איתן אבניאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איתן אבניאון
אין תמונה חופשית
לידה 6 בספטמבר 1930 (בן 91)
ענף מדעי מילונאי
מקום מגורים ישראל
בן או בת זוג יהודית אוריין עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות מומחה בכספים וביטוח
תרומות עיקריות
מנכ"ל חברות ביטוח;
הוציא לאור מספר מילונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איתן אַבנֵיאוֹן (נולד ב-6 בספטמבר 1930) הוא מילונאי ומו"ל. כיהן כמנהל ישראלי בתחומי הכספים והביטוח במשרד האוצר ובחברות במגזר ההסתדרותי.

חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבניאון (ברגשטיין במקור) נולד בשדליץ שבפולין, בנם של ברכה לבית הלפרין ושאול זאב ברגשטיין, שכיהן כרב העיר. בשנת 1932 עלתה המשפחה לירושלים, ובה עברו עליו ילדותו ונעוריו. ב-1948, בעת מלחמת העצמאות, התגייס ל"הגנה" בעירו ושירת בפלוגת יהונתן וגדוד מוריה של חטיבה 6. לאחר מכן למד באוניברסיטה העברית בירושלים וסיים בתואר בוגר בכלכלה וסוציולוגיה (19511953) ותואר מוסמך במנהל עסקים (1960–1961).[1]

אבניאון עבד במשרד האוצר בשנים 19511967. תחילה כיהן כמפקח בפשמ"ג ירושלים וכעוזר ראשי לניכויים בנציבות מס הכנסה, ומשנת 1959 כיהן כסגן הממונה על החיסכון ומזכיר המועצה לחיסכון.[2][3] מאמצע שנות ה-60 היה במקביל גם סגנו של הממונה על הביטוח,[4] תפקיד בו תמך בהידוק הפיקוח על חברות הביטוח,[5] דבר שהביא לעימות עימן.[6]

באוגוסט 1967 נתמנה למנכ"ל "גמול" (החברה להשקעות של קרנות הפנסיה וקופות הגמל),[7] תפקיד בו החזיק עד 1973.[8] בשנת 1970 מונה במקביל למנכ"ל משותף של בנק הפועלים, ובמסגרת תפקידו היה חבר במועצות מנהלים רבות, בהן בבורסה לניירות ערך, החברה לישראל, חברת דלק וועדת ההשקעות של חברת העובדים". כמו כן כיהן כיו"ר "הלוואה וחיסכון" יפו–תל אביב. בתפקידו זה פעל למיזוג האגודה עם בנק הפועלים ולהעברת 6 סניפים של אגודת הלוואה וחיסכון חיפה לבנק. פעולות אלה שינו את מערך הסניפים של בנק הפועלים והביאו, בין השאר, את בנק הפועלים מהמקום השלישי במערכת הבנקאות למקום השני, ולאחר מכן אף למקום הראשון.

בשנת 1973 מונה למנכ"ל חברת הביטוח הסנה". תחת ניהולו הונפקה החברה בבורסה ובכספים שהושגו היא הקימה ורכשה חברות בנות בישראל ומחוצה לה שהתמחו בענפי ביטוח שונים. קבוצת הסנה הפכה לקבוצת הביטוח הגדולה בישראל (עם נתח שוק של למעלה מ-30%). ההתרחבות הביאה לצורך בהתחדשות ובארגון מחדש של הקבוצה אך תוכנית העבודה הביאה להתנגשות עם ועד העובדים וחלק מהעובדים הבכירים. אלה, בתמיכת מזכיר ההסתדרות ירוחם משל, מנעו את ביצוע התוכנית[דרוש מקור], דבר שהביא, בסופו של דבר, לפרישתו מהחברה. 10 שנים לאחר פרישתו קרסה הסנה. על פי הערכות, הקריסה נבעה, בין היתר, מהתרחבות בעסקות ביטוח משנה בחו"ל בתקופתו של אבניאון.[9][10]

בהמשך מונה ליו"ר הדירקטוריון של חברת הביטוח ירדניה, וכיהן בתפקיד עד להתמוטטות החברה.[11]

בשנים 19781982 כיהן כיו"ר איגוד חברות הביטוח. בתפקידו זה דרש ממשרד האוצר למנוע מישראלים לפעול בחברות ביטוח זרות.[12]

