אלברט הירשמן

אלברט הירשמן
Albert Hirschman

הירשמן (משמאל)
לידה	7 באפריל 1915 ברלין, הקיסרות הגרמנית
פטירה	10 בדצמבר 2012 (בגיל 97) יואינג, ניו ג'רזי, ארצות הברית
שם לידה	Otto-Albert Hirschmann
מדינה	ארצות הברית
ענף מדעי	כלכלה, אידאולוגיה פוליטית, כלכלה פוליטית, כלכלת פיתוח
השכלה	בית הספר לכלכלה של לונדון אוניברסיטת הומבולדט של ברלין אוניברסיטת טריאסטה בית הספר הגבוה ללימודי תעשייה וניהול בפריז הגימנסיה הצרפתית ברלין
תארים	דוקטור למדעים
פרסים והוקרה	פרס לאונטיף (2013) פרס המהגרים הגדול (2007) פרס סילברט (1986) עמית מכובד של האגודה האמריקאית לכלכלה פרס טוינבי (1997)

אלברט אוטו הירשמן (בשם מלא בגרמנית: Albert Otto Hirschman‏; 7 באפריל 1915 – 10 בדצמבר 2012) היה כלכלן יהודי-אמריקאי יליד גרמניה בעל השפעה ומחברם של ספרים אחדים על כלכלה פוליטית ואידאולוגיה פוליטית.

במלחמת העולם השנייה מילא הירשמן תפקיד מרכזי בהצלת פליטים מצרפת של וישי.

ביוגרפיה

אוטו אלברט הירשמן נולד בברלין שבקיסרות הגרמנית, בנם של קרל והדוויג מרקוזה הירשמן, ואחיה של אורסולה הירשמן, פעילה אנטי-פשיסטית ידועה. לאחר שהחל ללמוד ב-1932 באוניברסיטת פרידריך-וילהלם, התחנך בסורבון, בית הספר לכלכלה של לונדון ואוניברסיטת טריאסטה והשלים את הדוקטורט שלו בכלכלה ב-1938.

זמן קצר לאחר מכן, הירשמן התנדב להילחם בשם הרפובליקה הספרדית השנייה במהלך מלחמת האזרחים בספרד. לאחר שצרפת נכנעה לגרמניה הנאצית, עבד הירשמן עם וריאן פריי כדי לעזור לאמנים רבים באירופה ולאינטלקטואלים אחרים להימלט לארצות הברית; הירשמן סייע להוביל אותם מצרפת הכבושה לספרד באמצעות שבילים בהרי הפירנאים ואחר כך לפורטוגל. כעמית בעמותת רוקפלר באוניברסיטת קליפורניה בברקלי (1941-1943), שירת הירשמן בצבא ארצות הברית (1943-1946), שם עבד במשרד לשירותים אסטרטגיים ולאחר מכן מונה לראש המחלקה למערב אירופה וחבר העמים הבריטי במועצת הפדרל ריזרב (1952-1954), וליועץ פיננסי של המועצה הלאומית לתכנון של קולומביה (1952-1954). בשנים 1954–1956 היה יועץ כלכלי פרטי בבוגוטה.

לאחר מכן הוא מילא שורה של תפקידים אקדמיים בכלכלה באוניברסיטת ייל (1956-1958), אוניברסיטת קולומביה (1958-1964), אוניברסיטת הרווארד (1964-1974) ובמכון למחקר מתקדם (1974-2012). ב-2001, הירשמן היה בין 100 האינטלקטואלים האמריקאים המובילים בארצות הברית, תוך מדידת מאמריו האקדמיים, בספרו של ריצ'רד פוזנר "אינטלקטואלים ציבוריים: מחקר על שקיעה". ב-2003 זכה בפרס בנג'מין א. ליפינקוט מטעם האגודה האמריקאית למדע המדינה, כהוקרה על פעילותיו האקדמיות.

ב-2007, המועצה האמריקאית למדעי החברה ייסדה פרסים שנתיים לכבודו של הירשמן. הוא נפטר בגיל 97 ב-10 בדצמבר 2012, כמה חודשים לאחר מותה של מי שהייתה רעייתו במשך יותר משבעים שנה, שרה הירשמן (לבית צ'אפרו).

ספריו

פסקה זו נמצאת בשלבי עבודה, החל מ־04.03.2025: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך פסקה זו בטרם תוסר ההודעה הזו. אם הפסקה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך את הפסקה, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחת המשתמש.

