אלוון פישר
 | |
| לידה |
9 באוגוסט 1792 נידהם, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
13 בפברואר 1863 (בגיל 70) דדהאם, ארצות הברית |
| תחום יצירה |
ציור נוף |
  | |
אלוון פישר (באנגלית: Alvan Fisher ; 9 באוגוסט 1792 - 13 בפברואר 1863) היה מחלוצי ציור הנוף ויצירות ז'אנר בארצות הברית.[1]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא נולד בנהאם, מסצ'וסטס, הרביעי מבין ששת בניהם של אהרון ולוסי (סטדמן) פישר. הוא עבר עם בני משפחתו לדדאם, מסצ'וסטס, בסביבות 1805, שם עבד כפקיד בחנות של אחיו. הוא תמיד החשיב את דדאם כביתו. בגיל שמונה עשרה הוא החליט בתמיכת משפחתו, להפוך לצייר והחל תקופת חניכות אצל ג'ון ריטו פנימן בבוסטון, מסצ'וסטס, יחד עם אמנים צעירים אחרים כמו צ'ארלס קודמן. שם למד ציור דיוקנאות תוך כדי סיוע לפנימן בקישוט כרכרות ובציור שלטים מסחרי.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1815, בגיל עשרים ושתיים, החל את הקריירה המקצועית שלו, כשפתח אולפן ברחוב סקול בבוסטון. במהלך עשר שנותיו הראשונות כצייר, הוא קבע את הכיוון לכל הקריירה שלו. הוא נסע הרבה וצייר נופים, מראות כפריים, דיוקנאות של בעלי חיים ודיוקנאות של אנשים. הפופולריות הגוברת של ציור נוף וז'אנר חפפה את האוכלוסייה הגדלה של ארצות הברית ועליית מעמד בינוני מבחינה כלכלית. התקופה הייתה עידן היווצרות הדמוקרטיה ואנשים רצו אמנות המתארת את חייהם העכשוויים.
פישר טייל ברחבי צפון-מזרח ארצות הברית וחיפש אתרים של נופים יפים כמו בספרינגפילד, הרטפורד, פרובידנס והנוף המרהיב של ההרים הלבנים של ניו המפשייר. הוא שרטט בחוץ והחל לצייר את הסצינות הפסטורליות באולפן שלו לפני שתומאס קול, תומאס דיוטי, אשר דיורנד או אחרים מאסכולת נהר הדסון נתנו תשומת לב רצינית לטבע.[2]
ציורי מפלי ניאגרה, בהזמנת השופט דניאל אפלטון ווייט מסאלם, מסצ'וסטס, הושלמו לאחר ביקורו שם בשנת 1820. התעניינותו בתיאור נושאים טופוגרפיים גדלה כאשר קיבל את המשימה לצייר תצוגות של מכללת הרווארד. ציורים אלה בוצעו במפורש לצורך הוצאת תחריטים להפצה רחבה לציבור.
תמונותיו של הרווארד שוחזרו אחר כך על כלי חרס המודפסים על ידי Stafforshire שהועברו על ידי כמה חברות אנגליות לשוק האמריקאי. הוא הוזמן על ידי צ'ארלס הנרי הול, הבעלים של חוות הארלם להרבעה בניו יורק, לצייר דיוקנאות של סוסי הגזע האמריקאים המפורסמים של אותה התקופה. הוא השלים לפחות שישה דיוקנאות של סוסים בין 1822 ל־1823. הדפסי ליתוגרפיה שנעשו מציורים אלה שימשו את המגזין הראשון שניסה לשפר את גידול הסוסים הגזעיים באמריקה.
הסיור הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]
באפריל 1825 הפליג פישר לסיור במרכזי האמנות הגדולים של אירופה. הוא היה צייר הנוף האמריקני החשוב הראשון שערך סיור כזה. הוא ביקר באנגליה, צרפת, איטליה ושווייץ, מדינות שנחשבות חשובות למעמדו המקצועי של כל אמן והתבגרותו האמנותית.
בלונדון הוא ביקר באוספים פרטיים והיה בהשראת הקומפוזיציה ונושא הנופים של קלוד לוריין. בפריז למד רישום ועשה עותקים מיצירותיהם של האמנים הגדולים בלובר. כשבפריז הצטרף אליו אחיו הצעיר, ג'ון דיקס פישר, בוגר בית הספר לרפואה של הרווארד שהיה שם כדי לחקור את ההשפעות של חיסונים באבעבועות שחורות. (ד"ר פישר נודע בעבודתו בנושא אבעבועות שחורות והיה מייסד בית הספר לעיוורים בוואטרטאון, מסצ'וסטס.)