אבניאון היה פעיל במחוז דן של מפלגת העבודה[13] ובשנת 1978 הוצב במקום השני ברשימת המערך למועצת עיריית תל אביב-יפו, כבחירה אישית של המועמד לראשות העיר, אשר בן נתן.[14] אבניאון היה פעיל באופוזיציה במועצת העיר וביקר בחריפות את התקציבים שהציג ראש העיר, שלמה להט.[15] בתחילת 1981, לאחר התפטרות בן נתן מהמועצה, התפטר גם אבניאון מהמועצה.[16]

כתיבת מילונים ולקסיקונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 החל אבניאון לתרגם את ניסיונו הרב בכלכלה ומינהל לשורה רחבה של לקסיקונים מקצועיים ופתח בקריירה פורה של כתיבת מילונים ועריכתם. הוא פרסם בהוצאת עם עובד את הספר "לקסיקון ביטוח", וכן מילון פיננסי שראה אור בהוצאת מקמילן בארצות הברית. בעקבות הצלחת הספרים הקים אבניאון את הוצאת הספרים "איתאב" (1987) ופרסם באמצעותה מספר ניכר של מילונים כלכליים נוספים. במקביל החל ללמוד, להתמחות ולעסוק במילונאות כללית, והוציא יותר מכל מילונאי אחר מילונים רבים הקשורים ללשון העברית. את ניסיונו כאיש ביטוח וכמילונאי משלב אבניאון בתפקידו כיו"ר הוועדה למונחי ביטוח שליד האקדמיה ללשון העברית.[17]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבניאון היה נשוי לדליה אבניאון, משוררת וציירת (נכדתו של שלמה ישראל שיריזלי (שי"ש), מדפיס, מו"ל ועסקן ציבורי בירושלים). השניים הורים לבן (יואב אבניאון, מורה דרך) ושלוש בנות (אפרת, מיכל ורונית).[18]

זה שנים הוא נשוי ליהודית אוריין, עיתונאית, מבקרת ספרות וקולנוע (בתו של מאיר אוריין, סופר, חוקר ספרות תורנית וחסידות ופעיל ציבור בחיפה).

אחותו שושנה בהט לבית ברגשטיין הייתה מזכירה מדעית של האקדמיה ללשון העברית, עסקה בהוראת לשון ובתקן הלשון בהיבטים רבים. אחיו חיים ברגשטיין עמד בראש הפעילות הבינלאומית של בנק הפועלים.[19] אח נוסף, יעקב אבניאון (נפטר ב-1978), היה מנהל הנכסים של בנק הפועלים ועוזר למנכ"ל הבנק[20] וממונה על האחזקה בבנק.[21]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים לשוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מילון ספיר אנציקלופדי – מילון הכולל יותר ממאתיים ועשרים אלף ערכים מלווים בציטוט מקורות ודוגמאות שימוש. מהדורה חדשה הופיעה בשנת 2002.
  • מילון ספיר החדש – מהדורה מ-2007 של מילון ספיר המרוכז
  • מילון ספיר כיס – מילון המותאם לעולים חדשים ולתלמידים בראשית דרכם.
  • מילון ספיר למילים ומונחים לועזיים2006 וכולל את המילים השאולות והמונחים שנטמעו בשיח העברי, בצירוף הסבר מילולי ואטימולוגי.
  • מילון אנציקלופדי של המקרא – מילון המביא פירושים מדעיים ומסורתיים לתנ"ך.
  • מילה במילהתזאורוס של השפה העברית. אוסף עברי של מילים נרדפות, ניגודים ושדות סמנטיים.
  • לשון ראשוןניבים, צירופי לשון ומכתמים על יסוד המקורות. בצד כל ניב מופיע הפירוש המקורי שלו ושימושי אפשרי שלו.
  • קורא בשם – מילון המציג במלל או באיור איך מכונים תופעות מופשטות ופרטים טכניים שונים ששמם אינו ידוע לקורא.
  • חרוזים לכל עט – ספר המחלק את כל המילים לחטיבות ולקבוצות, ומציג גישה קלה למניפת חרוזים.
  • תשבצת – מילון נושאים לפתרון תשבצים וחידונים.

