איש אשכולות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאונרדו דה וינצ'י, איש אשכולות הנראה כארכיטיפ של "איש הרנסאנס"

אִישׁ הָאַשׁכּוֹלוֹת[1] הוא מושג המתאר אדם משכיל בעל ידע מעמיק ורחב היקף בתחומי מדע ורוח רבים ומגוונים.

מקור הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הביטוי העברי "אִישׁ הָאַשׁכּוֹלוֹת" במשנה, במסכת סוטה, שבה נאמר ”משמֵת יוסה בן יועזר איש צרידה ויוסה בן יוחנן איש ירושלים – בָּטְלוּ הָאַשׁכּוֹלוֹת”. התלמוד הבבלי[2] מסביר: ”מאי אשכולות? אמר רב יהודה: איש שהכל בו”. על פי ביאורו של רש"י; הכוונה לאיש שיש בו כל התורה כולה באמיתותה בלי דופי ובלי מחלוקת, כשהכוונה לגדול בתורה הבקי בכל חלקי התורה כולה, בנגלה ובנסתר, וכפי שנאמר בהלכות גדולות למסכת תמורה: ”שלא נמצא בו שום עוון ותורתו נתונה לו ממשה רבנו ללא דופי”.

רבים חושבים בטעות שמקור המושג בדימוי של אשכולות ענבים המלאים בידע, אך ככל הנראה מקורו בשיבוש של המונח היווני "איש אסכולות". בשפה הלטינית ידוע בביטוי Altera pars Petri, המתאר באופן מחמיא אדם בעל מידות תרומיות של חכמה. כמו כן, בשפות אחרות נעשה שימוש במושג הלטיני "Homo Universalis" או "Polymath (πολυμαθής, polymathēs) המגיע ממקור יווני ופירושו "זה שלמד רבות".

אנשי אשכולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תומאס יאנג "האדם האחרון שידע הכל"

רובם של הללו המוגדרים כאנשי אשכולות בעברית המודרנית, הם בני תקופת הרנסאנס בשלהי ימי הביניים, בה עדיין לא הייתה חציצה ברורה בין תחומי מקצוע כמו; מתמטיקה, פיזיקה ורפואה.

אנשי אשכולות בולטים מחכמי ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם "איש אשר הכל בו"

למרות המיתוג הברור שנתנו חז"ל לראויים לשאת את התואר "איש אשכולות", הושאל הביטוי במהלך הדורות ונעשה בו שימוש לסמל אנשי רוח וגדולי תורה, ששלטו בכל מכמני התורה והיו בעלי ידע מקיף ונרחב בכל חלקיה. בין המוגדרים כאנשי אשכולות כתואר מושאל ביהדות או בתחומים אחרים, מקרב היהודים, נמנים הבאים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "אִישׁ אֶשְׁכּוֹלוֹת" הוא צירוף רוֹוֵחַ אך שגוי. הביטוי המדויק על פי מסכת סוטה ט ט הוא: אִישׁ הָאַשׁכּוֹלוֹת[דרושה הבהרה]. כך גם על פי אבן שושן.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ז, עמוד ב'