אי פוקלנד המזרחי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפת האיים
התיישבות ג'ונסון הארבור
ציור בצבעי מים משנות החמישים של המאה ה-19 של שני בוקרי גאוצ'ו שותים מאטה.
ההתיישבות "גוס גרין"
קתדרלה בסטנלי
בתים בהתיישבות הקטנה "טיל אינלט"
פינגווינים במזרח פוקלנד

אי פוקלנד המזרחיאנגלית: East Falkland, בספרדית: Isla Soledad - אי הבדידות) הוא האי הגדול ביותר מבין איי פוקלנד הנמצאים באוקיינוס האטלנטי. שטחו הוא 6,505 קילומטר מרובע. האי מופרד מאי פוקלנד המערבי בתעלת פוקלנד. הרוב המכריע מבין כל תושבי האיים חי על האי המזרחי, ומתוכם כמעט כולם חיים בחלקו הצפוני. חלקו הדרומי המחובר אליו במצר יבשה נקרא לאפוניה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שיש עדויות המעלות אפשרות להתיישבות יאגאנית (ילידים שמקורם בפטגוניה) מוקדמת באזור, ההתיישבות המוכרת הראשונה הייתה במאה ה-18. בשנת 1764 הקים לואיס אנטואן דה בוגנוויל את נמל לואיס שבתעלת בייקרי. המתיישבים היו ברטונים (קבוצה אתנית מחצי האי בריטני שבצפון מערב צרפת) ועל כן נקראו האיים איי מאלו בתחילה (צרפתית: Îles Malouines) על שם העיר סיינט מאלו שבבריטני. מאוחר יותר אומץ הכינוי ההיספני לאיים "Islas Malvinas". לאורך שנים רבות היה פורט לואיס ההתיישבות היחידה באזור ולא רק באי והיווה מקור לחילוקי דעות רבים.

ב-6 בנובמבר 1820 קיבל הקולונל האמריקני דייוויד ג'ווט (שפעל בשם איש העסקים פטריק לינץ' מבואנוס איירס) היתר פריבטיר לפריגטה שלו, "הירוניה", מחוזה רונדאו, שליט הפרובינציות של ריבר פלייט, הניף את דגל הפרובינציות בהתיישבות, וטען לשליטה של הפרובינציות (מאוחר יותר הפכו לארגנטינה) בכל הארכיפלג. בשנת 1823 העניקה ממשלת ארגנטינה רישיון דיג לג'ורג' פצ'או ולואיס ורנט, ואחרי שלוש שנים הם הקימו התיישבות קבועה בפורט סולדד (ששמה שונה שוב לפוארטו לואיס). המקום הפך למושבת עונשין, מרכז לציד כלבי ים, ונמל דיג קטן. מאוחר יותר החרים ורנט את הספינה האמריקנית הארייט על שהפרה את תקנות ציד כלבי הים. הרכוש שהיה על הספינה נלקח לשלל והקפטן שלה נשלח לבואנוס איירס למשפט. גם ורנט חזר לעיר כדי להיות נוכח במשפט. הקונסול האמריקני בארגנטינה מחה נגד המשפט בטענה שארצות הברית לא מכירה בשלטונה של ארגנטינה באיים.

לכן שלח הקונסול את ספינת הקרב יו.אס.אס. לקסינגטון להחזיר את השלל שנלקח ואת הספינות המוחרמות ה"סופריור" וה"ברייקווטר". בשנת 1832, במשימה זו, החריבה הספינה את פוארטו לואיס. אחרי מעשה זה הכריז השגריר האמריקני בבואנוס איירס שאיי פוקלנד הם מעכשיו חופשיים מכל שליטה.

פעולות אלו גרמו להשתלטות מחדש של הבריטים על האזור בשנת 1833. הם דרשו מכוחות הצבא הארגנטינאים לעזוב ב-3 בינואר אך עודדו את המתיישבים להישאר. השם החדש של ההתיישבות היה מעגן אנסוס (באנגלית: Ansons Harbour) לפני שנבחר השם פורט לואיס שהקביל לשם הראשוני הצרפתי פורט סנט לואיס. המקום היה למעגן צבאי והתיישבות אזרחית.

