אלג'יריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרפובליקה האלג'יראית הדמוקרטית העממית
الجمهوريّة الجزائريّة الديمقراطيّة الشعبيّة
Flag of Algeria.svg Seal of Algeria.svg
דגל סמל

לחצו כדי להקטין חזרה

מצרים תוניסיה לוב אלג'יריה מרוקו מאוריטניה סנגל גמביה גינאה ביסאו גינאה סיירה לאון ליבריה חוף השנהב גאנה טוגו בנין ניגריה גינאה המשוונית קמרון גבון הרפובליקה של קונגו אנגולה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נמיביה דרום אפריקה לסוטו סווזילנד מוזמביק טנזניה קניה סומליה ג'יבוטי אריתריאה סודאן רואנדה אוגנדה בורונדי זמביה מלאווי זימבבואה בוטסואנה אתיופיה דרום סודאן הרפובליקה המרכז-אפריקאית צ'אד ניז'ר מאלי בורקינה פאסו תימן עומאן איחוד האמירויות הערביות ערב הסעודית עיראק איראן כווית קטר בחריין ישראל סוריה לבנון ירדן קפריסין טורקיה אפגניסטן טורקמניסטן פקיסטן יוון איטליה מלטה צרפת פורטוגל ספרד האיים הקנריים כף ורדה מאוריציוס ראוניון מיוט קומורו סיישל מדגסקר סאו טומה ופרינסיפה סרי לנקה הודו אינדונזיה בנגלדש הרפובליקה העממית של סין נפאל בהוטן מיאנמר ברזיל גיאנה הצרפתית סורינאם גיאנה קנדה גרינלנד איסלנד מונגוליה נורווגיה שוודיה פינלנד אירלנד הממלכה המאוחדת הולנד ברבדוס בלגיה דנמרק שווייץ אוסטריה גרמניה סלובניה קרואטיה צ'כיה סלובקיה הונגריה פולין רוסיה ליטא לטביה אסטוניה בלארוס מולדובה אוקראינה מקדוניה אלבניה מונטנגרו בוסניה והרצגובינה סרביה בולגריה רומניה גאורגיה אזרבייג'ן ארמניה קזחסטן אוזבקיסטן טג'יקיסטן קירגיזסטן רוסיה איי פארו ונצואלה ארצות הברית ארצות הברית פוארטו ריקו הרפובליקה הדומיניקנית האיטי קובה ברמודה איי בהאמה טרינידד וטובגו איי וינדווארד האיים המלדיביים הודו דייגו גרסיה וייטנאם לאגוס קמבודיה תאילנד מלזיה הממלכה המאוחדת דרום אפריקה סן פייר ומיקלוןAlgeria on the globe (North Africa centered).svg
אודות התמונה
מוטו לאומי "מהפכה על ידי העם, בשביל העם"
המנון לאומי "מתוך שבועה"
יבשת אפריקה
שפה רשמית ערבית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
אלג'יר
36°42′N 3°13′E / 36.700°N 3.217°E / 36.700; 3.217
משטר דמוקרטיה סמי-נשיאותית
ראש המדינה
נשיא

ראש ממשלה
נשיא
עבד אל-עזיז בוטפליקה
עבד אל-מלכ סלאל
הקמה
עצמאות
– תאריך

מצרפת
5 ביולי 1962
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
2,381,741 קמ"ר 
10 בעולם
זניח
אוכלוסייה[2]
(הערכה ליולי 2015)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

39,542,166 נפש 
33 בעולם
16.60 נפש לקמ"ר
199 בעולם
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 28.75%
גילאי 15 - 24 16.64%
גילאי 25 - 54 42.84%
גילאי 55 - 64 6.42%
גילאי 65 ומעלה 5.35%
תמ"ג[3]
(הערכה לשנת 2015)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

570,600 מיליון $ 
34 בעולם
14,430 $
105 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]
(2014)

- דירוג עולמי

0.736 
83 בעולם
מטבע דינר אלג'ירי ‏ (DZD)
אזור זמן UTC +1
סיומת אינטרנט .dz
קידומת בינלאומית 213

אלג'יריהערבית: أَلْجَزَائِر, תעתיק מדויק: אַלְגַ'זָאאִר, תרגום: האיים), או בשמה המלא: הרפובליקה האלג'יראית הדמוקרטית העממית (בערבית: الجمهوريّة الجزائريّة الديمقراطيّة الشعبيّة, תעתיק מדויק: אַלְגֻ'מְהוּרִיַּה אלְגַ'זָאאִרִיַּה אלדִּימֻקְרָאטִיַּה אלשַּעְבִיַּה; בקבילית:Algeria in Tifinagh.svg Tagduda tamegdayt taɣerfant n Dzayer), היא המדינה הגדולה באפריקה ובעולם הערבי. היא גובלת בצפון – בים התיכון, בצפון-מזרח – בתוניסיה, במזרח – בלוב, בדרום-מזרח – בניז'ר, בדרום-מערב – במאלי ובמאוריטניה ובמערב – במרוקו. בירתה של אלג'יריה היא אלג'יר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של אלג'יריה

