אי המלך ויליאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אי המלך ויליאם
King William Island
תמונת לוויין של אי המלך ויליאם
תמונת לוויין של אי המלך ויליאם
נתונים גאוגרפיים
מיקום אוקיינוס הקרח הצפוני עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 69°00′N 97°30′W / 69.000°N 97.500°W / 69.000; -97.500 (King William Island)
ארכיפלג הארכיפלג הארקטי הקנדי
שטח 12516 קמ"ר
אורך 175 קילומטר
גובה מרבי 137 מטר
נתונים מדיניים
מדינה קנדה
אוכלוסייה 1,064 תושבים
עיר ראשית Gjoa Haven עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אי המלך ויליאםאנגלית: King William Island, בצרפתית: Île du Roi-Guillaume, באינוקטיטוט: Qikiqtaq. קודם לכן נקרא ארץ המלך ויליאם)[1] הוא אי במחוז קיטיקמאוט של נונאווט, שהוא חלק מן הארכיפלג הארקטי הקנדי. שטחו מקיף בין 12,516 קמ"ר ל-13,111 קמ"ר, שטח המציב אותו במקום ה-61 בגודלו בעולם ובמקום ה-15 בגודלו בקנדה. אוכלוסייתו, נכון למפקד האוכלוסין הקנדי 2011, הייתה 1,279 נפש, כולם חיים בקהילה היחידה באי, Gjoa Haven.

במהלך החיפושים אחר המעבר הצפון-מערבי, ביקרו חוקרים ארקטיים רבים באי, או חרפו בו.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין האי לבין חצי האי בותיה מפריד מצפון-מזרח מצר ג'יימס רוס, ומצר רה ממזרח. ממערב נמצא מצר ויקטוריה ומעבר לו האי ויקטוריה. בתוך מצר סימפסון, מדרום לאי, שוכן האי טוד, ומעבר לו, עוד דרומה, חצי האי אדלייד. מפרץ המלכה מוד נמצא דרומית-מערבית לשם.

אלה הם אתרים אחדים על החוף: (בניגוד לכיוון השעון מן הקצה הצפוני) כף פליקס, ויקטורי פוינט וגור פוינט בפתח המפרצון, פואן לה ויקונט, מפרץ ארבוס, כף קרוזייה, (מדרום) מפרץ טרור, איי אירווינג, מפרץ וושינגטון, כף הרשל, גלדמן פוינט, הכניסה למצר סימפסון, איוני טוד, (ממזרח) גיואה הייבן, חצי האי מאתסון, מפרץ לאטרוב, כף מורטון בפי מפרצון פיל, האי מאטי, איי טנט, איי קלארנס, כף פליקס.[2]

חיות בר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי נודע באוכלוסיות גדולות של קאריבו, שעושים שם את עונות הקיץ לפני שהם נודדים בסתיו בצעידה דרומה על פני קרח הים.

תפקיד האי בחקר הארקטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון רוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי היה מיושב שנים רבות על ידי אינואיטים, שאורח חייהם הותאם לתנאי הסביבה הקיצוניים. בשנת 1830 כינה חוקר הארצות הבריטי ג'ון רוס את האי בשם "ארץ המלך ויליאם" על שם המלך הבריטי ויליאם הרביעי; בשעתו סבר רוס, שמדובר בחצי אי. בשנת 1834 צפה ג'ורג' בק, גם הוא חוקר האזור הארקטי, בחופו הדרומי ממפרצון שאנטרי והבין שמדובר באי.

ג'ון פרנקלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד חוקר בריטי, ג'ון פרנקלין, יצא במשלחת ארקטית כעשר שנים לאחר מכן; שתי ספינותיו קפאו נלכדו בשנת 1846 בקרח ים צפונית-מזרחית לאי. אחרי שנטשו את ספינותיהם, מתו רוב אנשי הצוות ברעב או קפאו למוות בניסיון לצעוד דרומה סמוך לקו החוף המערבי. שניים מאנשיו של פרנקלין נקברו בהול פוינט על חופו הדרומי של האי. הספינות נחשבו לאבודות לבלי השב, לאחר שמשלחות רבות ניסו בזו אחר זו לאתר אותן, לשווא.

ב-9 בספטמבר 2014 הכריז ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר, שמשלחת מצר ויקטוריה יתרה אחת משתי הספינות של פרנקלין מתחת למים רדודים דרומית לאי המלך ויליאם. הספינה השתמרה במצב מצוין; הסונאר נצליח לאתר את קרשי הסיפון.[3] בתחילת אוקטובר זוהתה הספינה הטרופה כ"ארבוס".[4] הספינה השנייה של המשלחת, "טרור", נמצאה ב-2016 במפרץ טרור, סמוך לחוף הדרום-מערבי של אי המלך ויליאם.[5] >

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אי המלך ויליאם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]