האסטרטגיה של פיתוח כלכלי

תרומתו הגדולה הראשונה של הירשמן הייתה בתחום הפיתוח הכלכלי, בספרו The strategy of Economic Development, משנת 1958. הירשמן מבקר בספר זה גישה שהוא מכנה "תאוריית הפיתוח המאוזן" (Theory of balanced development), שהוא מייחס לכלכלנים כגון פאול רוזנשטיין-רודן, רגנר נורקסה , ארתור לואיס וטיבור שיטופסקי . תומכי הגישה הכירו בקשיים שחוות מדינות מתפתחות בניסיונתיהן לעודד צמיחה, ובין השאר הם ראו בחוסר איזון בין הענפים השונים במשק את אחת הבעיות שמקשה על פיתוח. כך למשל, אם נוצר מפעל שמספק מוצר חדש בעוד כל שאר הכלכלה אינה מתפתחת, הוא יתקשה לשרוד כיוון ששאר הכלכלה לא יכולה להרשות לעצמה להגדיל את הוצאותיה ולא יכול להיווצר ביקוש לאותו מוצר. בנוסף, השיקולים של יזמים בשוק הפרטי נוטים להיות פסימיים ואינם לוקחים בחשבון את מכלול התועלת החברתית שתצמח מהשקעה. שיקולים אלה הביאו את תומכי הגישה לאמץ את "מודל הדחיפה הגדולה" , שעל פיו כלכלות מתפתחות זקוקות להתערבות והכוונה ממשלתית, שתכלול השקעה בכלל ענפי המשק בו-זמנית.

הירשמן ביקר את הגישה הזו מכמה סיבות. ראשית, הוא חשב שהגישה אינה מציאותית, שכן היא דורשת מכלכלות מתפתחות השקעה עצומה שברגע אחד תגרום להן לפתח את כל הענפים ולדאוג לכך שכל ענף יצור ביקוש למוצרים של ענף אחר. שנית, מתוך חוסר יכולת לדמיין כיצד כלכלה שנמצאת ב"שיווי משקל של תת-פיתוח" עשויה לשבור את שיווי המשקל ולהתחיל בתהליך של צמיחה, "תאוריית הפיתוח המאוזן" מוותרת לחלוטין את הרעיון שצמיחה או פיתוח הוא תהליך, ומבקשת להנחית את הכלכלה המפותחת, בשלמותה, על המבנה של הכלכלה המתפתחת. כך, לדברי הירשמן, "אחד האספקטים המסקרנים ביותר של התאוריה היא שהיא משלבת גישה תבוסתנית כלפי היכולות של כלכלות לא מפותחות עם ציפייה לחלוטין לא מציאותית לגבי יכולותיהן". בנוסף, בעוד שהירשמן הסכים כי התערבות ממשלתית אסטרטגית נחוצה, הוא ביקר את התפיסה החד-צדדית, לפיה השקעה ממשלתית בו זמנית בענפים רבים תביא להפנמה של השפעות חיצוניות מועילות וכך תעורר אופטימיות רבה יותר ותעודד השקעה נוספת. תפיסה זו מתעלמת מההשפעות החיצוניות השליליות של פיתוח – שינוי אורחות חיים, פגיעה בכלכלה המסורתית, ירידה בערכם של כישורים שמוחפים על ידי פיתוחים חדשים ויצירה של בעיות חברתיות כתוצאה מעיור מואץ. לדברי הירשמן, ההיסטוריה מוכיחה שהתערבות ממשלתית בדרך כלל מוכוונת לא לפיתוח אלא למיתון ההשפעות השליליות של פיתוח ואף להאטתו. מסיבה זו "הפנמה" של השפעות חיצוניות לא בהכרח מובילה לפיתוח, ולעיתים מדינות שרוצות להתפתח עושות זאת דווקא על ידי עצימת עיניים לגבי השפעות שליליות.

כאלטרנטיבה לגישה של קודמיו, הציע הירשמן גישה לפיתוח כלכלי, שאותה הוא כינה "פיתוח לא מאוזן" (Unbalanced development). בגישה זו חוסר איזון בהתפתחות המשק – הצמיחה של ענפים בשלבים ובאופן לא מסונכרן – אינה מכשול להתפתחות, אלא המכניזם שמאפשר ומעודד את תהליך הפיתוח לאורך זמן. כלכלות מתפתחות, לפי הירשמן, מסוגלות לספוג חוסר-איזון, הן בצד ההיצע והן בצד הביקוש. כאשר הייצור מקדים את הביקוש, השווקים מגיבים באמצעים שונים, כגון שינויי מחירים, חידושים שמקטינים עלויות, פיתוח מוצרים חדשים ותיעוש באמצעות תחליפי יבוא . בצד ההיצע, תעשיות שצומחות מהר משאר הכלכלה ומתמודדות עם מחסור במשאבים, גורמות לשינוי במחירי התשומות, מה שמעודד שינויים בהקצאת המשאבים. עם זאת, הירשמן לא טוען שכוחות השוק פותרים לבדם את כל הבעיות ומביאים בהכרח לשיווי משקל חדש. ראשית, פעמים רבות, חוסר איזון עשוי לחייב ממשלות להתערב ולקבל החלטות לגבי ניתוב משאבים באופן שיענה על הצרכים החדשים. שנית, אין הבטחה לכך שההתאמות יביאו לשווי משקל חדש; ברוב המקרים הן וביאו לעודף או חוסר תיקון, וכך ייווצרו לחצים חדשים שעשויים להוביל להתפתחות נוספת.

