אלברט וינסנט קייסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלברט וינסנט קייסי
Albert Vincent Casey
אלברט וינסנט קייסי
אלברט וינסנט קייסי
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 28 בפברואר 1920
ארלינגטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית
פטירה 10 ביולי 2004 (בגיל 84)
דאלאס, טקסס, ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה
המנהל הכללי של דואר ארצות הברית ה־67
7 בינואר 198616 באוגוסט 1986
(31 שבועות ו־5 ימים)
תחת נשיא ארצות הברית רונלד רייגן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אלברט וינסנט קייסיאנגלית: Albert Vincent Casey;‏ 28 בפברואר 192010 ביולי 2004) היה המנהל הכללי של דואר ארצות הברית, נשיא חברת "טיימס מירור קומפני" (חברת האם של העיתון לוס אנג'לס טיימס), יושב הראש והמנהל הכללי של חברת התעופה אמריקן איירליינס וחבר במועדון Bohemian Grove.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קייסי נולד בארלינגטון, מסצ'וסטס. הוא היה אחד מארבעת ילדיהם של ג'ון ג'וזף קייסי, בעלי חברת בנייה, ושל נורין (לבית דויל) קייסי, מורה. כאשר נקלעה חברת הבנייה של אביו לקשיים כלכליים, פתחה אמו של קייסי בית ספר לילדים מחוננים בבית המשפחה. כדי לממן את שכר הלימוד שלו באוניברסיטת הרווארד, עבד קייס במגוון של עבודות, כמו מנהל הסדרנים באצטדיון של האוניברסיטה, חלוקת עיתונים, הסעת תלמידים, ועבודה בחנות מכולת. ב-1943 הוא סיים את לימודיו בכלכלה בהארוורד. במלחמת העולם השנייה הוא שירת בצבא ארצות הברית במשך ארבע שנים. לאחר המלחמה הוא השלים את לימודי התואר השני בבית הספר למנהל עסקים של הארוורד וסיים אותם ב-1948.

ראשית הקריירה העסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1945 נשא קייסי לאישה את אלינור וולש. הזוג אימץ שני ילדים. ב-1948 החל קייסי את הקריירה שלו כאשר עבד בחברת הרכבות דרום פסיפיק, בתחילה בניו יורק ולאחר מכן בסן פרנסיסקו, שם הוא היה לעוזר סגן הנשיא ועוזר הגזבר של החברה. ב-1961 הוא החל לעבוד עבור חברת Railway Express Agency בניו יורק, שם הוא ניהל את מחלקת הפיננסים והחשבונאות, המחלקת המשפטית, מחלקת הרכש, מחלקת הביטוח, מחלקת הבנייה (כולל רכש קרקעות), יחסי ציבור וכוח אדם. ב-1963 היה קייסי לנשיא חברת "טיימס מירור" (Times Mirror Company) בלוס אנג'לס, חברת האם של העיתון לוס אנג'לס טיימס. במהלך כהונתו בתפקיד זה בחברה, רכשה החברה חברות קשורות כמו חברות הוצאה לאור של ספרים ועיתונים, חברות למוצרי עץ, חברות טלוויזיה בכבלים, תחנות רדיו ועיתונים נוספים.

ב-1975 היה קייסי לחבר במועצת השליטה הפיננסית של מדינת ניו יורק, שהוקמה אז.

אמריקן איירליינס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1974 פרש קייסי מטיימס מירור והיה לנשיא, יושב הראש והמנהל הכללי של חברת אמריקן איירליינס, שבאותה תקופה התמודדה עם חוב משמעותי והוצאות גבוהות. אנליסטים עסקיים וקייסי עצמו הופתעו כאשר החברה שכרה לתפקיד זה אדם מחוץ לענף התעופה. כאשר הוא קיבל פנייה מחבר מועצת המנהלים של החברה, הוא השיב, "פנית לקייסי הלא נכון". הוא היה סבור שהם היו מעוניינים באחיו, שהיה מנהל בחברת התעופה ברניף אינטרנשיונל.

