איש המרתון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איש המרתון
Marathon Man
כרזת הסרט (אנגלית)
כרזת הסרט (אנגלית)
מבוסס על ספר "איש המרתון"
בימוי ג'ון שלזינגר
הופק בידי רוברט אוונס (אנ') וסידני בקרמן (אנ')
תסריט ויליאם גולדמן, רוברט טאון עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה ג'ים קלארק עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים דסטין הופמן
לורנס אוליבייה
רוי שיידר
מוזיקה מיכאל סמול עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום קונרד הול עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה פרמאונט עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה ארצות הבריתארצות הברית סרטי פרמאונט
הקרנת בכורה ארצות הבריתארצות הברית 8 באוקטובר 1976
משך הקרנה 125 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט מותחן, סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט פשע עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $6,500,000
הכנסות $28,200,000
הכנסות באתר מוג'ו marathonman
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איש המרתוןאנגלית: Marathon Man) הוא מותחן מ-1976 המתאר את התמודדותו של סטודנט תמים (דסטין הופמן) שהופך להיות מעורב, בעל כורחו, בפרשה שבה מעורבים סוכנים ממשלתיים, פושע נאצי (לורנס אוליבייה) ועוזריו, הרודפים אחרי יהלומים שנשדדו מיהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה. הסרט, בבימויו של ג'ון שלזינגר, התבסס על ספר[1] שכתב ויליאם גולדמן. הסרט זכה להצלחה רבה, ואוליבייה היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר על משחקו בסרט.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבור הסרט, תומאס בבינגטון "בייב" לוי (דסטין הופמן), הוא סטודנט לתואר שלישי בהיסטוריה באוניברסיטה בניו יורק ורץ מרתון חובב. לוי הלך בדרכי אביו, שעסק אף הוא בהיסטוריה והתאבד לאחר שנחשד בקומוניזם בתקופת המקארתיזם. אחיו של לוי, הנרי "דוק" לוי (רוי שיידר), עובד באופן רשמי כמנהל בחברת נפט אך בפועל משמש כסוכן ממשלתי לתפקידים מיוחדים תחת פיקודו של פיטר "ג'ני" ג'נוואי (וויליאם דביין (אנ')).

במסגרת תפקידו הממשלתי מסייע "דוק" לפושע נאצי בשם ד"ר כריסטיאן זל (לורנס אוליבייה) על מנת שיסגיר פושעים נאצים אחרים. בתקופת מלחמת העולם השנייה שירת ד"ר זל במחנה אושוויץ, שם כונה "המלאך הלבן" (der weiße Engel) בגלל שערו הלבן.[2] בתקופת שהותו במחנה הריכוז אסף זל יהלומים של יהודים שנרצחו שם וברח לאחר המלחמה לדרום-אמריקה לאחר שהיהלומים הופקדו בכספת בניו יורק. זל משתמש בבלדרים כדי להעביר יהלומים מהכספת בניו יורק לשימושו בדרום אמריקה. תחילה השתמש בשירותיו של אחיו קלאוס זל, ולאחר שנהרג החליף אותו הסוכן "דוק" לוי.

זל לא סומך על "דוק" ומחליט להפסיק את השימוש בבלדרים ולהגיע אישית לניו יורק כדי לאסוף את כל היהלומים. "דוק" מעריך שזל יגיע לניו יורק, ותחת מסווה של ביקור אחיו "בייב" מגיע גם הוא לעיר. הוא נפגש עם אחיו במסעדה שם הוא חושף שחברתו השווייצרית של "בייב", אלזה אופל, אינה מי שהתיימרה להיות וכי הוא חושד שהיא שליחתו של זל שמנסה לפגוע בשני האחים.

"דוק" נפגש עם זל ומבקש ממנו לא לערב את אחיו, אולם זל מנצל רגע של חוסר תשומת לב של "דוק" ודוקר אותו בלהב סכין המוסתרת בשרוול מעילו. "דוק" הפצוע מצליח להגיע לדירתו של "בייב" שם הוא מת.

"בייב" נחקר על ידי המשטרה ובהמשך על ידי "ג'יין" (מפקדו של "דוק"), שלוחץ על "בייב" לגלות מה אמר לו "דוק" לפני מותו, אך "בייב" טוען שאחיו לא מסר לו כלום. בהמשך נחטף "בייב" מדירתו על ידי שני גברתנים[3] ונמסר לזל. זל, שגם הוא מעונייין להוציא מ"בייב" את דבריו האחרונים של אחיו, משתמש בידע שלו בתחום רפואת שיניים כדי לענות את "בייב" על ידי קידוח חורים בשיניו.

על אף העינויים ממשיך "בייב" לטעון שאחיו לא דיבר לפני מותו, והעינויים נמשכים עד שהסוכן "ג'יין" מצליח לשחרר אותו. "ג'יין" מנסה, שוב, להוציא מ"בייב" מה אמר אחיו לפני מותו. כש"בייב" מתעקש שהוא לא אמר כלום חושף "ג'יין" את פרצופו האמיתי ומגלה שהוא בעצם סוכן כפול ומשרת למעשה את זל וארגונו הנאצי, ואז מסגיר את "בייב" לידיו של זל.

