אלווארו אוברגון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלווארו אוברגון
Álvaro Obregón Salido
Obregón Salido, Álvaro.jpg
לידה 19 בפברואר 1880
מקסיקו עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 17 ביולי 1928 (בגיל 48)
סן אנגל, מקסיקו סיטי, מקסיקו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מקסיקו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Huatabampo Municipality עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, איש צבא עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה Laborist Party עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא מקסיקו ה־39
1 בדצמבר 192030 בנובמבר 1924
(4 שנים)
פרסים והוקרה
השרשרת הגדולה של המסדר העליון של החרצית הביצנית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אלברו אוברגון

גנרל אלווארו אוברגוןספרדית: Álvaro Obregón;‏ 19 בפברואר 1880 - 17 ביולי 1928) היה גנרל במהפכה המקסיקנית, שהפך לנשיא ה46 של מקסיקו בין 1920 ל-1924. הוא תמך בהחלטתה של סונורה ללכת בעקבות מושל קואווילה ונוסטיאנו קרנזה כמנהיג מהפכה נגד משטר ויקטוריאנו הוארטה. קרנזה מינה את אוברגון למפקד הכוחות המהפכניים בצפון מערב מקסיקו ובשנת 1915 מינה אותו לשר המלחמה שלו. בשנת 1920 פתח אוברגון במרד נגד קרנזה, בו נרצח קרנזה. אוברגון זכה בבחירות שלאחר מכן בתמיכה מוחצת.

נשיאותו של אוברגון הייתה הנשיאות היציבה הראשונה מאז שהחלה המהפכה בשנת 1910. הוא פיקח על רפורמה חינוכית מסיבית, רפורמה מתונה בקרקעות וחוקי עבודה בחסות הקונפדרציה האזורית ההולכת ומתעצמת של עובדי מקסיקו. באוגוסט 1923 הוא חתם על אמנת בוקראלי שהבהירה את זכויות ממשלת מקסיקו וארצות הברית. אינטרסים לנפט והביאו את ארצות הברית הכרה דיפלומטית לממשלתו. בשנים 1923–24, שר האוצר של אוברגון, אדולפו דה לה חוארטה, פתח במרד, בין השאר כדי למחות על אמנת בוקראלי; אוברגון חזר לשדה הקרב כדי למחוץ את המרד. בניצחונו הוא נעזר בארצות הברית בנשק.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוברגון נולד בסיקוויסיבה, סונורה, בנו של פרנסיסקו אוברגון (אובראיין) וסנוביה סאלידו. פרנסיסקו אוברגון היה פעם בעל אחוזה משמעותית, אך שותפו העסקי תמך בקיסר מקסימיליאן במהלך ההתערבות הצרפתית במקסיקו (18611867), ואחוזת המשפחה הוחרמה על ידי הממשלה הליברלית בשנת 1867. פרנסיסקו אוברגון נפטר בשנת 1880, שנת הולדתו של אלווארו אוברגון. הילד גדל בעוני על ידי אמו ואחיותיו הגדולות קנוביה, מריה ורוזה.

בילדותו עבד אוברגון בחווה המשפחתית והתוודע לאנשי המאיו שעבדו שם גם הם. הוא למד בבית ספר שניהל אחיו חוסה בהואטאמבו וקיבל חינוך יסודי. את שנות ההתבגרות שלו עבד במגוון עבודות, לפני שמצא עבודה קבועה בשנת 1898 כמפעיל מחרטה בטחנת הסוכר שבבעלות דודיו האימהיים בנבולטו, סינלואה.