בשנת 1859 הוקמה ההתיישבות דרווין על שם צ'ארלס דרווין שחקר את האי בשנת 1833.

מלחמת פוקלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 באפריל 1982 ארגנטינה, שלא ויתרה אף פעם על טענתה לבעלות על האיים, פלשה לאיי פוקלנד. כבר ב-31 במרץ קיבל המושל סר ריק האנט, אזהרה מממשלת בריטניה על פלישה אפשרית מצד הארגנטינאים. בעקבות ההודעה זימן המושל לבית הממשלה שבסטנלי את שני הקצינים הבכירים ביותר של חיל הרגלים הימי המלכותי כדי לדון בדרכי הגנה על האיים. מייג'ור (רב סרן) מייק נורמן קיבל את הפיקוד על הכוחות בשל הוותק והניסיון שלו, ומייג'ור גריי נוט הפך ליועצו של המושל לענייני צבא. כח גדול יחסית לאוכלוסיית האי של 68 לוחמים ו-11 מלחים, נעזר ב-25 מתנדבי צבא ההגנה של איי פוקלנד. בפיקודו של מייג'ור פיל סוממרס קיבלו המתנדבים תפקידי שמירה על עמדות מפתח כמו מרכזיית הטלפונים, תחנת הרדיו ותחנת הכח. הקפטן ג'ק ג'ולס השתמש בספינתו פורסט כספינת ראדאר ניידת של סטנלי.

האי המזרחי היה מוקד המלחמה, בעיקר משום שהוא היה המיושב ביותר באזור. מלחמת פוקלנד החלה בנפילתה של העיר סטנלי. למרות ההתנגדות הצבאית של המקומיים השתלט עליה הכח הארגנטינאי, שהיה עדיף במספרו. לאחר שהשלטון הארגנטינאי לא קיבל את קריאתה של ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר לסגת מהאי תקפו הבריטים את הכוחות הימיים סביב האי ואת הכוחות היבשתיים על האי. הם הצליחו להשתלט מחדש על סטנלי וניצחו במלחמה שהסתיימה ב-14 ביוני.

עד היום שדות מוקשים שלא נוטרלו נמצאים בשטחים מסוימים באי. הקרבות הכבדים ביותר נערכו בגוס גרין, סן קרלוס, הר לונגדון ובעמק שתי האחיות.

השנים האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי המלחמה נשארו עד היום שטחים רבים על האי המלאים במוקשים. אחרי המלחמה הגבירה בריטניה משמעותית את הנוכחות הצבאית שלה באזור. התשתיות בסטנלי שופרו משמעותית וכבישים רבים נסללו על מנת לפתח את דרכי התחבורה. האוכלוסייה בסטנלי גדלה בזכות השיפורים שנעשו בעיר אך קטנה בכל השטחים שמחוצה לה. מרבית השיפורים נערכו באי המזרחי.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנקודה הגבוהה ביותר באי היא הר אוּסבוֹרן המתנשא לגובה של 705 מטרים ונמצא בשרשרת ההרים גבעות ויקאם (Wickham Heights) וזהו גם ההר הגבוה ביותר בכל איי פוקלנד. מאידך, רוב האדמה היא מישורית ומורכבת מאדמות מרעה. הסלעים הנפוצים באי הם אבן חול, קוורציט, וצפחה. בחלקים מסוימים מהאי האדמה אינה פורייה ואף חומצית בשטחים מסוימים.

שני פיורדים ושתי רצועות ימיות כמעט וחוצים את האי לשניים. מצר היבשה המחבר את חלקו הדרומי, לפוניה, הוא ברוחב של פחות מקילומטר אחד. באי יש מפרצים רבים.