האוכלוסייה הבֶרבֶרית המקורית הייתה תחת שלטון זר במשך 3000 השנים האחרונות. הפיניקים (סביב ה-1000 לפנה"ס) והרומאים (סביב 200 לפנה"ס) היו הכובשים העיקריים עד בוא הערבים במאה ה-8 לספירה. עם זאת, כיוון הכיבוש לא היה חד-צדדי: השושלת הפאטמית, שמקורה באלג'יריה, השתלטה על מצרים בימי הביניים.

אלג'יריה שולבה באימפריה העות'מאנית על ידי אורוץ' וח'יר א-דין ברברוסה, שהפכו בתחילה את החוף לבסיס של שודדי ים, ואחר כך התמנו כשליחיה הרשמיים של האימפריה. פעילותם הגיעה לשיא בתחילת המאה ה-17 ועברה לאחר מכן לטריפולי בלוב.

הצרפתים פלשו לאלג'יריה ב-5 ביולי 1830. התנגדותה העיקשת של האוכלוסייה המקומית, בראשות עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי, האטה את הכיבוש, והמדינה נכבשה רק בתחילת המאה ה-20, כאשר המעוז הטוארגי האחרון נפל בידי הצרפתים.

בינתיים, הפולשים הצרפתים הפכו את אלג'יריה לחלק אינטגרלי מארץ האם הצרפתית, שמעמדו השתנה רק בזמן הרפובליקה החמישית. עשרות אלפי מתיישבים מצרפת, איטליה ספרד ופורטוגל התיישבו באלג'יריה. מתיישבים ממוצא אירופי, והיהודים, שקיבלו אזרחות צרפתית, קיבלו יחס של אזרחים עם ייצוג בפרלמנט. לעומת זאת, היחס לערבים ולברברים היה מפלה והם היו נתונים למשטר דמוי אפרטהייד. בשנת 1954 פתחה החזית לשחרור לאומי (FLN) במלחמת גרילה נגד הצרפתים, שהחלה את מלחמת העצמאות של אלג'יריה. בשנת 1962, לאחר כמעט שמונה שנים של לוחמה בלתי-פוסקת, הם הצליחו לגרש את הצרפתים. עם נסיגת הצבא הצרפתי, ברחו גם רוב המתיישבים האירופיים לצרפת.

בשנת 1965, הופל נשיאה הראשון של אלג'יריה, אחמד בן-בלה, על ידי שר ההגנה ובן בריתו לשעבר, הווארי בומדיין. במדינה הונהג שלטון סוציאליסטי חד-מפלגתי, שהיה יציב יחסית במשך כ-25 שנים.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 התחוללה במדינה מלחמת האזרחים האלג'יראית, סכסוך עקוב מדם שהחל לאחר שהצבא מנע ממפלגה אסלאמית לתפוס את השלטון, למרות זכייתה בבחירות דמוקרטיות, שהיו הראשונות שנערכו במדינה. במהלך המלחמה, נהרגו יותר מ-100,000 אנשים, רבים מהם במעשי טבח שביצעו פונדמנטליסטים פנאטיים.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש המדינה באלג'יריה הוא הנשיא, שנבחר לתקופת כהונה של כחמש שנים, והוא מוגבל לשתי קדנציות בלבד. באלג'יריה זכות הבחירה ניתנת בגיל 18. נשיא המדינה הוא גם ראש מועצת השרים ומועצת הביטחון. הנשיא ממנה ראש ממשלה. ראש הממשלה ממנה את מועצת השרים.

הפרלמנט האלג'יראי מורכב משני גופים: הבית התחתון, "האסיפה הלאומית-עממית" (APN), שבו חברים כ-380 איש; והבית העליון, "מועצת האומה", שבו חברים כ-144 איש. האסיפה הלאומית-עממית נבחרת אחת לחמש שנים.

תחת חוקת 1976 (ששונתה ב-1979, ותוקנה ב-1988, 1989 ו-1996), אלג'יריה היא מדינה רב-מפלגתית. כל המפלגות חייבות לקבל אישור מהמשרד הממשלתי המתאים. כיום, באלג'יריה ישנן יותר מ-40 מפלגות פוליטיות חוקיות. על פי החוקה, שום איגוד פוליטי לא יכול לקום אם הוא "מבוסס על שוני דתי, בלשני, גזעי, מגדרי או אזורי".

