אכילת דג עם בשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אכילת דג ובשר יחד נאסרה על ידי רוב פוסקי ההלכה[1] מטעם סכנה (צרעת), פסיקה זו נובעת מפרשנות בדברי התלמוד הבבלי. היקף ההוראה ופרטיה משתנים בין הפוסקים, היו שהחמירו באיסור זה יותר מאיסורי תורה[2] לעומתם היו שהקילו בעיקר האיסור למשל הרמב"ם בספרו ההלכתי לא הביא הלכה זו, והיו כמה מהאחרונים שסברו שהשתנו הטבעים וכיום אין סכנה בדבר.

בנוסף לאכילת דג ובשר, יש שנהגו להימנע אף מאכילת דג ומוצרי חלב יחדיו.

דג עם בשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגיית התלמוד ופירושיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד נכתב:

ההיא ביניתא דאיטווא בהדי בישרא – אסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא. מר בר רב אשי אמר: אפילו במילחא נמי אסורה, משום דקשיא לריחא ולדבר אחר.

(תרגום: ביניתא שנצלתה יחד עם בשר – אסר רבא מפרזיקא לאוכלהּ בכותח. מר בר רב אשי אמר: אפילו במלח גם אסרה, משום שקשה לריח ולדבר אחר).

הראשונים ביארו ש"דבר אחר" הוא צרעת[3], ושההימנעות מאכילת הדג שנצלה עם הבשר היא מפני סכנה זו.

בתקופת הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הראשונים הורחב האיסור, והונהג שלא לאכול דג ובשר בזה אחר זה ללא הפרדה הנעשית על ידי אכילת דבר מה ביניהם, ואף נטילת הידיים בין המנות. מאידך,

המהר"ם מרוטנבורג החל להנהיג איסור זה לא רק אם נתבשלו ביחד, אלא גם באכילתם יחד כשהתבשלו בנפרד, והרא"ש תלמידו אף אסר אכילתם בזה אחר זה ללא הפרדה ביניהם באכילת דבר מה ובנטילת הידיים.[4]

דעת הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם לא הביא איסור זה בספרו ההלכתי. רבים מהפוסקים נתנו טעמים שונים להשמטת הלכה זו:[5]

  • הרמב"ם לא פסק כדעת מר בר רב אשי אלא כדעת רבא מפרזקיא הסבור שאין בזה כלל סכנה.[6]
  • בתקופת התלמוד הייתה סכנה וכיום אין - השתנות הטבעים.[7]
  • האיסור נאמר רק על דג מסוים, ולא באופן גורף.[8]

בתקופת האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מהפוסקים החמירו להצריך גם נטילת ידיים כדברי הרא"ש, ואף אם אין בזה משום סכנה כתבו הפתחי תשובה[9] והחתם סופר שיש לאסור משום הכלל ההלכתי שאין בית דין רשאי לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן הוא גדול ממנו בחכמה ובמנין.

מנגד, המגן אברהם כתב, שבימינו נשתנו הטבעים בכמה דברים ולכן ייתכן שאפשר להקל ולא ליטול ידיים בין אכילת דגים ובשר, ואכן כך נפסק במשנה ברורה שאין חובה ליטול ידיים ביניהם[10], אך אסור לאכלם יחד וחובה לקנח את הפה ביניהם על ידי אכילה ושתייה. ויש אומרים שכיום אין כלל איסור לאכול דג עם בשר יחד, היות שהאיסור נובע מסיבה בריאותית בלבד, וכיום ברור לרופאים שאין בזה סכנה.[11]

יש לציין שאף יהודי תימן שפוסקים בדרך כלל כדעת הרמב"ם, נהגו בנושא זה איסור.[12]