היגיון זה מוביל את הירשמן לתאר התפתחות כלכלית כ"שרשרת של אי-שוויי משקל" ולנסח את תכלית המדיניות הכלכלית בהתאם:

אם ברצוננו שהכלכלה תמשיך לנוע קדימה, המשימה של מדיניות הפיתוח היא לשמר את המתחים, חוסר הפרופורציה ואי-שיוויי המשקל. סיוט זה של כלכלת שיווי המשקל – קורי העכביש המסתובבים ללא סוף – הוא סוג המכניזם שעלינו לחפש בהדיקות כעזר שאין לו תחליף בתהליך הפיתוח.

המקור באנגלית

If the economy is to be kept moving ahead, the task of development policy is to maintain tensions, disproportions, and disequilibria. That nightmare of equilibrium economics, the endlessly spinning cobweb, is the kind of mechanism we must assiduously look for as an invaluable help in the development process.

— הירשמן, האסטרטגיה של פיתוח כלכלי, עמ' 66

יציאה, קול ונאמנות

עבודתו המאוחרת יותר הייתה בכלכלה הפוליטית ושם הוא קידם שתי סכמות פשוטות אך אינטלקטואליות. הסכמה הראשונה, בספר "יציאה, קול ונאמנות" (1970), מציעה ניתוח של תגובות אפשריות לחוסר שביעות רצון של פרטים בחברה, בין אם מדובר באזרחי מדינה, צרכנים, עובדים בעסק, או ארגון אחר. שתי התגובות הבסיסיות הן "יציאה" – עזיבת הארגון – ו"קול" – הבעת עמדה או ביקורת במטרה לתקן. "נאמנות" היא פקטור שמשפיע על תגובת הפרטים ועשוי, לדוגמה, לעודד הימנעות מיציאה והתמקדות בהבעת עמדה. באמצעות סכמה זו מטשטש הירשמן את הפער בין דיצפלינת הכלכלה (שנוטה להדגיש "יציאה" כתגובה לחוסר שביעות רצון בשוק) למחקר הפוליטיקה (שנוטה להדגיש הבעת קול כאמצעי לשינוי) ומראה כי הדינמיקה בין התגובות רלוונטית לשני התחומים.

רטוריקה ואידאולוגיה פוליטית

הסכמה השנייה של הירשמן, בספר "הרטוריקה של התגובה" (1991), מתארת את מספר טיעונים בסיסיים שלטענתו מאפיינים ביקורת של שמרנים על הצעות לרפורמה – "סטייה, חוסר תועלת וסיכון.

מדד הרפינדל-הירשמן

ערך מורחב – מדד הרפינדל-הירשמן

מדד הרפינדל-הירשמן (באנגלית Herfindahl-Hirschman Index או HHI) הוא מדד לריכוזיות בענפים במשק, המהווה גם אינדיקטור מקובל לרמת התחרותיות בהם. המדד נקרא על שם הכלכלנים אוריס הרפינדל ואלברט הירשמן. המדד מוגדר כסכום ריבועי נתחי השוק של 50 החברות הגדולות בענף. התוצאה המתקבלת נעה בין 0 ל-1, החל משוק משוכלל של שחקנים דומים רבים וכלה בשוק מונופוליסטי של שחקן יחיד, כך שעלייה בערך המדד משמעותה עלייה בריכוזיות וירידה בתחרותיות בענף.

לדוגמה, אם במשק ישנן חמש חברות אשר כל אחת מהן מחזיקה ב-20 אחוז מהשוק, החישוב יהיה: $0.2^{2}+0.2^{2}+0.2^{2}+0.2^{2}+0.2^{2}=0.2$.

לקריאה נוספת

• Albert O. Hirschman, The Strategy of Economic Development (Yale University Press: 1958)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלברט הירשמן בוויקישיתוף

• אלברט הירשמן, ברשת החברתית Goodreads