אכילת דג בבשר ובחלב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אכילת דג ובשר יחד. או דג וחלב נידונה בספרות ההלכה כחלק מהדברים שיש בהם סכנה לאוכל. חכמים החמירו בדברים שיש בהם "סכנה" יותר מאיסורי תורה. איסור זה הוא מדרבנן[1].

יש להבחין בין אכילת דג ובשר שאיסורו נאמר כבר בדברי התלמוד, ולכל הדעות כיום הדבר אסור. ואילו אכילת דג עם מוצרי חלב נזכר רק בדברי האחרונים, ויש שנוהגים לאוכלם ביחד.

דג עם בשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד[2] מובא דברי מר בר רב אשי, שאמר שדג שהתבשל עם בשר אסור לאכלו משום שקשה ל"ריחא (דהיינו ריח הפה) ולדבר אחר (צרעת, רש"י)".

ההיא ביניתא דאיטווא בהדי בישרא - אסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא. מר בר רב אשי אמר: אפילו במילחא נמי אסורה, משום דקשיא לריחא ולדבר אחר.

דבריו הובאו להלכה בספרי הפוסקים טור ובשולחן ערוך,[3] לדעת רוב ככל הפוסקים איסור זה קיים לא רק אם נתבשלו ביחד אלא גם באכילתם יחד כשהתבשלו בנפרד.

נטילת ידיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרא"ש אף הצריך ליטול ידיים בין אכילת אחד למשנהו, משום שחמירא סכנתא מאיסורא. גם דבריו נפסקו להלכה.[4]. אולם במגן אברהם נכתב, שבימינו נשתנו הטבעים בכמה דברים ולכן ייתכן שאפשר להקל ולא ליטול ידיים בין אכילת דגים ובשר, ואכן כך נפסק במשנה ברורה שאין חובה ליטול ידיים ביניהם, אך אסור לאכלם יחד וחובה לקנח את הפה ביניהם על ידי אכילה ושתייה. מאידך רבים מהפוסקים החמירו גם להצריך נטילת ידיים כדברי הרא"ש, ואף אם אין בזה משום סכנה כתבו הפתחי תשובה[5] והחתם סופר שיש לאסור משום הכלל ההלכתי שאין בית דין רשאי לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן הוא גדול ממנו בחכמה או מנין.

דעת הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם לא הביא איסור זה בספרו ההלכתי. רבים מהפוסקים נתנו טעמים שונים להשמטת הלכה זו.[6]

  • הרמב"ם לא פסק כדעת מר בר רב אשי אלא כדעת רבא מפרזקיא הסבור שאין בזה כלל סכנה[7].
  • בתקופת התלמוד הייתה סכנה וכיום אין, -השתנות הטבעים[8].
  • האיסור נאמר רק על דג מסוים, ולא באופן גורף.[9][10].

יש לציין שאף יהודי תימן שפוסקים בדרך כלל כדעת הרמב"ם בנושא זה נהגו איסור[11].

דג עם חלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית יוסף[12] נכתב, שאין לאכול דג עם חלב משום סכנה, וכך גם פסק בסדרת ספרי "הלבוש". הרמ"א בחיבורו דרכי משה במקום כותבים שמדובר בשגיאת דפוס וצריך להיות "עם בשר", לשונו היא "נתחלף לו לרב בית יוסף בשר בחלב", וכן הסכימו הטורי זהב והשפתי כהן. אך הפרי מגדים וכן הפתחי תשובה מביאים שיש מקום להחמיר בדבר, משום שאכן זו סכנה.[13] וכן פסקו רבי יצחק למפרונטי בספרו פחד יצחק והכף החיים. הכף החיים הוסיף שייתכן והסכנה תלויה במקומות ובזמנים שאינם ידועים לנו ולכן יש להחמיר.

המנהג כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום, מקובל בקרב הספרדים להחמיר בדבר זה, ואילו רוב יוצאי יהדות מזרח אירופה ויהדות אשכנז אינם מחמירים בכך.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק י"א, הלכה ה'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ע"ו, עמוד ב'
  3. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קע"ג, סעיף ב';שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קט"ז
  4. ^ שם
  5. ^ יו"ד סי' קטז
  6. ^ הרב נריה גוטל בספרו 'התשנות הטבעים בהלכה' האריך בדברים אלו וסיכם את דעות הפוסקים בהבנת הרמב"ם
  7. ^ הרב מלכיאל צבי טננבוים שו"ת דברי מלכיאל ח"ב סימן נג סעיף ה', שו"ת שם משמעון יורה דעה י"ג, באתר היברו בוקס
  8. ^ שו"ת חתם סופר, חלק יורה דעה סימן קא. ועוד
  9. ^ הרב יששכר בר איילנבורג שו"ת באר שבע סימן לה
  10. ^ מהרש"ל ים של שלמה חולין פרק ז אות טו לדבריו התלמוד דיבר רק באופן מסוים
  11. ^ הרב יצחק רצאבי,שולחן ערוך המקוצר חלק יורה דעה סימן קלט סעיף ה'. הרב אביעד אשוואל ברכת משה פרק ו' סעיף יד בשם הרב יוסף קאפח
  12. ^ יורה דעה סימן פז
  13. ^ עיין שם שבבישול יש יותר מקום להחמיר מאשר באכילתם קרים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.