתיאור הפתולוג שלו, ברור שהשערתו של אישטוואן בנדק נכונה, שאכן מחלה זו היא שתקפה את זמלווייס ובסופו של דבר גרמה למותו.
היסטוריה רפואית
[עריכת קוד מקור | עריכה]חייו של אנדרה אדי
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחום המחקר האהוב עליו היה חקר והבנת יצירתו של אנדה אדי ושל חייהם של אנשים שהיו קשורים לאדי. בהקשר לכך התפרסמה במהדורה הראשונה של ספרו ב-1992 יצירתו רבת הערך שכותרתה "אהבותיו ונישואיו של אנדרה אדי", וגם זכרונותיה של ברתה בונצה, אלמנתו של אנדרה אדי, פורסמו יחד עם האפילוג שלו.
יצירותיו לפי נושאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פסיכיאטריה, רפואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אינסטינקט ופשע - 1943
- עולם האינסטינקטים - 1948, 1987
- כלוב הזהב – 1957, 1962, 1964, 1968, 1974, 1978, 1983, 1993, 2001, 2007, אנגלית: 1965, גרמנית: 1968, 1990, סלובקית 1972
- דבר על אנשים עצבניים - 1963, 1966, ראה גם אנשים עצבניים
- אנשים עצבניים - 1981
תיירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שוטטות באלפים - 1958, 1963, 1982, 1996
היסטוריה רפואית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לקסיקון רפואי. 1. (מאמרי היסטוריה רפואית) - 1967
- לקסיקון רפואי. 2. (מאמרי היסטוריה רפואית) - 1969
- לקסיקון רפואי. 3. (מאמרי היסטוריה רפואית) - 1972
- לקסיקון רפואי. 4. (מאמרי היסטוריה רפואית) - 1973
- זמלווייס וזמנו - 1967, 1973
- קסמים ורפואה באימפריות האצטקים, המאיה והאינקה - 1976
- מנדרגורה. 1–2. – 1979
- זמלווייס - 1980
- Semmelweis’ Krankheit - 1983
- Ignaz Philipp Semmelweis - 1983
- רפואה וכשפים טיבטים (המהדורה השנייה, המורחבת של הכרך שפורסמה במקור כחלק ממנדרגורה) - 1987
- Hygieia - 1990
- על מחלתו של זמלווייס והעדכניות של דוקטרינותיו של זמלווייס (2015) http://real.mtak.hu/30826/
היסטוריה תרבותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- התפתחות הדרוויניזם - 1961
- למארק וזמנו - 1963, 1975
- דרך הידע - 1972, 1976, 1985, 1994, 2001, בסלובקית: 1978, בגרמנית: 1982
- מהיפוקרטס לדרווין - 1986
- בשבח התבונה - 1987
עבודות על עידן הנאורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מדעי הטבע בנאורות הצרפתית - 1965
- סלוני פריז - 1969, 1973, 1980, 2000, בגרמנית: 1974, בסלובקית: 1977, בצ'כית: 1977
- אמרה קריסטינה. דיאלוג על אימפרסיוניזם - 1976, 1981
- רוסו - 1978
- העמוד שנפל. הביוגרפיה של גוסטב קורבה - 1983, גרמנית: 1988
כרכי עיון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עולם מטורף - 1967, 1969
- מנשמה לנשמה - 1970
- מילה שנזעקה לתוך השממה - 1974
- מרפא את הריפוי - 1978
- נשמתו של הסופר - 1978
- צוק בין הקצפים - 1984
- חזרה עם העכברים - 1986
- ענייני הפרטיים בעלי עניין ציבורי - 1990
- שבעים ושבע - 1992
- שבעים ושמונה - 1993
- שבעים ותשע - 1994
- שמונים - 1995
סיפורים ספרותיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בנדק מרצל – 1977, 1985
- ללא הפרעה. שירי פטריוטיות - 1989, 1992, 1993, 1998
- אהבה ונישואים של אנדרה אדי - 1992, 2001
יצירות סיפורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סיפור עיירה קטנה - 1961, 1970, 1979
- אדם וילד - 1965, 1970, 1979, פולנית: 1977
- שלוש חולצות - 1966, 1970, 1979
- Chineva I-II. – 1968, 1975, 1987, בגרמנית: 1979
- צ'יניבה III. – 1983, 1987
- מבצע לודמילה - 1989
מדיניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ויכוח בכוח ההגנה - 1993
פרסומים שנעשו בהשתתפותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Rousseau: Vallomások. (Ford.: Benedek István, Benedek Marcell) – 1962, 2001
- Molnár Lajos: Kórház a város peremén. 50 éves a csepeli kórház. (Benedek István visszaemlékezésével) – 1974
- Gerhard Weber, Danuta Weber: Ő meg én. (Ford.: Benedek István) – 1963, 1966