זל ממשיך לענות את "בייב" עד שהוא מצליח לברוח ברגל כשהכנופיה הנאצית בעקבותיו. "בייב" מנצל את יכולות הריצה שלו ומצליח לחמוק מרודפיו, כשדמותו היחפה של אבבה ביקילה באולימפיאדת רומא עומדת מול עיניו. "בייב" מטלפן לחברתו השווייצרית, אלזה אופל, ומבקש את עזרתה, וזו אוספת אותו לביתה, שם מתברר שבית זה שייך לקלאוס זל (אחיו של ד"ר כריסטיאן זל), מה שמבהיר ל"בייב" שחברתו שייכת גם היא לארגון הנאצי.

"ג'יין" והנאצים מגיעים לבית, ו"בייב" לוקח את אלזה כבת ערובה. בקרב היריות שמתחולל מצליח בייב להרוג את שני עוזריו של זל. "ג'יין" מנהל משא ומתן עם "בייב" ומסכם איתו ש"בייב" יהרוג את זל כנקמה על מות אחיו ו"ג'יין" יקבל את היהלומים. אלזה מזהירה את "בייב" ש"ג'יין" מתכנן לבגוד בו, ואז "ג'יין" יורה בה למוות ו"בייב" יורה בו והורג אותו.

בזמן שקרב היריות מתחולל אוסף זל את היהלומים ומגיע לרובע היהלומים ברחוב 47 כדי להעריך את מחירם לקראת מכירתם. שני ניצולי שואה מבוגרים מאושוויץ מזהים את זל ומתחילים לרדוף אחריו ולזעוק לעזרה. אחת מהשניים נפגעת על ידי מכונית ברחוב והניצול השני נרצח על ידי זל בעזרת הסכין המוסתרת בשרוולו.

הפגישה הגורלית בין "בייב" לזל מתקיימת במתקן ויסות מים בדרום סנטרל פארק. "בייב" משיג שליטה על היהלומים, ולאחר שזל מספר לו על מעורבותו ברצח אחיו ואביו זורק "בייב" את היהלומים לתחתית מאגר המים. זל מנסה לקפוץ למים כדי לאסוף את היהלומים, אך מועד והלהב המוסתר בשרוולו נתקע בבטנו והורג אותו.

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם במה שחקן/שחקנית תפקיד בסרט הערות
תומאס "בייב" לוי דסטין הופמן סטודנט לתואר שלישי בהיסטוריה באוניברסיטה בניו יורק ורץ מרתון חובב. אחיו של "דוק" לוי.
הנרי "דוק" לוי רוי שיידר אחיו של תומאס "בייב" לוי. סוכן ממשלתי וסייען של כריסטיאן זל
ד"ר כריסטיאן זל לורנס אוליבייה נאצי ששירת כרופא באושוויץ. מנהל מרדף אחר היהלומים ששדד מיהודים
פיטר "ג'ני" ג'נוואי וויליאם דביין (אנ') מפקדו של "דוק" לוי בארגון הממשלתי הפועל כסוכן כפול וכסייען של זל
אלזה אופל מרתה קלר (אנ') חברתו השווייצרית של "בייב" וסייענית של זל

הפקת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט התבסס על ספר בשם דומה שכתב ויליאם גולדמן ב-1974. ב-1975 התבקש גולדמן להפוך את ספרו לתסריט[4] שהפך לסרט בבימויו של ג'ון שלזינגר ובהפקתם של רוברט אוונס (אנ') וסידני בקרמן (אנ').

צילומי הסרט החלו באוקטובר 1975 והסתיימו בפברואר 1976. חלק מהסצינות צולמו ברחובות ניו יורק. היה זה הסרט השני שבו נעשה שימוש בטכנולוגיית הצילום המתקדמת סטדיקאם בסצינות הריצה ברחובות העיר. הסרט יצא לאקרנים בארצות הברית ב-8 באוקטובר 1976 וזכה להצלחה.

הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה להצלחה בקופות כמו גם בדירוגים של מבקרי הקולנוע והצופים (7.35/10 באתר Rotten Tomatoes). יחד עם זאת, בעקבות ביקורת בהצגות הבכורה על עודף אלימות החליט הבמאי לחתוך כמה סצינות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ויליאם גולדמן, איש המרתון, תרגם מאנגלית: אליעזר כרמי, בהוצאת ספרי ארז, תל-אביב
  2. ^ השם הוא בהשראת כינויו של הרופא הנאצי ד"ר יוזף מנגלה
  3. ^ אותם שניים שדדו את "בייב" וחברתו מוקדם יותר
  4. ^ תמורת תיסרוט הספר קיבל גולדמן כ-500,000 דולר