עד מהרה למד קייסי את עסקי התעופה ונקט בצעדים מידיים לטיפול בבעיות הפיננסיות, בהעברת מטה החברה ב-1979 לפורט וורת' שבטקסס. העברת מטה החברה לנמל התעופה הבינלאומי דאלאס/פורט וורת' סיפקה אלפי משרות לאזור. קייסי הכניס את החברה לעסקי גז ונפט ושם קץ למיזמי המלונאות המפסידים. הוא גם קיצץ בימי החופשה של העובדים. ב-1983, השנה שלפני פרישתו של קייסי דיווח תאגיד AMR (AMR Corporation), חבררת האם של אמריקן איירליינס, על הרווח הגדול ביותר שלה אי פעם, 227.9 מיליון דולר. לפני תהליך הדה-רגולציה של חברות התעופה (Airline deregulation), התמקדה אמריקן אייליינס בטיסות לחופים ולמרכזי העסקים הראשיים. מרגע שהוסרה הרגולציה, הנהיגה החברה מערכת של טיסות קישור בהן הנוסעים הגיעו מנמלי תעופה קטנים לנמלי תעופה גדולים ואז החליפו טיסה שיצאה ליעדם. עד מהרה החליפה שיטה זו את שיטת הטיסות הישירות, והיא הועתקה על ידי חברות תעופה אחרות והפכה לתקן בענף התעופה. ב-1980 מינה קייסי את רוברט קרנדול כנשיא החברה. השניים הכניסו לחברה מערכת ממוחשבת מתוחכמת להזמנות. הם גם הנהיגו תעריפים מוזלים וייסדו את מועדות הנוסע המתמיד.

קריירה בממשל ובאקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו מאמריקן אייליינס ב-1985, החל קייסי בקריירה בממשל ובאקדמיה. ב-1986 הוא החליף את פול קרלין בתפקיד המנהל הכללי של דואר ארצות הברית. במהלך החודשים הספורים בהם הוא כיהן בתפקיד זה הוא פיתח תוכנית להתייעלות בדרג ניהול הביניים של שירות הדואר. לאחר פרישתו משירות הדואר הוא החל ללמד בבית הספר קוקס למנהל עסקים של האוניברסיטה המתודיסטית הדרומית (Southern Methodist University), שם הוא עבד עד ליומו האחרון. לדברי עוזרו המנהלי במשך שנים, קייסי אמר לעיתים קרובות שהוא "כשל בפרישה". דיק הייבן, לשעבר המנהל הכללי בחברת הביטוח אול סטייט ועמית להוראה של קייסי, אמר שהסטודנטים אהבו לשמוע על ניסיון חייו של קייסי. ההרצאות המועדפות היו אודות תחילתו של מועדון הנוסע המתמיד. בספרו של קייסי משנת 1997, "חוק קייסי: אם משהו צריך לפעול כשורה, הוא יפעל" (Casey’s Law: If Something Can Go Right, It Should) הוא תיאר את סדרת העקרונות למנהיגים עסקיים, כמו "אף פעם על תטרוק דלת באופן חזק מדי עד כדי כך שהיא תיפתח שוב" ו"העסק אנשים מוכשרים. אחד מהם יהיה היורש שלך".

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קייסי שימש כחבר מועצת המנהלים של AMR עד 1991. לאחר מכן הוא מונה לנהל את תאגיד הנכסים של הממשלה (Resolution Trust Corporation), שהוקם כדי לנהל את הנכסים של אגודות חיסכון והלוואה שכשלו. משרה זו הייתה בלתי נחשקת וקשה. על קייסי נמתחה ביקורת על מכירת נכסים במהירות רבה מדי כדי להשיג את המחיר הגבוה ביותר. הוא טען שהוא חסך מיליוני דולרים בהוצאות ובדמי ניהול. קייסי נשאר בתאגיד עד 1993. ב-2002 מינה הנשיא ג'ורג' ווקר בוש את קייסי כחבר במועצת המנהלים של שירות הדואר לתקופה של תשע שנים. הוא המשיך להיות קשור לאזור בוסטון בזכות קשריו עם כמה אוניברסיטאות באזור ובזכות בית הקיץ שלו בעיירה ברוסטר שבמסצ'וסטס. הוא שימש כחבר במועצת הפיקוח של הרווארד ותרם לבניית המרכז לאומנויות יפות בקולג' רגיס שבווסטון, מסצ'וסטס.

אלברט וינסנט קייסי נפרט כתוצאה מהתקף לב בביתו של בדאלאס ב-10 ביולי 2004. רעייתו נפטרה ב-1989.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]