איתן ורטהיימר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איתן ורטהיימר
איתן ורטהיימר, 2001
איתן ורטהיימר, 2001
לידה 2 באוגוסט 1951
נהריה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 באפריל 2022 (בגיל 70)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין בקיסריה
מספר צאצאים 5 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
איתן ואריאלה ורטהיימר, 2001

איתן ורטהיימר (2 באוגוסט 19514 באפריל 2022) היה תעשיין, איש עסקים ומיליארדר ישראלי.

ניהל במשך שנים את החברות "ישקר" ו"טכנולוגיית להבים" שבבעלות משפחתו, וייסד עם אביו, סטף ורטהיימר, את קבוצת IMC, שנמכרה לברקשייר האת'וויי של וורן באפט תמורת כ-6 מיליארד דולר. בכך הפכה משפחת ורטהיימר למשפחה העשירה בישראל עם הון של כ-6.2 מיליארד דולר[1].

ורטהיימר נודע בפעילותו הנדבנית ובאוסף בן מאות כלי הרכב שברשותו.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

איתן ורטהיימר נולד כילד השני מתוך ארבעה (שני בנים ושתי בנות) וגדל בנהריה, בנם של מרים (לבית ולך) וסטף ורטהיימר שעלה מגרמניה. בגיל חמש החל לעבוד בנגרייה[2]. כילד לקה בשיתוק ילדים ואיבד את עינו. למד בבית הספר בסמ"ת בחיפה.

שירת בצה"ל ביחידת פיתוח בחיל החימוש.

פעילות עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 24, לאחר סיום שירותו בצה"ל, ניסה להשתלב כעובד ייצור במפעל "ישקר" שהקים אביו, אך פרש יחד עם עוד שני עובדים לצורך הקמת יוזמה עצמאית בתחום כלי עבודה לעיבוד שבבי. לאחד מכן שהה כתשעה חודשים בארצות הברית ועבד בחברת המוליכים-למחצה אדמס. כשחזר לישראל ב-1977, קנה, שיקם ומכר מספר חברות, וכך עשה את הונו הראשוני.

ב-1982 שב והצטרף לעסקי אביו,ניהל תוכנית הבראה ב"ישקר" והצטרף לניהול החברה לאחר שאביו נפצע קשה בתאונת דרכים. תחת ניהולו, שנמשך עד 1995, צמחה רווחיות החברה ביותר מפי 20[2].

בשנת 1996 רכש, יחד עם איש העסקים מוטי זיסר, כ-13% ממניות חברת אפריקה ישראל להשקעות. השנים מכרו את מניותיהם ברווח גדול תוך מספר חודשים[3].

באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 פרש ורטהיימר מניהול שוטף של החברות המשפחתיות, והיה מעורב בהן מאז כנשיא.

בשנת 2006 הוביל את מכירת קבוצת IMC לחברת ברקשייר האת'וויי, בבעלותו של וורן באפט, שרכשה 80% ממניות החברה תמורת 4 מיליארד דולר[4]. חמש שנים לאחר מכן מימשה את האופציה לרכישת האחוזים הנותרים תמורת 2.05 מיליארד דולרים[5]. בשנים האחרונות לחייו הוביל תהליך מכירה של חברות ונכסים שהיו בידי המשפחה ביניהם חברת "להבים"[6], מתחמי נדל"ן ופארקי תעשייה[7].

הון ונכסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-2022, הונה של משפחת ורטהיימר נאמד ב-6.2 מיליארד דולר[8].

בשנת 2005 כללו נכסיו של איתן ורטהיימר:

  • שטחי נדל"ן פרטיים בהיקף של למעלה מ-100 אלף מ"ר, הפזורים בכל ישראל, בהם בית בכר בתל אביב
  • 5 מטוסים
  • 3 יאכטות - ביניהן הגדולה והמפוארת ביותר שמחזיק ישראלי
  • 2 מסוקים
  • אוסף של 220 מכוניות, שכולל בעיקר מכוניות עתיקות[9][10].

פעילות למען הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורטהיימר הקדיש מזמנו לפעילות נדבנית, בין היתר כיועץ אסטרטגי בהתנדבות לחברות וגופים שונים[2].

בשנת 2000 היה שותף יחד עם שאול מופז להקמת תוכנית עתידים, שמטרתה לשלב צעירים מצטיינים מהפריפריה הגאוגרפית והחברתית של ישראל במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. והיה יו"ר הדירקטוריון של המיזם[11]. בני הפריפריה, שעד שנת 2000 היוו כ-10% מהיקף האקדמאים של צה"ל, מהווים, נכון לשנת 2011, 40% בעקבות פעילותה של התוכנית. על פעילותו זו זכה ב-2011 לתואר דוקטור לשם כבוד של הטכניון[12].