בשנת 1903 הוא התחתן עם רפוג'יו אוראה ובשנת 1904 הוא עזב את טחנת הסוכר כדי למכור נעליים מדלת לדלת, ואז להפוך לחקלאי דיירים. ב-1906 הוא היה מסוגל לקנות חווה קטנה משלו, בה גידל חומוס. השנה שלאחר מכן הייתה טרגית עבור אוברגון כשאשתו ושניים מילדיו מתו, והותירה אותו אלמן עם שני ילדים קטנים, שגדלו מעתה על ידי שלוש אחיותיו הגדולות. בשנת 1909 המציא אברגון קציר חומוס ובמהרה הקים חברה לייצור קצירנים אלה, עם קו הרכבה מודרני. שיווק בהצלחה את הקצירנים האלה לחקלאי חומוס ברחבי עמק המאיו..

אוברגון החל בקריירה פוליטית ב-1911, כשנבחר לראש עיריית ואטאבאמפו. במהלך המהפכה המקסיקנית התנדב לצבא מקסיקו (1912), ותמך בנשיא פרנסיסקו מדרו במאבקו במרד בהנהגתו של פסקואל אורוסקו בצ'יוואווה. לאחר אירועי עשרת הימים הטראגיים בראשית 1913, שמדרו נרצח במהלכם, הציע את שירותיו כאיש צבא לממשלת סונורה שהתנגדה לשלטונו של הנשיא החדש, ויקטוריאנו ורטה. מנהיג ההתנגדות של סונורה, ונוסטיאנו קראנסה, מינה את אוברגון לעמוד בראש כוחותיו בצפון-מערב מקסיקו. ב-1914 תפס קראנסה את השלטון, ובמהלך 1915 התפתח מאבק בינו לבין בני בריתו לשעבר פנצ'ו וייה ואמיליאנו ספאטה. אוברגון סייע במאבק זה, ובמהלך קרב סלאיה, באפריל אותה שנה, איבד את זרועו הימנית.

ב-1915 מינה קראנסה את אוברגון לשר המלחמה. הוא התפטר מהתפקיד ב-1917 כדי לבדל עצמו מקראנסה, ולהכין את הקרקע לקראת התמודדותו על הנשיאות ב-1920. קראנסה, שחשש מהפופולריות של אוברגון, ניסה להביא למעצרו. בתגובה פתח אוברגון במרד, שבמהלכו נהרג קראנסה. בששת החודשים שנותרו עד הבחירות כיהן אדולפו דה לה ורטה כנשיא. אוברגון נבחר ברוב גדול, והחל בכהונתו ב-1 בדצמבר אותה שנה.

תקופת כהונתו של אוברגון כנשיא הייתה התקופה היציבה הראשונה מאז המהפכה המקסיקנית. הוא הנהיג רפורמה במערכת החינוך, רפורמה אגררית מתונה, ויזם חוקי עבודה שהיטיבו עם העובדים. מאחר שהחוקה קבעה כי כהונתו של כל נשיא תוגבל לקדנציה אחת בלבד, לא יכול היה להתמודד על כהונה נוספת. ב-1923 הודיע כי יתמוך בפלוטארקו אליאס קאייס בבחירות של 1924. בתגובה לכך פתח אדולפו דה לה ורטה, שכיהן עד אז כשר האוצר וראה עצמו כמועמד לנשיאות, במרד נגדו במדינות וראקרוס וחליסקו, אך המרד דוכא.

בבחירות שנערכו בסופו של דבר ניצח קאייס. אוברגון חזר לסונורה, אך עדיין הייתה לו השפעה רבה על המהלכים במדינה. ב-1926 תוקנה החוקה, באופן שאפשר לאוברגון להתמודד מחדש על הנשיאות. הוא התמודד בבחירות שנערכו ב-1928, וניצח בהן, אך בטרם התחיל לכהן בתפקידו נרצח[1] בידי חוסה דה לאון טוראל, קתולי-דתי, שהתנגד ליחסה השלילי של הממשלה לממסד הדתי, שהגיע לכדי התנגשות במלחמת הקריסטרו ב-1927[2].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראשי פרקים בתולדות מקסיקו (אסופה), תרגם מספרדית: נחום מגד, מקסיקו 1985. עמ' 170–173

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלווארו אוברגון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]