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דלק מאובנים הוא הבסיס של כלכלת המדינה. ענף זה תורם כ-60% מהתקציב, 30% מהתל"ג ויותר מ-95% מהיצוא. באלג'יריה ישנן עתודות ענקיות של גז טבעי (עשירית בעולם) והיא הרביעית בעולם בייצואו. היא נמצאת במקום ה-16 מבחינת עתודות נפט.

לאלג'יריה חוב חיצוני גדול. הכלכלה הצליחה לצמוח באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20, חלקית בגלל הרפורמות, שנתמכו על ידי הבנק העולמי ומועדון פריז, שסייע בפריסת החוב. אלג'יריה נהנתה מעליות במחירי הנפט ומדיניות פיסקלית נוקשה. התוצאה הייתה גידול ביצוא והורדת החוב החיצוני. הממשלה מנסה לפתח ענפים חדשים, כדי להפחית את התלות בנפט ובגז.

פרובינציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלג'יריה מחולקת ל-48 פרובינציות. כל אחת נקראת וילאיה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גאוגרפיה של אלג'יריה

החופים הרריים למדי ויש מעט נמלים טובים. באזור דרומית לחוף, הידוע כ"טל" יש קרקע פוריה. דרומית לטל נמצאים הרי האטלס ומדבר סהרה. אלג'יר, אורן וקונסטנטין הן הערים הראשיות.

האקלים הוא צחיח וחם. האקלים לחופי הים הוא ים תיכוני אופייני. סופות חול נפוצות מאוד, בעיקר בקיץ.

הטמפרטורה הממוצעת בקיץ היא כ-32 מעלות ובמדבר הטמפרטורה הממוצעת היא כ-45 מעלות. בחורף הטמפרטורה יורדת לממוצע של כ-25 מעלות ביום, ובלילה נעשה לעתים קריר אף יותר. כמות המשקעים הממוצעת היא 200 מ"מ.

המשאבים טבעיים הם נפט, גז טבעי, ברזל, פוספטים, אבץ, עופרת, כרום ואורניום.

את אלג'יריה נהוג לחלק לחמישה חלקים:

  1. אזור הטל הפורה הוא לבה של אלג'יריה ומכיל את רוב הערים והאוכלוסייה. הוא מורכב מגבעות ומישורים באזור מישור החוף, ומרצועה של הרי האטלס של הטל שמופרדים על ידי עמקים קטנים. הטל משתרע מהגבול עם מרוקו עד להרים הגדולים של קבליה ומישור בג'יה במזרח. גבולו המזרחי של האזור הוא נהר הסומם. באזור זה נמצא האזור החקלאי המרכזי במרחק של 100 ק"מ מעיר הבירה אלג'יר, באזור שהיה פעם ביצות אך יובש על ידי הצרפתים.
  2. המישורים הגבוהים – משתרעים על פני 600 ק"מ מזרחית לגבול עם מרוקו, ומתנשאים לגובה של כ-1,100 עד 1,300 מטר במערב, ונופלים באופן חד ל-400 מטר במזרח, בין אזור הטל להרי האטלס של הסהרה. מדובר באזור יבש שלעתים מחשיבים אותו לחלק מהסהרה. המישורים מכוסים באדמות סחף כתוצאה משחיקת הרי הטל של האטלס, והם נשברים על ידי גאיות.
  3. הרי האטלס של הסהרה – הרים אלה יותר גבוהים ומתמשכים מהרי הטל של האטלס, ומורכבים משלושה רכסי הרים: הרי הקסור ליד הגבול עם מרוקו, הרי האמור והרי אולד נאיל דרומית לעיר הבירה אלג'יר. באזור זה המשקעים רבים יותר מאשר במישורים הגבוהים, והמים יורדים במדרונות הדרומיים למדבר, כאשר הם ממלאים בדרכם בארות רבות והם מקור לנאות המדבר המרכזיים ביסקרה, לחות ובכר.
  4. דרום-מזרח אלג'יריה שונה באופן מהותי מהנוף המונוטוני של מערב אלג'יריה, בכך שתוויו הגאוגרפיים אינם מקבילים למישור החוף. בדרומו ישנם מצוקים גבוהים של הרי האורי, היוצרים מחסום כמעט בלתי-עביר שבמשך ההיסטוריה סיפק הגנה ליושבי המקום, במיוחד בתקופה הרומאית. בצפון החוף נמצאים הרי קבליה הקטנים, שמופרדים מהרי קבליה הגדולים על ידי נהר הסומם. החוף מורכב משרשרות הרים, ומופרד באזורים מישוריים עליהם בנויות ערי הנמל של אלג'יריה: בג'יה, סקיקדה ואנאבה.
  5. החלק האלג'יראי של הסהרה נמשך מהרי האטלס של הסהרה עד לגבולות עם ניז'ר ועם מאלי, לאורך 1,500 ק"מ. האזור עמוס בדיונות שנקראות ארג, שמכסות כרבע משטחו. הדיונה המזרחית הגדולה מורכבת מדיונות בגובה של שניים עד חמישה מטרים, במרחק של ארבעים מטר זו מזו. שאר האזור המדברי מכוסה בסלעים גדולים שנקראים חומוד, וכמעט כל האזור הדרום-מזרחי בנוי מרמות צחיחות בגובה של 2,000 שמוקפות בוואדיות של נהרות שזרמו שם בעבר. האזור הדרומי כמעט נטול אנשים מלבד שבטי הטוארג ולאחרונה עובדי חברות הנפט, ובאזור הצפוני ישנם כמה נאות מדבר המשמשים אוכלוסיות של שבטים נודדים. באזור הדיונות, בין הדיונה המזרחית הגדולה למערבית נמצא אזור המזאב, שברובו אבן גיר ובו התיישבו אוכלוסייה ברברית.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-90% מהאלג'יראים גרים בחלק הצפוני, ליד חוף הים. כמיליון וחצי בדואים גרים באזור המדברי. האוכלוסייה היא תערובת של ברברים וערבים. רוב האוכלוסייה היא מוסלמית.

