אלזה פנטה ברגמן
 | |
| לידה |
28 ביולי 1886 פראג  |
|---|---|
| פטירה |
15 בינואר 1969 (בגיל 82) ירושלים, ישראל |
| השכלה |
אוניברסיטת קארל בפראג |
| בן זוג | שמואל הוגו ברגמן |
| ילדים |
מרטין ברגמן |
  | |
אלזה פנטה ברגמן (בצ'כית: Elza Fantová; ה-28 ביולי 1886 - 15 בינואר 1969)[1][2] הייתה רוקחת, אשת תרבות ופעילה ציונית, מן הנשים הראשונות שלמדו רוקחות באוניברסיטת קארל בפראג.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולדה בפראג (אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית) למשפחה יהודית. לימים ציינה בצער כי משפחתה לא הקפידה במיוחד על שמירת המסורת היהודית. אמה, ברטה פנטה (לבית זור), בעלת סלון ספרותי, שבו התארחו אנשי רוח ואינטלקטואלים, בהם פרנץ קפקא, אלברט איינשטיין ורודולף שטיינר. אביה, מקס פנטה (גר'), היה בעל בית מרקחת בכיכר השוק הישן של פראג. אחיה הצעיר, אוטו פנטה (גר'), פעל כגרפולוג בווינה.
את לימודיה התיכוניים סיימה בשנת 1904 בתיכון הגרמני לבנות בפראג. לאחר מכן החלה ללמוד רוקחות באוניברסיטת קארל בפראג. עד תקופתה נשים הורשו להשתתף בהרצאות בלבד, ללא מעמד של סטודנטיות מן המניין, אך בעקבות חקיקה משנת 1900 הותר להן להיבחן לאורך תקופת הלימודים. פנטה סיימה את לימודיה בהצלחה בשנת 1908, והייתה האישה הראשונה שהוסמכה כרוקחת באוניברסיטה זו, וכן הרוקחת הראשונה בממלכת בוהמיה.
בשנת 1908 נישאה לפילוסוף שמואל הוגו ברגמן, שהיה אורח קבוע בסלון התרבותי של אמה והיה החתן המועדף עליה עבור בתה.[3][4] אלזה ברגמן ובעלה אימצו את רעיון הציונות והתקרבו יחד ליהדות. בשנת 1913 ייסדה בפראג את "אגודת הנשים והנערות היהודיות", וכיהנה כיושבת הראש הראשונה שלה, אך פרשה מתפקידה כעבור שנה בשל מחלה. היא הייתה בקשרי ידידות ונהגה להתכתב עם פרנץ קפקא, מקס ברוד ואנשי רוח נוספים מבאי בית הוריה,[5] והושפעה, בדומה לאמה, מן האנתרופוסופיה של רודולף שטיינר.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס ברגמן לצבא האוסטרו־הונגרי,[3] ואביה של אלזה שירת זמנית כסניטר רפואי בווינה. אמה נפטרה משבץ מוחי בשנת 1918, רגע לפני עלייתם המשותפת ארצה.
בשנת 1919 עברה עם ילדיה ללונדון בעקבות בעלה, ובשנת 1920 השתקעה המשפחה בירושלים שבארץ ישראל. שמואל הוגו ברגמן שימש מייסדה ומנהלה הראשון של הספרייה הלאומית והאוניברסיטאית (1920–1938), ובהמשך היה מרצה ופרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, וכן כיהן כרקטור הראשון של האוניברסיטה.
חייה האישיים ומותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1904 התארסה להוגו ברגמן. השניים נישאו ב־1908. לזוג היו 3 ילדים, הבכור מרטין (שלמה) ברגמן (1913 - 2014) פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת ניו יורק,[6] בתם ד"ר חוה שורט ובנם ד"ר אורי ברגמן.[7] שלושת ילדיהם עברו להתגורר בארצות הברית.[6] נכדה הוא הסופר והבמאי מיכאל ברגמן (אנ').
נישואי בני הזוג עלו על שרטון, והם התגרשו בשנת 1936.[6] אלזה ברגמן נותרה להתגורר בירושלים עד פטירתה בשנת 1969.[1] נקברה בבית העלמין בחולון.[2]
כתבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רק טקסטים ספרותיים ספורים מאת אלזה ברגמן שרדו. החשובים שבהם הם זיכרונותיה המפורטים על משפחתה, שהם בין המקורות החשובים ביותר על הסלון הספרותי והפילוסופי המפורסם של אמה, וכן שני שירים על פרנץ קפקא.
- Wechselnder Klang. Luise Pav, Prag 1932
- Farbige Klänge. Orell Füssli Verlag, Zürich, Leipzig 1935 - 12 סונטות
- Die Garbe. W. Böhm, Chemnitz 1935 - שירים
- היסטוריה משפחתית. כתב יד, תל אביב, סוף שנות ה-40, מודפס חלקית בתוך: אלברט ליכטבלאו (עורך): Als hätten wir dazugehört . וינה: בוהלאו, 1999, עמ' 397–417
- סיפור שכתבה אלזה פנטה ברגמן ונכלל באסופת סיפורים מאת סופרות גרמניות מבוהמיה וממורביה: Dieter Sudhoff (Ed.), Holunderblüten Arco, Wuppertal 2005
- ככל הנראה פרסמה מאמרים במגזינים יהודיים בפראג כמו Selbstwehr (גר')
- שיר על פרנץ קפקא (תרגום חופשי):
"נהניתי מגברים רבים,
מסקרנות הגוף ותשוקה בוערת,
אך רק פעם אחת פגשתי קרקע שמימית
בזמן החולף של החיים האלה.
זו הייתה נשימה, בקושי נשיקה;
קרן אור וזהובה פגעה בליבי.
רגע בודד וזעיר
הביא אור לכל חיי,
ולמילותיך: חברות, טוב לב,
אולי נשיאת אלמוות."[8]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 מודעת אבל, הארץ, 20 בינואר 1969
- 1 2 אלזה ברגמן (פנטה), באתר Billion Graves
- 1 2 אירמה פולאק, קצת זכרונות על הוגו ברגמן, הפועל הצעיר, 8 בדצמבר 1953
- ↑ דוד תדהר (עורך), "שמואל הוגו ברגמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1857
- ↑ ענת פרי בזכות עצמה, באתר anatperi.blogspot.com
- 1 2 3 אמנון לוי, פרום' מרטין ברגמן: בהתחלה הוא עוד תכנן לחזור לישראל כדי לחיות בקיבוץ, חדשות, 8 בדצמבר 1989
- ↑ שמואל הוגו ברגמן - מודעת אבל, דבר, 19 ביוני 1975
- ↑ Liebesgedicht für Kafka | Franz Kafka, www.franzkafka.de (בגרמנית)