אלדון ברג'וול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלדון ברג'וול
Eldon A. Bargewell
Major General Eldon Bargewell.jpg
לידה 13 באוגוסט 1947
טקומה, וושינגטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 באפריל 2019 (בגיל 71)
אופאולה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא ארצות הברית
שנות הפעילות 19672006 (כ־39 שנים)
דרגה מייג'ור גנרל (צבא ארצות הברית) מייג'ור גנרל
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת וייטנאם
הפלישה האמריקאית לפנמה
מלחמת המפרץ
מבצע השבת הדמוקרטיה
מלחמת קוסובו
מלחמת אפגניסטן
מלחמת עיראק
עיטורים
צלב השירות המצוין (ארצות הברית)  צלב השירות המצוין
מדליית השירות המצוין של מחלקת ההגנה  מדליית השירות המצוין של מחלקת ההגנה
מדליית השירות המצוין (צבא ארצות הברית)  מדליית השירות המצוין
מדליית השירות העילאי של מחלקת ההגנה  מדליית השירות העילאי של מחלקת ההגנה (5)
לגיון ההצטיינות (לגיונר) לגיון ההצטיינות
כוכב הארד  כוכב הארד (3 כולל אות V)
לב הארגמן  לב הארגמן (4)
מדליית האוויר  מדליית האוויר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אלדון ברג'וולאנגלית: Eldon A. Bargewell)‏ (13 באוגוסט 1947 - 29 באפריל 2019) היה קצין בדרגת מייג'ור גנרל, ששירת כמפקד כוח דלתא.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברג'וול נולד בטקומה שבמדינת וושינגטון. ב-1967 התגייס לצבא ארצות הברית והתקבל לשירות בכוחות המיוחדים. בספטמבר 1968 הוצב ביחידת סיור מסווגת (אנ') שפעלה במלחמת וייטנאם במשימות מיוחדות באזור המפורז בין צפון וייטנאם לדרום וייטנאם, בקמבודיה ובלאוס. הוא הוביל 25 משימות סיור, תקיפה וחילוץ מעבר לגבול. השתתף בצניחות קרביות מבצעיות רבות ובצניחות ממסוקים ונפצע ארבע פעמים בקרב. ב-27 בספטמבר 1971 במהלך משימה בלאוס, נתקל הכוח בפיקודו שמנה כ-10 חיילים, במארב מצד כוח של כ-75–100 לוחמים. הוא נפגע מפגיעת רקטה נגד טנקים, אך אף על פי כן הצליח להניס את האויב בירי ממקלע. לאחר שהאויב התארגן מחדש הוא שב ותקף את הכוח של ברג'וול, הוא חשף עצמו לאש והצליח לשבור שוב את המתקפה. בנקודת החילוץ סירב לקבל טיפול רפואי עד לסיום אבטחת המקום. על פועלו וגבורתו עוטר בצלב השירות המצוין, העיטור השני בדרגתו בעיטורי הגבורה.

ב-1972 שב מווייטנאם, ובאפריל 1973 סיים קורס קצינים בהצטיינות. הוא שובץ בפלוגת סיור ברגימנט הריינג'רס ה-75 שתמכה בפעילות הקורפוס השביעי בגרמניה המערבית. שימש מפקד מחלקת סיור, ממלא מקום מפקד פלוגה, מפקד מחלקה רובאית וסגן מפקד פלוגה. בהמשך שירותו הוצב בדיוויזיית החי"ר התשיעית ושימש קצין מבצעים בגדוד השלישי ומפקד פלוגה רובאית בגדוד השני של רגימנט החי"ר ה-47.

ב-1981 עבר את המבחנים והתקבל לשירות בכוח דלתא. שימש לוחם, סגן מפקד פלוגה, מפקד צוות, פעמיים מפקד פלוגה. במהלך ההכנות לפלישה האמריקאית לפנמה נפצע בגבו כתוצאה מהתרסקות מסוק אך חזר להוביל את הפלוגה במבצע במהלכו השתתף הכוח בפיקודו בחילוץ אזרח אמריקאי שנכלא על ידי משטר נורייגה באשמת ריגול. במלחמת המפרץ הוביל כוח מהיחידה בפעילות מיוחדת בצפון עיראק. בשנים 1993–1996 שירת כקצין אג"ם בפיקוד המבצעים המיוחדים המשולבים והשתתף ב"מבצע השבת הדמוקרטיה" בהאיטי. ב-1996 מונה למפקד כוח דלתא.

ב-1998 קודם לדרגת בריגדיר גנרל ומונה למפקד מפקדת המבצעים המיוחדים של פיקוד אירופה. בתקופה זו הוביל כוח משימות מיוחדות משותף במהלך "מבצע כוח מאוחד", שסיפק יכולות סיור, איתור וחילוץ לכוחות שהפציצו את הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה. הכוח הצליח לחלץ שני טייסים שהופלו. בשנת 2000 מונה לעוזר ראש מטה כוח הייצוב והיה אחראי למבצעים ללכידת פושעי מלחמה.

ב-2001 מונה למפקד המרכז למבצעים מיוחדים, תוכניות ומדיניות בפיקוד המבצעים המיוחדים. ב-2003 קודם לדרגת מייג'ור גנרל ומונה לסגן ראש מטה פיקוד כוחות נאט"ו בהולנד, למפקד כוח התגובה של נאט"ו ולנספח צבאי של ארצות הברית בהולנד. ב-2005 מונה לראש אגף מבצעים אסטרטגיים במפקדת כוחות בעלות הברית בעיראק ושירת בתפקיד עד שחרורו ב-2006.

ב-2010 זכה בפרס פיקוד המבצעים המיוחדים על שם בול סיימונס וב-2012 נבחר להיכל התהילה של הכוחות המיוחדים.

נפטר ב-29 באפריל 2019.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]