כמו כן, בפריז, אלוון פישר פגש את הגנרל לאפייט בשנת 1824 כשלאפייט עצר בדדאם במהלך סיבוב הניצחון שלו בארצות הברית. פישר קיבל אישור להשלים ציורים של שאטו לה גראנג', האחוזה של לאפייט מחוץ לפריז. ארבעה ציוריו של האחוזה נחרטו בליטוגרפיות בצרפת על ידי הליטוגרף הנודע איסאדור דרוי, והובאו להדפסה באחד מבתי הדפוס הליטוגרפיים הראשונים בארצות הברית. הדפסים אלה נמכרו כמזכרת הבנויה על הפופולריות של הגנרל לאפייט.
שנים מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שובו מאירופה בסתיו 1826, החלה הקריירה הבוגרת של פישר. הוא פתח סטודיו ברחוב וושינגטון בבוסטון.
בשנת 1827 הוא נבחר לאקדמיה הלאומית לעיצוב כאקדמאי כבוד. בשנת 1828 החל המוזיאון בבוסטון לרכוש ציורים לתערוכה ורכש את הקומפוזיציה שלו מנוף מדינת ניו יורק תמורת 350 דולר, אז היה המחיר הגבוה ביותר שהוצע לציור. במהלך החודשים הראשונים של 1834, הוא התחבר עם תומאס דיוטי, צ'סטר הרדינג, פרנסיס אלכסנדר ותורמים מקומיים אחרים לפתיחת תערוכת האמנים בגלריה של הרדינג, שם הציג ארבעים ושלושה ציורים במגוון נושאים - נופים, סצינות ז'אנר, דיוקנאות, וציורים של סצינות ימיות.
תערוכה זו נתנה לציבור הזדמנות ייחודית להעריך את רוחב כישרונו האמנותי. בשנת 1837, נערך יריד אומנות ויצירה נוסף. בניגוד לכל תערוכה קודמת בבוסטון, זאת פנתה לקהל רחב שמילא את הגלריות של אולמות פאני וקווינסי לראות את התערוכות. הוא זכה לשבחים על התצוגה שלו.
אוסף העבודות שלו זכה במדליית הזהב של MCMA. במהלך תקופה זו, הפרסום התכוף של תמונותיו כאיורי ספרי מתנה היה אולי הגורם החשוב ביותר שתרם לפופולריות הגוברת שלו. "ספרי המתנות" הללו עוטרו באלגנטיות והיו קטנים כך שיוחזקו בנוחות ביד. תחריטים מציוריו המקוריים שימשו להמחשה כשהוא פנה לקהל שקנה ספרי מתנות.
בשנת 1840 עברו פישר ואשתו, לידיה (אליס) פישר, מבוסטון לבית בדדאם הסמוך למקום בו התגורר כנער.
הוא צבר עושר משמעותי מהאמנות שלו וגם מהחוש העסקי שלו. הוא ואחיו השקיעו בקרקע במיין והוא צבר גם מניות בטחנות טקסטיל, במכרות נחושת ובמסילות ברזל. הוא ניצל את העושר הזה כדי להרחיב את אחוזתו ברחוב סקול בדדאם ולהקים שם את הסטודיו שלו. זה היה המקום בו עשה את מרבית ציוריו משנות ה-1850 ועד מותו.
הוא המשיך להשלים דיוקנאות כמקור הכנסה אך אהבתו העיקרית הייתה לנופים ולסצינות ימיות. לאורך הקריירה שלו הוא שיווק את עבודותיו במגוון דרכים: הוא ארגן מכירות פומביות כדי להיפטר מעודפי מלאי, עודד את הלקוחות לקנות בתשלומים, ושלח עבודות עד למיסיסיפי.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא נפטר בדדאם, מסצ'וסטס ב־13 בפברואר 1863, ונקבר בבית הקברות העתיק של דידהם. [3]
אולי ההכרה הגדולה ביותר במיומנותו כאמן נוף הגיעה מאה שנה לאחר מכן כאשר הגברת הראשונה ג'קלין קנדי בחרה בציור שלו, "שריד השבט", לתלות בחדר הירוק של הבית הלבן. בחברה ההיסטורית של דדאם יש אוסף של ציורים, רישומים וחומר ביוגרפי שלו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Alvan Fisher Online, www.artcyclopedia.com
- ^ "Seeking the Realization of a Dream": The Paintings of Alvan Fisher; "Alvan Fisher," an essay by Fred B. Adelson, www.tfaoi.com
- ^ Fred B. Adelson, Alvan Fisher (1792–1863): Pioneer in American Landscape Painting, (Ph.D. diss., Columbia University, 1982)