השפה הרשמית היא ערבית. באלג'יריה, כמו ביתר ארצות ערב, קיימת דיגלוסיה, כך שהניב המקומי המשמש בחיי היומיום שונה במידה רבה מהשפה הערבית הספרותית המשמשת בכתיבה ובאמצעי התקשורת. לפי הערכת מדריך השפות "אתנולוג" [1], כשני שלישים מאוכלוסיית אלג'יריה מדברים את הניב הערבי המקומי כשפת אם. לפי אותה הערכה, 14% מהאוכלוסייה מדברים שפות בֶּרבֶּריות שונות. חלק מהשפות הברבריות מוכרות כשפות רשמיות במחוזות מסוימים של אלג'יריה. שפות אלה נכתבות באלפבית מיוחד להן. כמו כן, נעשה שימוש נרחב בצרפתית, אף שאין לה מעמד רשמי.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראי היא צורה מקומית של מוזיקת הפופ והיא נהנית מפופולריות רבה במדינה. היא זוכה להצלחה מסוימת גם מחוץ למדינה, בעיקר בצרפת, שם יש פזורה אלג'יראית גדולה. נציגה הבולט ביותר הוא הזמר הנודע שב חאלד. המוזיקה המסורתית יותר כוללת את שעבי ואנדולזית – המוזיקה ה"קלאסית" של אלג'יריה. מקורה ממסורות מוריות מספרד.

יהדות אלג'יריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות אלג'יריה

יהדות אלג'יריה היא אחת מהקהילות היהודיות במגרב. היהודים הראשונים הגיעו לאלג'יריה בימי האימפריה הרומית. כאשר פלשו הכוחות המוסלמים לשטחה במאה ה-7, ניסו לבלום אותם כוחות ברברים-יהודים שבראשם עמדה המלכה אל-קהינה (יהדותה של המלכה שנויה במחלוקת). בשנת 1492 הגיעו לאלג'יריה פליטים יהודים מגירוש ספרד, ובמאה ה-17 וה-18 הגיעו אליה בניהם של אנוסים מאיטליה.

בשנת 1830 מנו יהודי אלג'יריה כ-30,000 נפש. בשנת 1870 קיבלו עליהם היהודים אזרחות צרפתית. בזמן מלחמת העולם השנייה בוטלו כל זכויותיהם ואזרחותם הצרפתית נשללה מהם. ב-1940 חיו באלג'יריה כ-120.000 יהודים אשר נרדפו על ידי משטר וישי.

בזמן מלחמתה של אלג'יריה לעצמאות, נערכו פוגרומים בכל ריכוזי היהודים במדינה, אשר בעקבותיהם החלה עזיבה המונית של היהודים, רובם לישראל וצרפת. העזיבה הגיעה לשיאה ב-1962 עם השגת העצמאות, אז עזבו 99% מהיהודים שנשארו בה[5].

נכון ל-2005, מעריכים כי נותרו בה רק כ-100 עד כ-200 יהודים.

אלג'יריה איננה מקיימת יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-18 ביולי 2016
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-11 באוקטובר 2015
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-25 באפריל 2016
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2014 בדו"ח 2015 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  5. ^ "הלאומיות בישראל ובעמים – בונים מדינה במזרח התיכון" אייל נווה, נעמי ורד, דוד שחר – הוצאת רכס פרויקטים חינוכים בע"מ – ירושלים – 2009. עמוד 198