דג עם חלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שבתלמוד מצוין שאמוראים אכלו דג עם חלב: "רבי אלעזר הוה קאים קמיה דמר שמואל אייתו לקמיה דגים שעלו בקערה וקא אכיל בכותח (משקה חלבי)"[13], בטור[14] כתב: "דגים וחגבים מותר לאכלן בחלב". בבית יוסף על דברי הטור נכתב: "...ומכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה, כמו שנתבאר בספר אורח חיים סימן קע"ג", וכך גם פסק ספר "הלבוש". בשו"ת "בית דוד" הסביר את טעמו של הבית יוסף בכך שאיסור זה הוא מקרה פרטי המסתעף מאיסור תערובת בשר ודג: "כשם שבבשר ודגים יש סכנת צרעת...כך החלב שיוצא מגוף הבהמה הרי הוא כבשר הבהמה עצמה"[15]. הרמ"א בחיבורו "דרכי משה" כתב שמדובר בטעות סופר, וצריך להיות כתוב "דגים בבשר" במקום "דגים בחלב", אלא ש"נתחלף לו לרב בית יוסף בשר בחלב"[16], וכן הסכימו הטורי זהב, השפתי כהן והחיד"א[17]. הפרי מגדים והפתחי תשובה מביאים שיש מקום להחמיר בדבר, משום שאכן זו סכנה.[18] וכן פסקו רבי יצחק למפרונטי בספרו "פחד יצחק" והכף החיים. הכף החיים הוסיף שייתכן שהסכנה תלויה במקומות ובזמנים שאינם ידועים לנו ולכן יש להחמיר.. כך גם פסק הרב עובדיה יוסף[19]. מאידך הרב שלום משאש התיר[20], וכן המנהג בקרב רבים מיוצאי צפון אפריקה.

המנהג כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב רוב הספרדים מקובל להחמיר באכילת דג בחלב, ואילו האשכנזים ברובם אינם מחמירים בזה, אך יש מביניהם הנוהגים היתר רק בשומן חלב (כגון חמאה או שמנת) עם דג. יש פוסקים המקלים בנושא גם לספרדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כך בספרים של רבים מהראשונים ובשולחן ערוך, יורה דעה, סימן קט"ז, סעיף ב'
  2. ^ על פי הכלל "חמירא סכנתא מאיסורא"
  3. ^ רבנו חננאל ורש"י, תלמוד בבלי, פסחים, ע"ו עמוד ב'
  4. ^ טור יורה דעה קטז, בשם אביו הרא"ש.
  5. ^ הרב נריה גוטל בספרו 'השתנות הטבעים בהלכה' האריך בדברים אלו וסיכם את דעות הפוסקים בהבנת הרמב"ם
  6. ^ הרב מלכיאל צבי טננבוים, שו"ת דברי מלכיאל ח"ב סימן נג סעיף ה', שו"ת שם משמעון יורה דעה י"ג, באתר היברו בוקס
  7. ^ שו"ת חתם סופר, חלק יורה דעה סימן קא. ועוד
  8. ^ הרב יששכר בר איילנבורג, שו"ת באר שבע סימן לה; מהרש"ל, ים של שלמה חולין פרק ז אות טו, גם לדבריו התלמוד דיבר רק באופן מסוים
  9. ^ יו"ד סי' קטז
  10. ^ כדעת הרמ"א בשולחן ערוך יורה דעה, סימן קטז סעיף ג.
  11. ^ הרב דב ליאור, שו"ת דבר חברון. ראו גם בתשובת הרב זכריה זרמתי
  12. ^ הרב יצחק רצאבי, שולחן ערוך המקוצר חלק יורה דעה סימן קלט סעיף ה'. הרב אביעד אשוואל ברכת משה פרק ו' סעיף יד בשם הרב יוסף קאפח
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קי"א, עמוד ב'
  14. ^ ארבעה טורים, יורה דעה, סימן פ"ז
  15. ^ בית דוד, יורה דעה, ל"ג
  16. ^ דרכי משה, יורה דעה סימן פז
  17. ^ מחזיק ברכה, סימן פז סק"ד
  18. ^ עיינו שם שבבישול יש יותר מקום להחמיר מאשר באכילתם קרים.
  19. ^ שו"ת יחווה דעת חלק ו, סימן מח, והקל
  20. ^ כך כתב: "ולדעתי זה תלוי באנשים האוכלים, שמי שיש לו דמיון ואינו רוצה לאכול דגים עם חלב או גבינה או כותח, לא תוכל להסיר לו הדמיון וראוי להניחו וכו' אבל מי שישאל על ההלכה, אם מן הדין מותר או לא, תגיד לו בקול רם שמותר וכו' אבל למדומיינים לא יועיל כל זה, ולכן טוב להניחם במנהגם" (שמ"ש ומגן חלק ד', יו"ד סימן יב)

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.