אכילה גסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הפתיח לא נכון לפי תוכן הערך. ערבוב בין מונח תלמודי וביטוי עממי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
Crystal Clear app help index.svg
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
בערך זה יש מקורות, אבל ניתן וכדאי לשפר את המקורות שכבר קיימים בו.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אכילה גסה

אכילה גסה הוא מונח תלמודי המתאר אכילה מרובה או בליעת האוכל ללא לעיסתו, וניב בשפה העברית שמשמעותו אכילה לא מנומסת.

מהי אכילה גסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשונים מובא גישות שונות להסבר המושג אכילה גסה. קיימות שלוש שיטות מרכזיות, שיטה התולה את הדבר באדם (מצב תיאבון), ביחס לאכילה (חיובית או ייצרית) או ביחס לאוכל (מרכז הסעודה או הקינוח).

הרב יוסף אלבו[1] הסביר שזהו אכילה "מחמת תאווה", כלומר כוונת האכילה אינה לצרכים חיוביים אלא לסיפוק הייצר. לעומתו רוב המפרשים, כדוגמת הרמב"ם מפרשים שאכילה גסה תלויה במצב התיאבון והרעבתנות של האדם, וכך לשון הרמב"ם (שביתת עשור ב, ז):

"היה שבע מאכילה גסה שאכל עד שקץ במזונו, ואכל יתר על שובעו.."

אולם גם בתוך הרמות של אכילה גסה קיימות רמות שונות, התלויות ברמת התיאבון של האדם. מקורות מסוימים (כגון דבריו של רש"י) אף אינם מתייחסים לצד השלילי המהותי של אכילה גסה, אלא מסבירים שאכילה גסה היא כוונה "לאוכלו לשום קינוח הסעודה". תפיסה זו גורסת שאין משהו עקרוני בעייתי באכילה גסה, אלא שלעיתים דבר שצריך להיות "מרכז הסעודה" אין להתייחס אליו בצורה שולית.

השלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות ניתן למצוא התייחסות הגותית שלילית ל-"אכילה הגסה". כך בהקשר לאכילה תוך הוללות ואכילה רבה, הודגש במקומות שונים שאין לאכול בצורה של אכילה גסה. כך בתלמוד בבלי, במסכת נזיר (כג ע"א) כתוב:

"אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב: "כי ישרים דרכי השם וצדיקים ילכו בם, ופושעים יכשלו בם" (הושע יד,י ) משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן, אחד אכלו לשום מצווה, ואחד אכלו לשום אכילה גסה; זה שאכלו לשום מצווה וצדיקים ילכו בם, וזה שאכלו לשום אכילה גסה "ופושעים יכשלו בם".."

מסורת זו מתייחסת לאכילה של קרבן פסח בפסח, ולמעשה מהווה הסתייגות ברורה מאכילה בצורה גסה. בהמשך יוחסה השליליות של אכילה גסה ביחס לאכילת מצה, כך יש פוסקים שלדעתם אדם שאינו לועס את המצה אלא בולע חלקים שלמים, אוכל "אכילה גסה" ולא יוצא ידי חובה של אכילת מצה.

מבחינה רפואית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם בספרו משנה תורה (הלכות דעות ד, יט-כ) מתייחס לאכילה גסה, כבעיה רפואית חמורה, כשהוא כותב:

"ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המוות, והיא עיקר לכל חלאים. רוב החולאים הבאים על האדם... או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה, אפילו ממאכלים טובים. הוא ששלמה אומר בחכמתו, "שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו" (ספר משלי, פרק כ"א, פסוק כ"ג); כלומר שומר פיו מלאכול מאכל רע או מלשבוע.."

בכך הרמב"ם מבהיר את הנקודה הבעייתית באכילה גסה, שהיא גורם בריאותי חמור ביותר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר העיקרים, מאמר ג, פרק ה.