אי סו-יון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אי סו-יון
이소연
Yi So-yeon at ISS 08Apr17 (NASA-ISS016-E-036365).JPG
אי סו-יון
אסטרונאוט בשירות קוריאה הדרומית
לידה 2 ביוני 1978 (בת 40)
קוואנגג'ו, קוריאה הדרומית
לאום קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית  קוריאה הדרומית
עיסוקים נוספים ביוטכנולוגית
בחירה לטייס חלל 2006
פרישה 2014
שהייה בחלל 10 ימים 21 שעות ו-13 דקות[1]
משימות
סויוז TMA-12 סויוז TMA-11
Soyuz TMA-12 Patch.png Soyuz TMA-11 Patch.png
זהו שם קוריאני; שם המשפחה הוא אי.

אי סו-יון (הנגול: 이소연, באנגלית: Yi So-yeon; ‏נולדה ב־2 ביוני 1978) היא ביוטכנולוגית ואסטרונאוטית. היא הדרום קוריאנית הראשונה שהייתה בחלל, והאסייתית השנייה שטסה לחלל[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אי סו-יון נולדה וגדלה בקוואנגג'ו, קוריאה הדרומית. למדה תואר ראשון ושני בהנדסת מכונות מטעם המכון למדע וטכנולוגיה בקוריאה (KAIST, הנמצאת בטג'אן). ב-2008 סיימה דוקטורט בביוטכנולוגיה.

ב-2014 סיימה תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת קליפורניה בברקלי[3].

כאסטרונאוטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אי סו יון וקו סאן מתאמנים במודל של תחנת החלל הבינלאומית במרכז החלל ג'ונסון

במסגרת תוכנית החלל הקוריאנית, הוחלט להתחיל באימון אסטרונאוטים. ב-26 בדצמבר 2006, אי הייתה אחת משני המועמדים הסופיים, יחד עם קו סאן. בספטמבר 2007, משרד המדע והטכנולוגיה הקוריאני בחר בקו סאן, בעקבות תוצאות המבחנים והאימונים שביצע במסגרת האימונים הרוסיה[3].

לאחר שקו ביצע מספר הפרות על נהלים במרכז האימונים ברוסיה בכך שהוא שלח חומר רגיש בחזרה לקוריאה, סוכנות החלל הרוסית ביקשה להחליפו[4]. במרץ 2008 אי נבחרה להתאמן עם הצוות הראשי של סויוז TMA-12. ב-8 באפריל 2008, שוגרה לחלל למשימה של 10 ימים.

מינוח טיסתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אי טסה במסגרת הסכם בין ממשלת רוסיה וממשלת קוריאה הדרומית. נמסר כי קוריאה הדרומית שילמה 28 מיליון דולר עבור טיסתה של אי[5]. לשם כך היא נקראה משתתפת בטיסה (spaceflight participant), מונח השמור לאנשים אשר טסו לחלל אולם לא אסטרונאוטים רשמיים, כגון משתתפי התוכנית "מורה לחלל"[6], תיירי חלל, ואסטרונאוטים במסגרת הסכמים בין מדינות.

משימה בחלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אי היא האישה השלישית, אחרי הלן שרמן ואנושה אנסארי אשר ייצגה לראשונה את מדינתה בחלל. במהלך משימתה ביצעה 18 ניסויים עבור המכון הקוריאני לחקר התעופה והחלל. בין השאר היא ביצעה ניסוי העוקב אחר התנהגותם של 1000 זבובי פירות בקופסה סגורה ממוזגת. הניסוי כלל בדיקה איך השינויים בכבידה או בתנאי הסביבה משפיעים על התנהגות הזבובים. ניסויים נוספים כללו את ההשפעה של מיקרו-כבידה על הלב ועל הלחץ תוך-עיני, מדידת רמות הרעש בתחנת החלל, ומעקב אחר סופות אבק מסין ומונגוליה[7]בעזרת מצלמה תלת ממדית מיוחדת, אי צילמה את הפנים שלה 6 פעמים ביום על מנת לראות איך הם משתנים ומתנפחים בחוסר כבידה. 

אי סו יון עם אסטרונאוטית פגי ויטסון, מפקד משלחת 16 לתחנת החלל, והקוסמונאוט יורי מלנצ'קו בתחנת החלל הבינלאומית

לכבוד טיסתה של אי מדענים בקוריאה הדרומית פיתחו קימצ'י מיוחד לחלל שעשיר בוויטמינים וללא חומצה לקטית[8].

ביום האחרון של טיסתה בחלל היא שרה את השיר "fly me to the moon" של פרנק סינטרה [4]. סה"כ שהתה בחלל 10 ימים, 21 שעות ו-13 דקות[1].

חזרה לכדור הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

אי חזרה לכדור הארץ בטיסת סויוז TMA-11, שהחזירה מהחלל את פגי ויטסון ויורי מלנצ'נקו  ב-19 באפריל 2008. כתוצאה מתקלה בסויוז, החללית נכנסה במסלול בליסטי במהלכו הצוות הרגיש תאוצה של עד ל10g[9]. החללית סטתה ב-420 ק"מ ממקום הנחיתה הצפוי בקזאחסטאן [10].

אי אושפזה לאחר חזרתה לקוריאה עקב כאבי גב חזקים. אף על פי שבתחילה חשבו כי הכאבים היו קשורים לנחיתה, הסתבר כי במהלך שהותה בחלל עמוד השדרה שלה התארך כ-3 ס"מ, והכאבים נבעו מכיווצו מחדש לאחר חזרה לכבידה של פני כדור הארץ[4]

לאחר הטיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר טיסתה שימשה כחוקרת של המכון הקוריאני לחקר התעופה והחלל וכשגרירה של תוכנית החלל הקוריאנית כמו כן היא עורכת תוכניות חינוך מגוונות וכן משמשת כחוקרת בכירה במכון למדע וטכנולוגיה בקוריאה (KAIST) - אוניברסיטה בקוריאה. בנוסף, אי סו-יון מהווה כחלק מצוות מנהיגות לנשים[2].

פרישה מתוכנית האסטרונאוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2014 הוכרז כי אי סו יון פורשת מתוכנית החלל מנסיבות אישיות. בראיון היא הסבירה כי היא הולכת ללמוד מנהל עסקים בארצות הברית[5]

ביקור בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אי ביקרה בישראל ב-2012 והצטלמה עם נשיא המדינה דאז שמעון פרס[4]. בפברואר 2016 ביקרה אי בשנית בישראל במסגרת אירועי שבוע החלל הישראלי שנערך במלאת 13 שנה למותו של אילן רמון באסון הקולומביה. בין השאר היא השתתפה בכנס החלל הבינלאומי על שם אילן רמון במכון פישר שבהרצליה[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אי סו-יון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]