ורטהיימר ייסד בשותפות עם הסוכנות היהודית את "קרן דרומה צפונה"[13], שמטרתה לחולל שינוי בכלכלה האזורית ולהעלות את רמת החיים בגליל ובנגב. ורטהיימר שימש כיו"ר הקרן והוא התורם המרכזי לפעילותה.

נכון ל-2016, שימש ורטהיימר כיו"ר חבר הנאמנים של רמב"ם - הקריה הרפואית לבריאות האדם.

בשנת 2021 הביא ורטהיימר לסגירה של המוזיאון הפתוח תפן ושל המוזיאונים הנוספים שהקים אביו, ופרק את האוספים השונים שהיו בהם.[14]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאיתן ורטהיימר חמישה ילדים. היה נשוי לאמנית[15] והנדבנית אריאלה ורטהיימר (אמה, מנישואין קודמים, של המוזיקאית סיון טלמור). בתו היא השחקנית מאיה ורטהיימר, הנשואה לקונסול הכללי של ישראל בניו-יורק ולשעבר שר התיירות אסף זמיר.

חתן נוסף שלו הוא יזם הנדל"ן עודד מרגלית, שרכש יחד איתו את מתחם השוק היווני וכיכר השעון ביפו[16].

ורטהיימר התגורר בראשית שנות ה-90 בכפר ורדים[17], ולאחר מכן בקיסריה ובתל אביב.

ב-2019 התגלה במוחו גידול ממאיר. ב-4 באפריל 2022 נפטר ורטהיימר לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן[18][19].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איתן ורטהיימר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקום 411 ברשימת עשירי תבל באתר פורבס
  2. ^ 1 2 3 אורה קורן, משפחת ורטהיימר: איך הבן איתן הפך את המסגריה המשפחתית לעסק של 5 מיליארד דולר, באתר TheMarker‏, 6 במאי 2006
  3. ^ עמי גינזבורג, ‏זיסר-ורטהיימר - לצחוק כל הדרך אל בנק לאומי, באתר גלובס, 12 בנובמבר 1996
  4. ^ הושלמה עסקת ישקר: באפט משלם 4 מיליארד דולר, באתר ynet, 6 ביולי 2006
  5. ^ גלית חמי וגולן חזני, באפט משלים ההשתלטות על ישקר; איתן ורטהיימר ל"כלכליסט": "היה חשוב לנו למכור את העסק לפני שיהיו בעיות משפחתיות", באתר כלכליסט, 1 במאי 2013
  6. ^ גלובס‏, אקזיט לוורטהיימר: להבים תימכר במאות מיליוני שקלים, באתר וואלה!‏, 1 במאי 2014
  7. ^ ערן אזרן, מיליארד שקל בחצי שנה: משפחת ורטהיימר מעבירה עושר לדור הבא, באתר TheMarker‏, 13 בספטמבר 2020
  8. ^ שוויה של משפחת ורטהיימר, באתר דהמרקר
  9. ^ עופר פטרסבורג, רשימת הנכסים של המיליארד איתן ורטהיימר, באתר ynet, 20 בינואר 2005
  10. ^ חלק מאוסף המכוניות של איתן ורטהיימר במוזיאון תפן באתר ויקישיתוף
  11. ^ אתר עתידים.
  12. ^ יואב איתיאל, איתן ורטהיימר יקבל תואר דוקטור לשם כבוד, באתר מגזין המושבות "גפן", 9 ביוני 2011.
  13. ^ "אתר קרן דרומה צפונה"
  14. ^ ראו: נעמה ריבה, המוזיאון בתפן נסגר ומפזר את עשרות פסליו, באתר הארץ, 8 במאי 2021
  15. ^ אתר האמנית אריאלה ורטהיימר (באנגלית).
  16. ^ אמיתי גזית, כך השתלט איתן ורטהיימר על מתחם השוק היווני ביפו, באתר כלכליסט, 20 ביוני 2019
  17. ^ ורטהיימר הבטיח כפר ורדים, גלובס, ‏2008-04-06
  18. ^ שירות גלובס, התעשיין ואיש העסקים איתן ורטהיימר הלך לעולמו בגיל 70, באתר גלובס, ‏4 באפריל 2022
  19. ^ דיאנה בחור־ניר, "כשהתגלתה המחלה, איתן העביר לי את כל המידע על הנכסים שנותרו. גם זה חלק מהתערוכה", כלכליסט, 29 באפריל 2021