אלברט ברלסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלברט ברלסון
Albert Burleson
אלברט ברלסון
אלברט ברלסון
לידה 7 ביוני 1863
סן מרקוס, טקסס, ארצות הברית
פטירה 24 בנובמבר 1937 (בגיל 74)
סן מרקוס, טקסס, ארצות הברית
שם מלא אלברט סידני ברלסון
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות אוקווד, אוסטין, טקסס, ארצות הברית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
המנהל הכללי של דואר ארצות הברית ה־48
5 במרץ 19134 במרץ 1921
(8 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית וודרו וילסון
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם טקסס
4 במרץ 18996 במרץ 1913
(14 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אלברט סידני ברלסוןאנגלית: Albert Sidney Burleson;‏ 7 ביוני 1863 - 24 בנובמבר 1937) היה פוליטיקאי אמריקאי, איש האגף השמרני של המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמנהל הכללי של דואר ארצות הברית וכחבר בית הנבחרים של ארצות הברית. הוא נודע כמי שהשיג את תמיכת עמיתיו לקבינט להנהגת ההפרדה הגזעית במחלקת הדואר של ארצות הברית, מהלך שהנשיא וודרו וילסון אימץ בסוכנויות פדרליות אחרות.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלברט ברלסון נולד בסן מרקוס שבטקסס למשפחת חוואים דרומית עשירה. אביו, אדוארד ברלסון הבן, היה קצין בצבא הקונפדרציה. סבו, אדוארד ברסלון האב, היה מדינאי ברפובליקת טקסס ובראשית ימיה של מדינת טקסס. בראשית הקריירה שלו ייצג אלברט ברלסון את טקסס בבית הנבחרים של ארצות הברית, שם הוא היה פעיל בקידום החקלאות.

המנהל הכללי של דואר ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1913 מונה ברלסון על ידי הנשיא וודרו וילסון כמנהל הכללי של דואר ארצות הברית. לזכותו ניתן לזקוף את העובדה שהוא יזם את קידומם של שירותי החבילות ודואר האוויר והרחיב את שירותי הדואר באזורים הכפריים. עם זאת, ברלסון היה אחד הפוליטיקאים הריאקציונרים ביותר שכיהנו כמנהל הכללי של הדואר. את גישתו זו הוא המחיש באופנים שהשפיעו לרעה על שירות הדואר הלאומי בפרט ועל מערכת השירות האזרחי הממשלתי בכלל. תקופת כהונתו בתפקיד נחשבת לאחת הגרועות בהיסטוריה של שירות הדואר.

בישיבת הקבינט שהתקיימה ב-11 באפריל 1913, חודש בלבד לאחר שהחלה תקופת נשיאותו הראשונה של וילסון, הציע ברלסון ש"הממשל החדש ידאג להפרדה גזעית בשירות הרכבות של הדואר", הצעה שהתקבלה על ידי הנשיא וילסון. ברלסון וחברי קבינט אחרים המליצו גם על הפרדה גזעית במקומות העבודה בממשל הפדרלי בכלל, הצעה שגם היא התקבלה על ידי הנשיא, ובמסגרתה בוצעה הפרדה בחדרי האוכל ובחדרי השירותים, ובכמה מקרים, גם בחללי העבודה עצמם. מאז תקופת השיקום, הייתה אווירה של אינטגרציה והאפרו-אמריקאים שירתו במסירות במספר רב של משרות בשירות האזרחי וכיהנו במספר משרות פוליטיות ממונות.[1] הנשיא וילסון הנהיג אפליה גזעית בהעסקת עובדים, וערער את יסודותיה של המסירות בשירות הציבורי כאשר דרש לקבל את תמונותיהם של המועמדים למשרות. שחורים רבים הועברו לתפקידים בעלי מדרג נמוך וקבלתם לעבודה סורבה.

ברלסון הנהיג את ההפרדה הגזעית בקרב עובדי הדואר ופיטר עובדים שחורים בדרום. הוא גם מתח ביקורת על איגודי העובדים על שדחפו את עובדי הדואר לשבות.

בחוגי ההנהגה העסקית זעמו על חוסר היעילות ועל החד-צדדיות הכמעט רודנית בשליטה של הממשלה במערכות התקשורת. זמן קצר לאחר שנכנס לתפקידו ב-1913, עורר ברלסון גלי מחאה, במיוחד מצדם של העיתונים היומיים הגדולים, כאשר הכריז שהוא יאכוף את החוק שדרש שהעיתונים ידפיסו, בין השאר, תצהיר על היקף תפוצתם בקרב קוראים בתשלום, חוק שקודמו בתפקיד השהה עד שהוא יאושר מבחינה חוקתית. בית המשפט העליון של ארצות הברית מנע ממנו לעשות כן.[2]

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באירופה, הוציא ברלסון ב-1915 הוראה לחסימת דברי דואר מהארצות הנלחמות.[2] לאחר שארצות הברית הצטרפה למלחמה, אכף ברלסון במרץ את חוק הריגול (Espionage Act of 1917), שהורה למנהלי הדואר המקומיים לשלוח לו כל חומר בלתי חוקי או חשוד שעבר דרכם. הפצתם בדואר של העלונים הראדיקלים העיקריים, כמו אמא אדמה של אמה גולדמן ו"ההמונים" (The Masses) של מקס איסטמן, הואטה באופן משמעותי ולעיתים קרובות, עלונים כאלו לא חולקו כלל. ברלסון אסר על שליחה בדואר של דברי דואר שבהם הובעה התנגדות למלחמה. צעדים אלו הובילו למחאה מצד העיתונות.[2] החל מיוני 1918 ועד יולי 1919 הפעילה מחלקת הדואר את מערכות הטלפון והטלגרף הלאומיות,[3] סידור שברלסון דחף לקידומו כבר ב-1913.

לאחר המלחמה המשיך ברלסון לדחוף לתהליך הלאמה קבוע של מערכת שירותי הטלפון והטלגרף. הוא היה מודע לכך שהקונגרס יפגין דעות עוינות כלפי הרעיון והוא פיקח על החזרתן של תשתיות התקשורת לבעליהם הקודמים. הוא הנהיג "מערכת אזורים", על פיה חויבו דברי דואר מדרגה השנייה על פי המרחק.[2] ברלסון סיים את כהונתו כמנהל הכללי של הדואר עם תום נשיאותו של וילסון ב-1921.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1919 מונה ברלסון כיושב הראש של "מנהל הטלגרף והטלפון של ארצות הברית" (United States Telegraph and Telephone Administration). ב-1920 הוא היה ליושב ראש המשלחת של ארצות הברית לוועידת התקשורת הקווית הבינלאומית (International Wire Communication Conference).

אלברט ברלסון נפטר כתוצאה מהתקף לב בסן מרקוס, ב-24 בנובמבר 1937. הוא נטמן בבית הקברות אוקווד שבאוסטין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלברט ברלסון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]