- Semmelweis Ignác a gyermekágyi lázról. (A bevezetést írta és a bibliográfiai függeléket összeáll.: Benedek István, sajtó alá rend.: Gazda István) – 1987
- Szondi Lipót: Káin, a törvényszegő. Mózes, a törvényalkotó. (Ford.: Mérei Vera, a tájékoztatót írta: Benedek István) – 1987, 1997
- Benedek Marcell: Délsziget, avagy A magyar irodalom története. (Sajtó alá rend. és az utószót írta: Benedek István) – 1990
- Remarque: És azután. (Ford.: Benedek Marcell, az utószót írta: Benedek István) – 1990
- Életem könyve. Boncza Bertának, Ady Endre özvegyének visszaemlékezései. (Sajtó alá rend.: Benedek Istvánné Lukáts Júlia, az utószót írta: Benedek István, a jegyzeteket és lábjegyzeteket készítette: Vitályos László) – 1990, 2003
- Tibeti halottaskönyv. A halál utáni átmeneti állapotból hallás útján való megszabadulás yogája. (Ford. Hetényi Ernő, bev.: Benedek István) – 1991, 1992, 1993, 1995
- Benedek Elek: Édes anyaföldem! Egy nép s egy ember története. (Az utószót írta: Benedek István) – 1993
- Axel Munthe: San Michele regénye. (Ford. Benedek Marcell, a szöveget gond.: Benedek András és Benedek István) – 1990, 1993
- Tibeti tanítók titkos tanításai. (Ford. és a kiegészítéseket írta: Hetényi Ernő, az előszót írta: Benedek István) – 1994, 1995, 1996, 2000
- Hindu halottaskönyv (Ford. Hetényi Ernő, bev.: Benedek István) – 1985, 1994
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- -di /Vekerdi László/: A szókimondó. = Magyar Nemzet, 1985. január 16.
- Lőcsei Gabriella: Toronyóra. = Magyar Nemzet, 1987. január 28.
- Moldoványi Ákos: Kertész legyen, ki boldogságra vágyik. Bp., 1986. Mezőgazdasági. 43–52. old.
- Élnek még szabadkőművesek. (Babucs Éva beszélget Benedek Istvánnal). = Mai Nap, 1989. április 16.
- Wutka Tamás: Benedek István. Bp., 1990. Magánkiadás. 138 old.
- Rendületlenül. (H. Z. beszélgetése Benedek Istvánnal). = Élet- és Irodalom, 1990. június 22.
- Elek Apó és az ősi Cimbora. (É. Szabó Márta beszélgetése Benedek Istvánnal). = Cimbora, 1990. szeptember
- Sükösd Mihály: Benedek István. = Mozgó Világ, 1996. 8. sz. 108–112. old.
- Szállási Árpád: Magyar írók orvosai és a magyar orvosírók. Sajtó alá rend.: Gazda István. Piliscsaba, 1998. Magyar Tudománytörténeti Intézet. 209-210. oldal.
- Szállási Árpád: Benedek István (1915–1996) = Orvostörténeti Közlemények 158–165 (1997–1998) 286–288. old.
- /B. I. egykori kolozsvári professzori kinevezéséről/. In: Lázok János – Vincze Gábor: Erdély magyar egyeteme 1944 – 1949. Marosvásárhely, 1998. 108., 117., 214. old.
- Hegedűs Géza: Benedek István. Mek.oszk.hu
- Karinthy Márton: Ördöggörcs (részlet)
- Ungvári Tamás: Semmelweis és a rendszerváltás. Nepszava.com (Amerikai Magyar Népszava)
- Perjámosi Sándor: Benedek Elek életművének feltárásához. Muvelodes.ro
- Genealógiai adatok. Radixforum.com
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת המהדורות הראשונות של יצירותיו של אישטוואן בנדק (1915–1996), סופר, רופא והיסטוריון רפואי שפורסמו ככרכים עצמאיים, וכן רשימת היצירות העצמאיות שפורסמו בהשתתפותו
- ביבליוגרפיה של כתביו של אישטוואן בנדק על תולדות הרפואה וההיסטוריה של המדע - יום השנה ה-100 להולדתו. לכבוד יום השנה שלו ,
- אישטוואן בנדק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1948 után Romániában nem engedték tanítani a külföldi állampolgárokat. Lásd a Bolyai Tudományegyetem szócikket.
- ^ Kiss Eszter - Demokráciát csinált a diliházban, de mindenkiről jelentett Index.hu, 2019.05.09.)
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "אישטוואן בנדק (רופא)".