ספרים כלכליים-פיננסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לקסיקון ביטוח (עם עובד, 1984) - כולל את מכלול הנושאים הנוגעים בענף הביטוח.
  • Dictionary of Finance (ניו יורק: Macmillan,‏ 1987) - מילון מקיף למונחים בתחום הכלכלה, הכספים, מסחר, ביטוח, שיווק וכיוצא בזה
  • לקסיקון לכלכלה (הופיע לראשונה בשנת 1990) - כולל כארבעת אלפים ערכים לכלכלה המקומית והעולמית
  • שיווק ופרסום מאלף עד תו (1989; עודכן במסגרת "מעות") – לקסיקון הכולל כשלושת אלפים ערכים בנושאי לשיווק ופרסום
  • חשבונאות מיסים וביקורת (שני כרכים; 1990) – נכתב בשיתוף עם יחזקאל פלומין ויהלי שפי, כולל כחמשת אלפים ערכים בתחומי החשבונאות והמסים
  • פיננסים ובנקאות מאלף עד תו (1992) - לקסיקון ששימש כמצע לדיוני הוועדה למונחי הבנקאות ושוק ההון של האקדמיה ללשון העברית, שפעלה בשנים 1993–2006.
  • מילון למונחי כלכלה מינהל ועסקים - מילון דו-לשוני שכינס את כל המונחים המקצועיים בעולם העסקים.
  • בנקאות ושוק ההון - 8,000 ערכים בנושאי הבנקאות ושוק ההון
  • מילון למונחי בורסה וניירות ערך (1993, בשיתוף עם "גלובס")
  • מילון למונחי בנקאות ומימון (1994, בשיתוף עם "גלובס")
  • מילון למונחי ניהול ומינהל
  • מילון למונחי משאבי אנוש
  • מילון למונחי הייצור והתפעול
  • מעות – אגרון הכלכלה המינהל והעסקים - כולל את כל המילונים והלקסיקונים שערך אבניאון

ספרים בנושאים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לקסיקון למיתולוגיה – מדריך מרוכז למיתולוגיה העולמית, ובו יותר מארבעת אלפים ערכים מסודרים לפי אזורים גאוגרפיים ובסדר אלפביתי.
  • לא על הלחם לבדו – מילון לגסטרונומיה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקבלי תארים באוניברסיטה העברית - מחזור ל"ד, חרות, 18 ביוני 1964
  2. ^ שיעורים לחיסכון - בבתי הספר, מעריב, 29 בספטמבר 1960
  3. ^ אריאל ויינשטיין, משבר אימון מחבל בחיסכון, מעריב, 16 במרץ 1965
  4. ^ אריאל ויינשטיין, האוצר מצפה לצבירת 500 מיליון ל"י בביטוח החדש, מעריב, 9 בפברואר 1965
  5. ^ אריאל ויינשטיין, יותר פיקוח על הביטוח, מעריב, 12 באוקטובר 1965
  6. ^ אריאל ויינשטיין, ענף הביטוח זקוק לטיהור האווירה, מעריב, 30 בנובמבר 1965
  7. ^ א. אבניאון יתמנה מנהל "גמול", דבר, 10 ביולי 1967; מינויים חדשים במשרד האוצר, מעריב, 21 בספטמבר 1967; יאיר קוטלר, לא לפירסום!, תל אביב: שור, 1984, עמ' 41.
  8. ^ דוד ליפקין, "גמול" הרחיבה שירותיה לקופות, דבר, 15 במרץ 1973.
  9. ^ סמי פרץ, המפקח של פרשת הסנה, פרשת לה-נסיונל וקרטל הביטוח, באתר הארץ, 8 ביוני 2001
  10. ^ קטיה שורצמן, הסנה, היסטוריה של הביטוח
  11. ^ "המפקח על הביטוח גרם להתמוטטות ירדניה", מעריב, 14 בספטמבר 1986
  12. ^ פנייה לאוצר להפסיק את התופעה, דבר, 15 בפברואר 1978
  13. ^ ייבחר מזכיר למחוז דן צפון של מפלגת העבודה, דבר, 10 בינואר 1978
  14. ^ דנקה הרניש, בין רשימת הליכוד והמערך בבחירות למועצת עיריית ת"א, דבר, 18 באוקטובר 1978
  15. ^ ביקורת בכל הסיעות על הבזבוז בעת"א, דבר, 26 באוקטובר 1979
    העירייה הגישה תקציב שרלטני, דבר, 4 ביוני 1980
  16. ^ איתן אבניאון התפטר ממועצת עיריית תל אביב, דבר, 11 בינואר 1981
  17. ^ הוועדה למונחי ביטוח, באתר האקדמיה ללשון העברית, 11 במרץ 2015
  18. ^ דליה ואיתן אבניאון, דבר, 14 בדצמבר 1967
  19. ^ יובל אליצור, הבנקאים: סיפורה של הרפתקה, ירושלים: דומינו, 1984, עמ' 52.
  20. ^ קוטלר, לא לפירסום (1984), עמ' 94.
  21. ^ אריה אבנרי, רצח אופי: חייו מותו של יעקב לוינסון, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ה 1985, עמ' 216.