החלק הצפוני הוא הררי וגבעות ויקם חוצות את החלק הצפוני ממזרח למערב. גובהן המרבי (מלבד הר אוסבורן) הוא 610 מטרים בנקודות מסוימות. שאר האי מורכב מאדמות עשירות בצמחייה, ביצות, מקורות מים טבעיים ופלגים קטנים הזורמים בעמקים. שני פלגים גדולים יחסית מגיעים לעומק האי, בחלקו הצפון מזרחי.

מבנה פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית האי מנתה 2197 תושבים נכון לשנת 2001. המגמה לאחרונה הייתה גידול משמעותי בסטנלי, וירידה בכמות התושבים בשאר ההתיישבויות בגלל פיתוחה של העיר אחרי מלחמת פוקלנד. שאר ההתיישבויות שמחוץ לסטנלי מכונות "מחנה" (באנגלית: "Camp"). בירת איי פוקלנד היא סטנלי והיא נמצאת באי המזרחי. שם נמצא גם נמל הים הגדול ביותר באיים. הכנסייה האנגליקנית של האיים נמצאת גם היא בעיר וגם הקתדרלה. פורט לואיס, מושבה של הממשלה לשעבר נמצא בצפון האי בראשה של תעלת בֶּרְקֵלִי אך היה חשוף מדי לתנאי מזג האוויר. בשנת 1844 עברו המוסדות הציבוריים להתיישבות סטנלי הרבור. שמות שאר ההתיישבויות הן: פורט לואיס, דרווין, פורט סאן קרלוס, סאן קרלוס, סלבדור, גונסון הרבור, פיצורי, מר הרבור וגוס גרין. באי יש גם שני שדות תעופה, בסטנלי וליד הר פלסנט. במקום הנמצא ליד סטנלי ונקרא קייפ פמברוק יש מגדלור.

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התיישבות בני האדם באזור שימור הסביבה נפגע. הראשונים להיכחד היו השועלים המקומיים. השועל המאלוויני היה זן ייחודי לאזור אך בסוף המאה ה-19 הוא נכחד. המתיישבים חשו שאוכלוסיית השועלים תפגע בעדרי הכבשים שהביאו עימם ולכן הרעילו אותם או ירו בהם.

באי יש גם חולדות, שהגיעו לאי עם בני האדם ככל הנראה. אף על פי כן, אוכלוסיית בעלי החיים הימיים הגדולה והמפותחת הקיימת באי לא נפגעה. באי שוכנים גם סוגים רבים של פינגווינים.

הגואנקו הובא לחלקו הדרומי של האי בשנת 1862. הנסיך אלפרד צד אותם ב-1871 ומאז הם נכחדו מהאי. היום האזור היחיד באיי פוקלנד בו הם עדיין קיימים הוא האי הזעיר סטאטאס הנמצא ממערב לדרומו של אי פוקלנד המערבי.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום התעשיות העיקריות באי הן דיג, רעיית כבשים ותיירות. התושבים מגדלים סוג מסוים של חיטה אך בגלל הלחות הגבוהה והאדמה החומצית ברובה רוב השטח משמש למרעה. בירת איי פוקלנד, סטנלי, נמצאת באי המזרחי ולכן חשיבותו לכלכלה המקומית היא רבה. המוסדות הממשלתיים נמצאים בו. בשנים האחרונות ספינות נופש רבות עוצרות בנמל המקומי. גם לאזור שדה התעופה הנמצא בהר פלסנט יש חשיבות רבה, ובו מוצב חיל מצב בריטי. מאות אחדות של חיילים משפיעים רבות על הכלכלה באי שאוכלוסייתו בת 2000 תושבים בלבד. ענפי תעסוקה קטנים נוספים באי הם חוות סוסים ובקר. לאחרונה נמצאו רמזים להימצאותם של מינרלים ייקרי ערך באי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אי פוקלנד המזרחי בוויקישיתוף